לקראת ל"ג בעומר מספר ציטוטים מספר הזוהר

מה לומדים מרבי שמעון בר יוחאי? / החלק היומי / סיון רהב-מאיר:

מה אפשר ללמוד השנה מרבי שמעון בר יוחאי? הערב ל"ג בעומר, יום פטירתו, אבל הפעם לא עולים למירון ולא מדליקים מדורות. הפעם הכול יותר פנימי. שימו לב כיצד מתאר הפיוט המפורסם את רבי שמעון בר יוחאי:
בַּר יוֹחָאי, מוֹשַׁב טוֹב יָשַׁבְתָּ,
יוֹם נַסְתָּ, יוֹם אֲשֶׁר בָרַחְתָּ,
בִּמְעָרַת צוּרִים שֶׁעָמַדְתָּ,
שָׁם קָנִיתָ הוֹדְךָ וַהֲדָרֶךָ.
רבי שמעון נאלץ לברוח מהרומאים אל המערה למשך 12 שנה, אבל מה קורה לו שם? שָׁם קָנִיתָ הוֹדְךָ וַהֲדָרֶךָ. את כל ההוד וההדר – רבי שמעון מקבל מתקופת הבידוד וההסגר שלו. אין לו בית כנסת, אין לו קהילה, אבל הוא לא מתמרמר וכועס אלא מפיק את המיטב. דווקא שם הוא לומד, מתעמק, משתפר ומתפתח, והופך לאישיות כל כך דגולה. במשך שנים הוא לא יוצא החוצה, ומנצל את התקופה הזו כדי לצמוח. הלוואי שגם אנחנו נדע לנצל את התקופה שבה נגזר עלינו להיות ב"מערה" ולקבל הוד והדר לכל החיים.

מה אירע ביום ל"ג לעומר?

יום ל"ג לעומר, שעושים בו שמחה יתירה, ולא אומרים בו תחנון (וידוי ונפילת אפיים), משום שהוא יום שנתגלו בו סתרי תורה, ובו ניצול רבי שמעון בר יוחאי מעונש מיתה, ובו התחיל רבי עקיבא ללמד את חמשת תלמידיו שהפיצו את התורה בכל העולם, וכמו שהארכנו כבר בשנים עברו, בביאור הדברים, מדברי הפוסקים, רבינו האר"י ומרן החיד"א.

מנהגי אבלות בל"ג לעומר
כל מנהגי האבלות שנוהגים בהם בימי העומר (מחמת פטירתם של תלמידי רבי עקיבא), וכגון מה שנהגו שלא לשאת אשה, ושלא להסתפר ולהתגלח וכיוצא בזה, נחלקו הפוסקים אם יש להזהר בדברים אלה עד יום ליל ל"ג לעומר, או שיש להזהר בכל אלו עד ליום ל"ד לעומר (כלומר, ביום ל"ד לעומר בבוקר).

ומנהג האשכנזים, שהם נושאים נשים החל מליל ל"ג לעומר, מפני שהם סוברים שתלמידי רבי עקיבא פסקו למות ביום ל"ג לעומר, וכך פסק הרמ"א (סימן תצ"ג), שכך כתבו כמה ראשונים (ומהם בעל ספר המנהיג), שקבלה בידם שביום ל"ג פסקו מלמות, ואף בליל ל"ג לעומר יש מהאשכנזים שנוהגים להקל לשאת אשה.

אבל מנהג הספרדים ובני עדות המזרח, שאין נושאין נשים, ולא מסתפרים, עד ליום ל"ד לעומר בבוקר, כלומר, בשנה זו (תש"פ), ביום רביעי הבא עלינו לטובה בבוקר.

טעם הדבר שאנו נזהרים במנהגי האבלות עד ליום ל"ד לעומר, מבואר על פי מה שכתב בספר המנהיג (דף עב עמוד ב, חיברו רבי אברהם ברבי נתן הירחי הראב"ן, שחי בלוניל ונפטר בשנת תתקע"ה 1215) בשם רבינו זרחיה הלוי (הרז"ה בעל המאור) שמצא כתוב בספר קדמון הבא מספרד, שכל תלמידי רבי עקיבא מתו "מפסח ועד פרוס עצרת", ומאי פרוס, (כלומר, מה הכוונה "בפרוס"?), פורסא, פלגא (דהיינו "פרוס" פירושו חצי מהתקופה שקודמת לשבועות) כדתנן, (כמו ששנינו), שואלין בהלכות הפסח קודם הפסח שלושים יום, ופלגא דידהו, (וחצי משלושים יום), דהיינו ט"ו יום קודם עצרת (קודם חג השבועות). וכן כתבו עוד מרבותינו הראשונים, וביארו שאם נסיר חמשה עשר מארבעים ותשעה יום שבין פסח לעצרת נשארו שלושים וארבעה ימים, ומכל מקום ביום ל"ד לעומר בבוקר, כבר מותר לשאת אשה משום שמקצת היום ככולו לענין אבילות, וכיון שכבר עבר קצת מיום ל"ד אין צריך יותר לנהוג אבילות.

ויהי רצון שזכותם של רבי שמעון בר יוחאי ורבי אלעזר בנו תעמוד לנו ולכל ישראל, ונזכה לתשובה שלימה וגאולה קרובה, אמן.

יש סוד / החלק היומי / סיון רהב-מאיר:

למה הוא כל כך אהוב? איך זה שבכל שנה, כשאין קורונה, כחצי מיליון איש עולים לקברו? היו הרבה חכמים בדורו, מה הסוד של רבי שמעון בר יוחאי?
הסוד הוא – שהוא גילה לנו שיש סוד. אנחנו טועים לחשוב שרק המכנה המשותף הכי נמוך מביא רייטינג ופופולאריות, אבל בסוף מתברר שההמונים מתחברים לדמות שמייצגת את תורת הסוד, את הקבלה, את העומק. רובנו לא מבינים כלל את רוב תורתו של רבי שמעון בר יוחאי, אבל אנחנו מבינים שיש שם משהו, שיש בחיים עוד עומקים, ואנחנו רוצים לנסות להתחבר, או לפחות להוקיר את מי שכן מצליח להגיע לרמות כאלה.
זה מה שאפשר לקחת מהיום הזה, גם בלי מדורות ועלייה למירון: יש דברים נסתרים. יש סוד בכל דבר. התורה עמוקה יותר ממה שנדמה, וגם כל האנשים שסביבנו, וגם אנחנו והנפש שלנו. עולמות אינסופיים מסתתרים מתחת לקליפה החיצונית והשטחית שרואים במבט ראשון.