טור לפרשת שלח – מרגלים בהפתעה

כותרת: אוי, הפתעה

לקראת יום הנישואין הראשון, החליט יוסי להפתיע את אשתו. הוא חזר הביתה עם עוגה גבוהה ומרשימה, מהקונדיטוריה הכי-הכי. למרבה הפלא, אשתו קבלה את פניו בפנים חמוצות ואמרה: "אני אוהבת רק עוגות מאפה-בית ולא סובלת את העוגות הקנויות, המלאות מרגרינה. חשבתי שתביא לי פרחים"…

כעת מהרהר יוסי – האם הפתעה היא דבר טוב או לא?

מצד אחד, הפתעה מהווה מרכיב חשוב בקשר בין אנשים. הפתעה מדגישה שהקשר ממשיך גם במקום שבו המחויבות הרגילה מסתיימת. מצד שני, בגלל שהפתעה נעשית בלי הנחיות מפורשות – עלול להיווצר מצב בו המקבל לא יהיה מרוצה. נדרשת חשיבה מאומצת, יותר מהרגיל, על מנת להתאים את ההפתעה לאדם, וגם אז – לא תמיד מצליחים.

זה מה שקרה בפרשת השבוע. כאשר רעיון שליחת המרגלים עלה על הפרק, הודיע ה' כי אינו מתערב אלא משאיר את ההחלטה לשיקול דעתו של משה.

במבט ראשון, משה היה אמור 'להריח' שיש כאן בעיה. עד עכשיו, ה' הנחה אותו על כל צעד ושעל. אם לפתע ה' לא מוכן לחוות דעה בנושא כה חשוב – סביר להניח שיש כאן משהו לא טוב. בכל זאת החליט משה לשלוח את המרגלים. מדוע?

כנראה שמשה ראה את הדברים בצורה שונה. עד עכשיו ה' החליט עבור משה בכל דבר ועניין, כי לא סמך עליו שיוכל להגיע בכוחות עצמו להחלטות הנכונות. עכשיו ה' משאיר את ההחלטה בידי משה, והמשמעות היא שה' נותן לו את הכוח להגיע לבד להחלטות הנכונות לפי רצון ה'.

מבחינה זו, שליחת המרגלים הייתה מעשה נכון וראוי. לכן גם יהושע, שהיה תלמידו וממשיך דרכו של משה, שלח מרגלים לפני הכניסה לארץ. כי בעצם שליחת המרגלים לא הייתה טעות.

מצד שני, כאשר מחליטים לבד יש צורך במאמץ מיוחד לכוון לרצון ה'. לכן משה נתן ליהושע ברכה מיוחדת לפני היציאה לדרך, כי ידע שכל סטיה קטנה עלולה להיות הרת אסון. לכן המרגלים נכשלו, כי סמכו יותר מדי על דעתם האישית ולא הקדישו מספיק מחשבה לשאלה האם מסקנותיהם תואמות לרצון ה'.

זה גם הרעיון של מצוות ציצית, המופיעה בהמשך הפרשה. הציצית מהווה תזכורת לקיום מצוות ה', ולמרות זאת אינה בגדר 'חובה' אלא 'רשות'. דווקא כאשר לא מחייבים אותנו לעשות מצוה, זו ההזדמנות להוכיח שהנאמנות לה' היא מעבר למחויבות הרגילה.

אז האם הפתעה היא דבר טוב או רע? זה תלוי בך!