מי הפועל שלא יהי' "העולם חסר"?
על הפסוק בפרשתנו בראשית "ויכל אלקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה" (ב, ב) כתב רש"י "מה הי' העולם חסר, מנוחה. באת שבת באת מנוחה, כלתה ונגמרה המלאכה".
ויש לבאר זה בעבודת האדם לקונו:
ידוע שששת ימי בראשית רומזים ל"שית אלפי שנין דהוי עלמא" (ראה רמב"ן עה"ת בראשית ב, ג). וא"כ, הזמן שבו אנו נמצאים עכשיו, בסיום אלף הששי, נרמז בזמן של סיום יום הששי של מעשה בראשית.
ועפ"ז יש לומר שמדברי רש"י אלו, שדווקא ברגעים האחרונים, "כלתה ונגמרה המלאכה", ועד אז "הי' העולם חסר", יש ללמוד הוראה חשובה:
עלול אדם לחשוב, שאחרי עבודתם הנעלית של כל הדורות שקדמונו, הצדיקים גדולים עם נשמות קדושות ביותר, כמו האבות ומשה רבינו, הנביאים, התנאים והאמורים, עד לדור האחרון, הרי הם כבר השלימו את כל ה"עבודות" וה"מלאכות" ורובו ככולו של העבודה שמוטל על כלל ישראל לעבוד בעולם הזה. וא"כ, איזה חשיבות ישנה להעבודה ה"קטנה" שאפשר להוסיף ולעבוד בזמננו זה דעקבתא דמשיחא?
וזהו מה שלמדים מדברי רש"י אלו, שדווקא ב"פכים קטנים" אלו תלוי' השלימות של כל העבודות שנעשו במשך כל הדורות הקודמים, ובלי זה "העולם חסר". דווקא עבודה "קטנה" הלזו, תגרום שכל העבודה רבה שבכל "ששת ימי המעשה" ו"שית אלפי שנין" תבוא לתכליתה ושלימותה, עד שנבוא ל"ויכולו", ש"כלתה ונגמרה המלאכה", בזמן ש"באת שבת" וביום "שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים" (סוף מס' תמיד).
(ע"פ לקוטי שיחות ח"ה עמ' 34 ואילך)
