4 תגובות

1. בשביל כבוד צריך לעבוד

   ☕
   נתן ילין מור, היה עיתונאי וסופר שהחזיק בדעות שמאל רדיקליות. מכיון שהיה כותב גם בשפת האידיש הציע לו גרשון יעקבסון, חסיד חב"ד שהיה כתב ידיעות אחרונות בניו יורק ועורך העיתון באידיש 'דער אלגעמיינער זשרונאל', לכתוב טור בעיתון.
   פעם ביקר נתן ילין מור בניו יורק וחברו לקח אותו לרבי מליובאוויטש. במוצאי שמחת תורה הם עברו לפני הרבי בעת חלוקת 'כוס של ברכה', ואחר שהוצג בפני הרבי, הרבי אמר לו: "אני קורא את הטורים שלך בעיתון". נתן נדהם: "הרבי קורא אותי?! האם הרבי מסכים עם מה שאני כותב?!".
   "לא עם כל מה שקוראים צריך להסכים, אבל כיון שאלוקים בירך אותך בכשרון כתיבה עליך להמשיך ולכתוב…" השיב לו הרבי.

   📖
   בפרקי אבות אותם קוראים בשבתות אלה אומרת המשנה "איזהו מכובד? המכבד את הבריות". מכובד לפי הגדרה זו אינו מי שזקוק לקבל כבוד בדמות מחמאות ומחיאות כפיים מהסביבה וממילא ערכו וכבודו תלוי באחרים, אלא דווקא מי שמרשה לעצמו לכבד – לתת מקום ומשקל לדעות אחרות, ובכך מבטא שיש לו כבוד עצמי ובסיסי, והכבוד של זולתו אינו נוגס במקום ובכבוד שלו… אדם כזה אינו נבנה מההקטנה של הזולת אלא להיפך.
   בשבוע הקרוב נציין את יום ל"ג בעומר, בו נעצרה המגיפה בה מתו תלמידיו של רבי עקיבא כיון שלא זכו לנהוג כבוד זה בזה. יום זה, בו מצוינת הילולת רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י), שהיה מהתלמידים שהעמיד רבי עקיבא אחרי המגיפה, הפך לחג של אהבה וכבוד, בו מתכנסים ילדים וילדות יהודיים בכל רחבי העולם למפגנים ומצעדים של אחדות, בסימן "ואהבת לרעך כמוך".

   מהילדים תצמח הישועה!

2. החיזוק היומי שלי ✍

   הגמרא במסכת שבת מספרת כשיצאו רשב"י ובנו בפעם השנייה מהמערה כל מקום שהיה מכה רבי אלעזר היה מרפא רבי שמעון.
   אמר לו: בני, די לעולם אני ואתה
   מפרשים חז"ל : "מספיק שאני ואתה נלמד תורה, ואין לנו לכעוס על כולם שלא עוסקים בתורה!".
   אך הרב מבאנילא זצ"ל הסביר באופן שונה ומיוחד את הגמרא:
   מסופר שפעם אחת אמר הבעל שם טוב זצ"ל לאחד מתלמידיו שילך לאיש פלוני בכפר פלוני כדי ללמוד ממנו מידות.
   הדבר היה לפלא בעיני התלמיד, כי מי לנו גדול במידות מהבעש"ט ותלמידיו…
   אבל לא הרהר אחר רבו, והלך לכפר ההוא.
   כאשר בא לשם פנה לבית אותו אדם וביקש להתאכסן אצלו.
   בעל הבית קיבלו בספר פנים יפות, ונתן לו כל מחסורו.
   ביקש התלמיד ללמוד את דרכי בעל הבית כאשר ציוהו רבו, וראה שהוא תלמיד חכם וחסיד ובעל מידות טובות, ועוסק תמיד במצוות ובמעשים טובים.
   אך לא מצא בו דבר מיוחד שיצריכו לבוא לכאן ללמדו ממנו .
    תוך כדי שהייתו בביתו, ראה התלמיד שבבית מתאכסן אחד שהיה מושחת במידותיו, והיה קשה בעיניו למה מרשה בעל הבית לאדם כזה להתגורר בביתו?!.
   אבל לא העיז לומר לו מאומה .
   כשנפרד התלמיד מהמארח, הודה לו בכל לבו על הכנסת האורחים הלבבית שזכה לה בביתו. ובתוך דבריו העיר ושאל את בעל הבית: "אמור לי מדוע אתה מחזיק אדם רשע בתוך ביתך?!".
   ענהו בעל הבית בפליאה: "אצלי?!.. לא ידעתי שהוא אדם רשע, ועתה אצווה למשרתי להודיעו שעליו לעזוב את ביתי!.
   אבל תמהה אני עליך – מתי מצאת זמן לעיין במעשי השני. האם כבר גמרת לבדוק את מעשיך?!…"
    הבין התלמיד שלכן שלחו הבעל שם טוב לכפר הזה, כדי שילמד מבעל הבית, שהעיקר צריך לפקח על מעשיו שיהיו כולם טובים בלי נדנוד חטא, ולא כאותם שדואגים על מעשי אחרים ולא על מעשיהם .
   וזה שאמר רשב"י "בני די לעולם!", כלומר, אל לך להתבונן במעשי העולם "אני" קודם אדם צריך לבדוק את ה"אני" את עצמו, ואחרי שסיימת לבדוק ולתקן את עצמך כראוי אז – "אתה" יכול הנך להצביע ולהסתכל במעשיו של השני…

   שבת שלום זיגדון נועם

   לקבלת החיזוק שלחו הודעה ⬇️

   https://wa.me/972528930233

3. החיזוק היומי שלי✍

   יום ל'ג בעומר הוא יום שאת מסוגלת לדלג מהמקומות הכי נמוכים למקום הכי גבוה !
   לימי הספירה הקדושים יש סקאלה כל יום והגודל שבו.
   ל'ג בעומר הוא "הוד שבהוד"
   "הנתיבות שלום" כותב כי הוא היום הכי נמוך בסקאלה – הכי נמוך !
   ודווקא היום הכי נמוך, הוא היום הכי גבוה.
   האור של רשב"י הוא אור גדול ביותר, ולכן הוא מגיע למקומות הנמוכים ביותר ! ככול שאור הוא גדול יותר, כך הוא חודר למקומות קטנים ומוחבאים יותר. רשב"י הענק שהגיע למדרגה אדירה ועצומה: "כאור החמה מזהיר", מזהיר גדולים על קטנים: מהגודל שלו אליך !
   הוא מגיע למקומות הנמוכים ביותר, האור שלו חודר לפינות הכי חשוכות!
   והוא מתנה שקיבלנו לדור שלנו
   "כדאי הוא רבי שמעון
   לסמוך עליו בשעת הדחק"
   כשדחוק, כשכואב, כשמציק ועצוב, כשהלב שלך לא יכול יותר – רבי שמעון!
   כשאת רוצה להודות – רבי שמעון.
   אמר האדמור מקרלין, שלכל נשמה יש קשר אישי עם רבי שמעון בר יוחאי, ומי שמאמין בכוחו של רבי שמעון
   יקבל חיזוק מרבי שמעון !
   את מדליקה לו נר
   ואומרת לקדוש ברוך הוא:
   "אני מאמינה בכוח של רבי שמעון…".
   מידית תקבלי ישירות חיזוק מרבי שמעון
   חיזוק באמונה, חיזוק לנפש, חיזוק לגוף, חיזוק לילדים חיזוק לחשבון בנק וחיזוק לשלום בית.
   כמה צריך לשמוח בל"ג בעומר – והשמחה שלך עושה נחת רוח ענקית לרשב"י…

   תורתו מגן לנו היא מאירת עיננו, הוא ימליץ טוב עלינו אדוננו בר יוחאי".
   זיגדון נועם

   https://api.whatsapp.com/send?phone=+972528930233&text=היי%20אני%20רוצה%20לקבל%20את%20החיזוק%20היומי%20%20%20%20%20תודה

4. הערב הילולת קודש הקודשים שיכול לפטור את העולם כולו מין הדין רבי שמעון בר יוחאי זיע"א .רשב"י היה מגדולי התנאים, חי בדור הרביעי לתקופת התנאים. תלמידו של רבי עקיבא. מובא פעמים רבות במשנה בשם "רבי שמעון" סתם. רשב"י היה העיקרי שגילה את תורת הקבלה, והוא וחבורתו חיברו את ספר הזוהר.
   יום ההילולא שלו בל"ג בעומר הוא יום חג לכלל עם ישראל, והמונים עולים בו לציון קברו במירון. הרבי הנהיג תהלוכות ילדים הנערכות בכל רחבי העולם לציון יום הסתלקותו.
   תולדות חיים
   רשב"י היה מגדולי תלמידיו של רבי עקיבא למד מפיו תורה בעת שנחבש על ידי הרומאים בבית האסורים Kאחר המגיפה שפרצה בין תלמידיו של רבו, כעונש על כך שלא נהגו כבוד דיו בין האחד לרעהו, מתו תלמידי רבי עקיבא, ונותרו חמישה תלמידים – ביניהם רשב"י
   על סמיכתו של רבי שמעון בידי רבו – רבי עקיבא, מסופר, שבתחילה ניגש רבי עקיבא לסמוך את רבי מאיר שהגיע ביחד עם רבי שמעון, ולפליאתו של רבי שמעון על כך שרבו בחר להתחיל עם רבי מאיר, ענה רבי עקיבא "דייך שאני ובוראך מכירין כוחך", היינו שאת ערך מעלתו הפנימית יכולים לזהות רק רבו, והקב"ה.
   הסתתרותו במערה
   באסיפת כמה חכמים עם רבי יהודה, רבי יוסי ויהודה בן גרים, דנו אודות מעשי השלטון הרומי: "פתח ר' יהודה ואמר: כמה נאים מעשיהן של אומה זו, תקנו שווקים, תקנו גשרים, תקנו מרחצאות. ר' יוסי שתק. נענה רשב"י ואמר: כל מה שתיקנו לא תיקנו אלא לצורך עצמם – תיקנו שווקים להושיב בהן זונות, מרחצאות לעדן בהן עצמן, גשרים ליטול מהן מכס". כשנודע הדבר לשלטון גזרו על רשב"י מיתה.
   רשב"י ברח עם בנו רבי אלעזר והסתתרו בבית המדרש, ואחר כך עברו להסתתר במערה, מחשש שיענו את אשתו ותגלה את מקום מחבואו. באופן ניסי צמח על פתח המערה עץ חרובים ונבע מעיין מים, עבור מחייתם. רשב"י ובנו הסתתרו במערה במשך שתים עשרה שנים, עד שאליהו הנביא הודיע להם על מות הקיסר, ויצאו מהמערה. ביציאתם כשראו אנשים העוסקים בעבודת האדמה במקום בלימוד התורה, כעסו ואמרו: "מניחין חיי עולם, ועוסקין בחיי שעה?" ומקפידתם נשרפו האנשים שפגשו. בת קול החזירה אותם למערה. לאחר שנה נוספת, ה-13, בת קול קראה להם לצאת מהמערה. רבי אלעזר המשיך להכות אנשים בקפידתו, ואביו רשב"י ריפא אותם, ומנע את בנו מכך. כאשר ראו יהודי מהדר במצוות שקנה שתי אגודות הדסים לשבת, נחה דעתו של רבי אלעזר.
   לאחר יציאתו מהמערה חיפש רשב"י כיצד לתקן משהו בעולם. הוא הגיע לטבריה, וכיוון שהעיר היתה בנויה על בית החיים והכהנים לא ידעו היכן מותר להם לעבור, הוא טיהר את העיר מעצמות מתים על ידי חפירה בכל העיר לחיפוש מתים.
   הסתלקותו
   ביום פטירתו בל"ג בעומר כינס כמה מתלמידיו למעמד מיוחד, בו גילה להם סודות כמוסים בתורת הקבלה, מה שלא גילה לתלמידיו כל ימי חייו. בתורת החסידות מוסבר שהסודות שגילה בימי חייו היו מבחינת "נשמתא דאורייתא" – נר"נ שבתורה, והסודות שגילה ביום הסתלקותו היו פנימיות הסודות של ימי חייו, מבחינת "נשמתא לנשמתא" – חיה יחידה שבתורה
   בתורת החסידות מבואר שהקשר של רשב"י לקב"ה במשך כל ימיו היה בדרגה של התקשרות, מדרגה המבטאת קשר פנימי בין שני דברים (ולא רק חיצוני כמו דביקות). קשר זה הגיע בזכות עיסוקו בפנימיות התורה, המגלה כיצד יהודי קשור בפנימיות נשמתו לקב"ה כל הזמן, אפילו כשהוא עוסק בחלק הנגלה שבתורה. אך היות שגם קשר כזה מבטא יחס בין שני דברים שמתקשרים – רשב"י לא הסתפק בכך, ושאף לקשר בדרגת אחדות, גילוי כיצד נשמתו היא "אחד" עם הקב"ה על ידי היחידה שבנפש (אף ללא הצורך בהתקשרות דרך התורה); ולאחדות זו הצליח להגיע בשלימות ביום הסתלקותו
   באותו זמן היה שרוי בשמחה גדולה, ופניו האירו, וציווה שביום זה יחגגו לדורות את יום שמחתו. באמרו את הפסוק חיים עד העולם פרחה נשמתו
   בחסידות מובא שיום זה הינו כעין מתן תורה של תורת הנסתר, מכיוון שביום זה הושלמה תורתו של רבי שמעון בר יוחאי. כמו כן מובא שרבי שמעון הוא כמשה רבינו – כמו שהוא נתן ולימד את תורת הנגלה, כך גם רבי שמעון מכונה "נותן" תורת הנסתר.
   בדורו לא נראתה הקשת
   בדורו של רשב"י לא נראתה הקשת בענן, מפאת זכותו. וכאשר רבי יהושע בן לוי רצה לראותו בהיכלו בגן עדן, אליהו הנביא שאל את רשב"י, והוא אמר שאם נראתה הקשת בימיו, הוא לא ראוי לראותו בגמרא מובא סיפור זה באופן קצת שונה: כאשר רבי יהושע בן לוי נפטר הוא עלה למעלה, וכאשר הגיע אל מקומו של רשב"י, הוא שאלו האם נראתה הקשת בימיך, וכשענה "הן" (מכיוון שלא רצה להחזיק טובה לעצמו) הוא אמר: אם כן, אין אתה "בר ליואי".
   זיע"א