דברי תורה קצרים לפרשת שלח

דברי תורה קצרים לפרשת שלח

ב"ה

ממתק לשבת פרשת שלח תשע"ז 2017

ביום ראשון בבוקר יצאה חבורת חסידים בעגלה מהעיר צ'רנוביל לבתיהם לאחר שבתמרוממת-רוח ומענגת אצל הצדיק רבי מרדכי מצ'רנוביל. בדרכם סיפרו זה לזה החסידים את חוויותיהם הרוחניות שחוו ואמרו פה אחד: "שבת כזו לא חווינו בחיינו!" באותה עגלה נסע גם סוחר פשוט, בכל פעם שהחסידים סיפרו את חוויותיהם מהשבת הניד הסוחר בראשו לאות הסכמה ומלמל אף הוא: "שבת כזו לא זכורה לי…"
שמעו אותו החסידים ושאלוהו: "מה מצאת אתה בשבת הזו אצל הרב?" הסוחר פתח פיו וסיפר: "בצאת השבת כשבאתי לבקש ברכה מהרבי הוא התעניין בסדר יומי. סיפרתי לו שאני משכים קום מידי בוקר ונוסע לכפר הסמוך לקנות סחורה, כשאני שב לביתי אני מתפלל תפילת שחרית. אמר לי הרבי: 'לא טוב הדבר, עליך להתפלל לפני עסקיך!' ואני השבתי לו:'אם אתעכב ואתפלל לפני לא אמצא כבר סחורה, האיכרים עוזבים מוקדם את המקום׳.
התאנח הרבי ואמר: אספר לך סיפור…
אברך צעיר שזה עתה התחתן יצא מביתו הטרי כדי לחפש פרנסה, הוא נדד למרחקים והיה מלמד בכפרים שונים. חסך פרוטה לפרוטה וכעבור שלוש שנים החליט לשוב לביתו. השבת בפתח והוא החליט להתאכסן במלון דרכים, אך מה יעשה עם כספו שחסך? מחוסר ברירה נתנו לבעל האכסניה לפקדון והיה בחשש גדול כל השבת אם יוחזר כספו. בצרור כספו היו שנים-עשר מטבעות זהב ומטבע אחת נחושת. בצאת השבת ניגש האברך אל בעל האכסניה וזה נתן לו את צרור כספו.

מיד החל לספור את כספו ואכן מצא שנים-עשר מטבעות זהב… המשיך האברך לחפש בשקית המטבעות, שאלו בעל האכסניה: 'מה אתה מחפש כל-כך הרבה?' ענה לו האברך: 'בצרור הנחתי אגורת נחושת קטנה, אני רוצה לבדוק אם גם היא הוחזרה לי…'

סיים הרבי את סיפורו ואמר לי: 'ראה כמה טפש האברך – גם בראותו את בעל האכסניה משיב לו את כל מטבעות הזהב עדיין חשד בו שמא גנב ממנו מטבע נחושת פשוט… אף אתה יהודי יקר נוהג כאותו אברך שוטה. בכל לילה אתה מפקיד בידי הקב"ה את נשמתך היקרה לך מכל ושוכב לישון . אתה קם בבוקר ורואה שהקב"ה שומר נאמן הוא, שהחזיר לך את מטבעות הזהב היקרות שלך – את נשמתך. איך לא תאמין בו שגם יזמין לך את פרנסתך – הלא מטבע נחושת היא, קטנה היא לעומת נשמתך…'
סיים הסוחר ואמר "לאחר דברי הרבי החלטתי לצאת לפרנסתי אחרי תפילת שחרית"

בפרשת השבוע אנחנו קוראים על המרגלים שחוזרים מהארץ ומפחידים את עם ישראל שלא יוכלו להכנס לארץ, בטענותיהם הם אומרים "נשינו וטפינו יהיו לבז" ועונשם היה שהם עצמם לא נכנסו לארץ והקב"ה אומר להם "וטפכם אשר אמרתם לבז יהיה… הם יירשוה" דווקא הטף והילדים הם אלו שייכנסו ויירשו את הארץ.

מכך שהטף מוזכרים הן בטענות המרגלים והן בתשובת הקב"ה אנחנו מבינים שיש קשר מיוחד בין הטף לירושת הארץ, חז"ל אומרים שתינוק "מפרר יותר ממה שאוכל" התינוק משתמש במעט מאוד מהאוכל שמוגש לו, חלק גדול מהאוכל מפורר על הרצפה לידו, במשמעות הרוחנית הכוונה של תינוק היא לאחד שהוא קטן מבחינה רוחנית, לא לומד הרבה ולא מקיים הרבה, גדול זה אחד שמשקיע את רוב זמנו בתורה ובמצוות והקטן הוא זה שמשקיע את זמנו בדברים אחרים ורק מעט מזמנו מוקדש למצוות,

זו היתה טענתם של המרגלים, אם נכנס לארץ נהיה כמו תינוקות שרוב המזון הרוחני שלהם מתבזבז נהיה עסוקים רוב הזמן בחומריות ובהתמודדות הקיומית ולא יהיה לנו פנאי לרוחניות, עדיף להישאר במדבר ולהיות רוחניים.

ועל כך עונה להם הקב"ה אמנם אתם דור דעה שרוב עיסוקכם כרגע במדבר הוא ברוחניות אבל לארץ ייכנסו דווקא הטף אלו שמוכנים להיות עסוקים בצרכי היום יום וקשה להם להכניס את הרוחניות לחייהם ובכל זאת הם יעמדו באתגר ויכניסו את הקב"ה גם לחייהם הגשמיים כי מטרת ירידת הנשמה לעולם היא לחיות בתוך העולם הגשמי ודוקא מתוך הקשיים של העולם לגלות את האלוקות השרויה בתוכו.

יהי רצון שנזכה למלא את יעודנו ולהכנס לארץ ישראל גם ברוחניות בגאולה שלימה בקרוב ממש.

שבת שלום ומבורך!

מסרון השבוע – פרשת שלח
הגברים בוכים בלילה

אומרים שגברים בוכים בלילה. כך היה בפרשת השבוע: "וַיּבְכּוּ הָעָם בַּלַּיְלָה הַהוּא". זה היה בליל תשעה באב, בו חזרו המרגלים והגישו את הדו"ח בפני העם. המידע המודיעיני העלה מסקנה חד משמעית: אין ביכולתנו לכבוש את הארץ. כל הגברים פרצו בבכי היסטרי.

ומתי נשים בוכות?

תאמינו או לא, אבל הפעם נשים לא בכו בכלל, גם לא ביום. הן התעלמו מהמסקנות הרציונליות של המומחים ונתלו באמונה תמימה בדברי ה' שיוביל אותם אל הארץ המובטחת.

אם תחשבו בהיגיון, הנשים היו הכי הגיוניות כאן. כי כשמדובר באלוקים, לא הגיוני לצמצם אותו לפי יכולות אנושיות ומסקנות שכליות. ביחס לאלוקים, אמונה היא הדבר הכי רציונלי.

אז אולי נפסיק לבכות ונתחיל להאמין?

שבת שלום!
הרב חיים הבר
בית חב"ד שכונה ט' באר שבע

אשה התלוננה בפני בעלה על כך שהשכנים אינם מתביישים לתלות כביסה מלוכלכת על החבל, ממש מול החלון שלהם. ניקה הבעל את החלון ואמר לאשתו, זה לא הם, זה אנחנו…
על אותו חבל ארץ, טוענים המרגלים בפרשתנו, כי זו "ארץ אוכלת יושביה". אך כלב בן יפונה ויהושע בן נון מנקים את השמשה ואומרים להם "טובה הארץ מאד מאד".
וכך ציטט בכריכת סידורו הדר גולדין הי"ד את תפילתו של רבי אלימלך מליז'נסק: "שנראה כל אחד מעלת חברנו ולא חסרונם חלילה".

ממתק לשבת פרשת שלח תשע"ח 2018

מסופר על בחור צעיר שהיה מאוד עצלן לא עשה כלום בחייו. הוא לא עבד, לא למד ורק הסתובב ברחובות ובזבז את זמנו. אביו דאג לו מאוד והחליט לשלוח אותו לעבוד. הוא ביקש מידיד שלו שעבד בנפחות להעסיק את הבחור המפונק אצלו. אותו ידיד ראה שהבחור לא רוצה לעבוד והחליט לא לריב איתו, הוא לא דרש ממנו שום דבר. הילד ישב כל היום במשרד, ובסוף השבוע קיבל מטבע זהב מהנפח בתור משכורת. הבחור הביא את המטבע בגאווה הביתה, אך האב החכם הבין בדיוק איך הוא קיבל את המטבע וזרק אותו מהחלון. בשבוע הבא הוא הלך שוב לעבודה ושוב הביא מטבע הביתה ושוב האבא זרק אותו. כך זה נמשך שבועות ארוכים.
אחרי תקופה כשהאבא ראה שהבן שלו לא מתקדם לשום מקום, שלח אותו לעבוד אצל נפח בעיר אחרת, אותו נפח לא הכיר את האבא ולכן העביד את הילד בפרך כל השבוע. הוא סחב מתכות כבדים, חתך וריתך אותם ולכלך כהוגן את הידיים. בסוף השבוע, הוא קיבל בסך הכול רבע זהוב על עבודתו.
הוא הביא את המטבע הביתה ושוב האבא התכוון לזרוק את המטבע. אך הפעם הילד קפץ וזעק: "אל תשליך את המטבע, עבדתי מאוד קשה להשיג אותו"…

בפרשת השבוע פרשת שלח אנחנו קוראים על המרגלים שהפחידו את עם ישראל, בכך שהם לא יצליחו להכנס לארץ. בסופו של דבר כלב בן יפונה ויהושע בן נון מצליחים להרגיע אותם ש"עלה נעלה ויכול נוכל". בשבוע שעבר קראנו על כך שעם ישראל מתלוננים שהם רוצים בשר ובסופו של דבר הם מקבלים בשר, כשקוראים את הפרשות האלו נראה שעם ישראל אוהבים להתלונן, אבל האמת היא שיש להם באמת סיבות טובות לתלונות שלהם, אם הקב"ה יכול לתת להם בשר כפי שבסופו של דבר אכן נתן להם, אז למה הוא מחכה עד שיבקשו, אם הוא יודע שארץ ישראל היא ארץ זבת חלב ודבש, למה הוא נותן למשה לשלוח מרגלים שבסופו של דבר יחטיאו את המטרה ויוציאו את דיבת הארץ?
אלא שהשנים של עם ישראל במדבר, הם התוויית הדרך להמשך החיים של עם ישראל בכניסתם לארץ, אם הכל היה הולך להם על מי מנוחות ללא מאמץ, הם לא היו מתרוממים והיו מביאים את מצריים איתם לארץ ישראל, דווקא האתגרים שהקב"ה הציב להם לאורך כל הדרך הם אלו שהביאו אותם להיות מוכנים לכניסתם לארץ.
כל אחד מאתנו נתקל בקשיים כאלו ואחרים במהלך חייו ואנחנו צריכים ללמוד לראות בכל קושי אתגר, להרגיש שכל דבר שדורש מאמץ הוא בעצם משימה לביצוע והמטרה שלנו היא להצליח להתקדם כל הזמן ולהבין שהדרך היא חלק גדול מהמטרה עצמה, דווקא העמידה באתגרים היא זו שתעלה אותנו לפסגות רוחניות גבוהות הרבה יותר.
יהי רצון שנצליח לעמוד באתגרים ונזכה לגאולה שלימה בקרוב ממש.

שבת שלום ומבורך !

בעין ימין

"יש שם הרבה אהבה, חסד ועזרה לזולת". "אנשים שם כל הזמן מסתכסכים ורבים זה עם זה"…

שניהם באו מאותו המקום. האחד תיאר בפני רבי יוסף יצחק שניאורסון (הריי"צ) את המעלות הנפלאות של אנשי הקהילה, ואילו השני בחר לספר את האמת, כך הוא חשב, ולמנות את כל החסרונות…

לראשון העניק הרבי בתגובה סכום מכובד והודה לו על הבשורות הטובות, ואילו השני קיבל רובל אחד בודד.

על תמיהתו מדוע יגרע חלקו, בעת שסיפר את כל האמת, השיב הרבי: ידוע לי שיש בעירכם, אודסה, כאלה וגם כאלה, אך כל אחד רואה מה שהוא רוצה לראות… אתה חי באודסה של מטה, ואילו חברך באודסה של מעלה…

פרשת 'שלח' מספרת על חטא המרגלים אותם שלח משה לתור את הארץ, ובמקום לשבח אותה על פירותיה הנפלאים 🍇, הם בוחרים לומר איזה פירות משונים…

במקום להביט על הניסים שנעשו עמם בדרך, הם אומרים "ארץ אוכלת יושביה"…

אך כלב בן יפונה ויהושע בן נון בוחרים להסתכל על הצד החיובי ואומרים: "עלה נעלה וירשנו אותה. . טובה הארץ מאד מאד".

נסתכל טוב 👓, נראה את הטוב!

יש הטוענים שאנחנו מדינה של 'קוטרים'…

הראשונים לקטר על הארץ שלנו היו כנראה עשרת המרגלים. אלה שבחרו לראות מה לא טוב כאן. אנשים ענקיים, פירות משונים ושאר ירקות…

כלב בן יפונה ויהושע בן נון לעומתם בוחרים לראות את הטוב והחיובי ואומרים "טובה הארץ מאד מאד".


כשהיה רבי יוסף יצחק שניאורסון (הריי"צ) ילד בן 4 הוא שאל את אביו, מדוע יש לאדם אף אחד ופה אחד, אך שתי עיניים?
השיב לו אביו: ב'עין ימין' עליך להביט על הדברים החשובים באמת, ואילו על הדברים הפחות חשובים תביט ב'עין שמאל'.

מכאן ולהבא, סיפר לימים הרבי הריי"צ, קבלתי על עצמי להביט על כל יהודי – ולא משנה באיזה מצב הוא נמצא – בעין ימין.

אימצנו?!

מה היא ענוה
עֲנָוָה היא תכונת נפש או רגש שבו האדם מחשיב עצמו כשווה בין שווים ואינו מרגיש כחשוב ונישא מאחרים מכל סיבה שתהיה. מי שיודע את ערכו ומכיר בכישוריו היתרים אך לא שם את עצמו במרכז ולא מבקש לעצמו תהילה וכבוד מהעולם אלא מבקש לעשות את המעשים הראויים והרצויים לזכות הדס בת מרים

ב"ה
ממתק לשבת פרשת שלח תשע"ט 2019

היה פעם יהודי מבוגר שהיה לו בן יחיד, ילד צעיר, יום אחד קרא היהודי לעבד שלו ואמר לו "אני מרגיש שימיי אוזלים ולכן אני רוצה לכתוב צוואה ואתה תוציא אותה אל הפועל ביום מותי, העבד הביא דף ועט ובעל הבית החל לכתוב "לעבדי היקר, לאחר פטירתי מה שאתה רוצה תיתן לבן שלי ואת השאר תיקח לעצמך" העבד מסתכל ולא מאמין אבל מעדיף לשתוק, עברו כמה שבועות והאבא נפטר, העבד מוציא את כתב הצוואה ומראה לבן, הבן ההמום הלך מיד לרב ואמר לרב "אני בטוח שנפלה כאן טעות, אבא מאוד אהב אותי ולא היה משאיר אותי כך" הרב קרא לעבד וביקש לראות את הצוואה, לאחר שהתבונן בצוואה שאל את העבד "ובכן מה החלטת לתת לבן?" אמר העבד החלטתי שאני אקח 95 אחוז מהנכסים ואתן לבן 5 אחוז, חייך הרב ואמר לו אם כן תן לבן 95 אחוז וקח לך 5 אחוז שהרי האבא כתב "מה שאתה רוצה תן לבן שלי" אתה רוצה 95 אחוז? את זה תתן לבן…"


על המילים בפרשתנו "שלח לך" כותב רש"י "לדעתך, אני איני מצווה אותך" זאת אומרת שהקב"ה אומר למשה אתה יכול לשלוח מרגלים אבל על דעתך האישית, וזה מעורר שאלה גדולה הרי אנחנו יודעים שמשה רבנו הוא שליח להעביר לנו את דברי השם ואין לו שום דעה אישית משלו ואם כן מה זה אומר שהוא שולח לדעתו, ויותר מכך אם הקב"ה אומר לו לדעתך משה צריך להבין מזה שזה לא דבר טוב ועדיף לא לשלוח?
מסבירה על כך תורת החסידות שכניסתם של עם ישראל לארץ כנען והפיכתה לארץ ישראל מסמלת את כללות העבודה שלנו בעולם הזה להפוך את העולם למקום בו תשרה השכינה,
בעבודה הזו אומרים לנו חז"ל שני משפטים "בטל רצונך מפני רצונו" שזה אומר לקיים את המצוות בלי להתחשב בדעות וברצונות שלי ו"עשה רצונך כרצונו" על יהודי להתאמץ להגיע למצב שהרצון שלו יתאים לרצון השם ושהוא לא יצטרך לחכות לציווי אלא יעשה את הדבר הנכון גם בלי הציווי.
זו היתה המטרה האמתית בשליחת המרגלים הקב"ה רצה שעם ישראל ירצו את הכניסה לארץ לא בגלל ציווי אלוקי אלא בגלל שהם מבינים שזה הדבר הנכון.
לכן אומר הקב"ה למשה שלח לך לדעתך ואני לא מצווה אותך מכיוון שחשובה כאן הדעה העצמית של עם ישראל אז גם שילוח המרגלים צריך להיות לא על פי ציווי השם אלא בהחלטה שלהם.
הבעיה של המרגלים היתה שמשה שלח אותם לחוות את דעתם על הדרך הטובה ביותר לכיבוש הארץ והם חשבו שהם באים לחוות את דעתם גם על עצם כיבוש הארץ ואם לדעתם זה לא נראה אז אין להכנס לארץ כמובן שזו היתה טעותם.
יהי רצון שנזכה לעשות את רצוננו כרצון השם וכך נזכה שהשם יעשה את רצונו כרצוננו ויביא לנו גאולה שלימה בקרוב ממש.

שבת שלום ומבורך!

הדפס או שתף ברשתות החברתיות וגם בוואצ-אפ. אם מצאתם אי דיוקים בכתבה או שחסר מידע או בא לכם להוסיף לכתבה אנא כתבו לנו בתגובות.
  •  
  •  
  •  
  • 15
  •  
  •  
  •  
  •  
  •  
  •  
  •  
  •  
  •   
  •  
  •  
    15
    Shares
טיול בניו יורק
כנסו לקרוא חוויות של מטיילים
המלונית של צבי בניו יורק
נוח לכיס ונוח לטיול

 

לפוסט הזה יש תגובה אחת

  1. השבת פרשת שלח
    (מסירות-נפש למען בני הדור)

    חטא המרגלים הוא אחד החטאים החמורים של בני-ישראל. העם כולו נגרר אחריהם וביטא קטנות אמונה ביכולת ה' לגבור על עמי כנען. על כך נענש דור המדבר עונש כבד: הוא מת במדבר ולא זכה להיכנס לארץ-ישראל. רבי עקיבא אף אומר על בני דור המדבר כי "אין להם חלק לעולם".
    אף-על-פי-כן מצאנו שמשה רבנו מסר את נפשו גם למען בני הדור הזה. חז"ל אומרים שמשה רבנו לא זכה להיכנס לארץ-ישראל אלא מת בעבר הירדן, כדי שבבוא עת תחיית המתים, יקום ויוביל את בני דורו לארץ-ישראל. הואיל והם נשארו במדבר, נשאר אף משה רבנו עמם, ובבוא העת יוליכם אל הגאולה.

    ספר הזוהר משווה בין שלושה צדיקים שחיו בדור שלא היה הגון: נח, אברהם ומשה. שלושת הצדיקים הללו מייצגים שלוש גישות כלפי מי שאינם מתנהגים כראוי. נח, כששמע שהקב"ה עומד להביא מבול על העולם, התפלל בעדו ובעד בני-ביתו בלבד, ולא עסק בהצלת בני דורו. רק כששאלוהו לפשר בניית התיבה, גילה להם שהקב"ה עומד להביא מבול על העולם, ואף הוכיחם, אבל לא עשה זאת ביוזמתו.
    לעומתו, אברהם אבינו לא המתין שיבואו אליו, אלא "ויקרא שם בשם ה' א-ל עולם" – הוא פרסם את שם ה' בעולם. ובכל-זאת, עבודתו התבטאה בעשיית 'צדיקים', ואילו בעבור מי שאינם 'צדיקים' לא התפלל. כששמע שהקב"ה עומד להפוך את סדום, ביקש מהקב"ה שיבטל את הגזרה בזכות הצדיקים, אך כשנענה שאין במקום עשרה צדיקים – לא היה לו מה לטעון, "ואברהם שב למקומו".

    שונה הייתה דרכו של משה רבנו, הרועה  הנאמן של עם-ישראל. כשחטא ישראל בחטא החמור ביותר, חטא העגל, תבע משה מהקב"ה למחול אפילו לרשעים. הוא לא הסתפק בתפילה, אלא אף אמר, שאם אין הקב"ה סולח לבני-ישראל, הוא מבקש למחוק את שמו (של משה) מהתורה – "מחני-נא מספרך אשר כתבת".
    משה רבנו סיכן את עצמו למען עם-ישראל, אפילו הנחותים ביותר שבו. מסירות-נפשו הייתה למעלה מטעם ודעת, שכן על-פי ההיגיון אין מקום להתפלל על החוטאים בעגל, ובזדון. ובכל-זאת התאמץ משה להציל גם אותם, והזוהר מכנה את התנהגותו זו 'שלמות הראויה'.

    דרכו של משה רבנו היא הדרך שבה נדרשים מנהיגי ישראל לפעול, במיוחד לאחר מתן-התורה, כאשר הקב"ה כרת ברית עם כל יהודי. מנהיג הדור מסתכן למען כל יהודי, בלי יוצא מן הכלל. הוא אינו שוקל שיקולים של טעם ודעת, אלא מתמסר להציל כל יהודי, יהיה מי שיהיה.
    רועה ישראל אינו חושב על עצמו, אלא מבטל לחלוטין את עצמו ואת ענייניו האישיים, מתוך התמסרות מלאה לצורכי הדור.

    (לקוטי שיחות כרך ב, עמ' 322)

    שבת שלום!!!
    לזכות הת' מנחם מענדל בן נחמה דינה

כתיבת תגובה

tzvika770

 אוהב לארח בשישי אצל צבי לקרוא על הפרויקט לחצו כאן | אוהב לצלם מוצרים ואוכל ב PHOTO-FLARE אוהב תורה ויהדות אוהב טכנולוגיה ואינטרנט. ואם תחפשו בגוגל מי הבונה האתרים הכי טוב בניו יורק תמצאו אותי :) לחצו כאן לבדיקה. ליצירת קשר איתי כתבו לי פה באתר מרכז ניו יורק בתגובות.

אם מצאתם אי דיוקים בכתבה או שחסר מידע או בא לכם להוסיף לכתבה אנא כתבו לנו בתגובות