למה הקול לא נשמע?
על הכתוב בפרשתנו "ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו וישמע את הקול מדבר אליו . . מבין שני הכרובים וידבר אליו" (ז, פט) מפרש רש"י "יכול קול נמוך, תלמוד לומר את הקול, הוא הקול שנדבר עמו בסיני, וכשמגיע לפתח הי' נפסק ולא הי' יוצא חוץ לאוהל".
ולכאורה צריך ביאור מהו הצורך לנס גדול כזה, שכשיגיע הקול לפתח אוהל-מועד שוב לא ישמע, ומה רע בכך שיצא חוץ לאוהל מועד?
ויש לומר שרש"י מתרץ זה בדיוק לשונו "הוא הקול שנדבר עמו בסיני":
דהנה, גם במתן תורה רואים אנו שאף שבזמן מתן תורה הי' גילוי עצום של הקב"ה, אך לאחרי מתן תורה "במשוך היובל" נפסק גילוי זה, ולא המשיך עוד, וכדברי רש"י "כשימשוך היובל הוא סימן סילוק שכינה והפסקת הקול" (יתרו יט, יג).
ומבואר בזה, שהטעם שלאחרי מתן תורה פסקה ה"קול גדול" של הקב"ה, כי אילו הי' נמשך קול זה לעולם לא הי' ענין ה"בחירה חפשית" קיימת כלל, שהרי נשמע קול השכינה האומר "אנכי ה' אלקיך", ברור שלא יהי' מקום לעבירה, ולבחור באופן הפכי.
ויתירה מזו: בתנחומא (פרשתנו, טז) מובא שהסיבה והתכלית שלשמו ברא הקב"ה את העולם היא על מנת לפעול שתהי' לו יתברך "דירה בתחתונים", והיינו, שגם במקום שנקרא "תחתון" – שאין בו שום גילוי שכינה, גם שם יפעלו ישראל ע"י עבודתם ויביאו לשם אור הקדושה.
ולכן פסקה קולו של הקב"ה לאחרי מתן תורה, כדי שנוכל לפעול את מטרת בריאת העולם, לגלות את אור השכינה גם במקום שאין בו "קולו" ודיבורו של הקב"ה, ורק האדם ע"י עבודתו מגלה שם אור הקדושה.
ועל דרך זה הוא בענין קולו של הקב"ה שנשמע רק למשה, ש"הוא הקול שנדבר עמו בסיני", שבאם הי' הקול ממשיך ונשמע גם מחוץ לאוהל מועד, ומגיע לקצווי תבל, הרי לא היתה עבודת ה' מתוך בחירה ולא הי' שייך לגלות קדושה גם ב"תחתונים", במקום שאין בו קול, ולכן פסק הקול מחוץ לאוהל מועד, כדי שנוכל לפעול ולהמשיך קדושה גם במקום וזמן שלא נשמע קולו של הקב"ה.
(ע"פ לקוטי שיחות חי"ג עמ' 22)
לזכות
החתן הת' אפרים חיים שי' מאיראוויטש
והכלה מרת חוה דישא תחי' פרקש
לרגל בואם בקשרי השידוכין בשעטומ"צ
*
נדפס ע"י הורי החתן
הרה"ח אריה לייב וזוגתו מרת רינה שיחיו מאיראוויטש
