ספר החיים
השבת נקרא את פרשת "ויחי" שהיא הפרשה האחרונה של ספר בראשית. ספר בראשית נקרא גם "ספר הישר", כפי שאומרת הגמרא: "ספר אברהם, יצחק ויעקב שנקראו ישרים". ומכיוון ש"מעשה אבות סימן לבנים", הרי שספר זה מכיל גם את סדר העבודה הפרטי והכללי של כל אחד מאיתנו, ומתווה את הדרך לחיים!
את דרך ה"ישר" מסביר הרבי מליובאוויטש ניתן ללמוד משמות הפרשיות:
פרשה ראשונה, פרשת "בראשית" –רומזת לנו כי יסוד הכול הוא בהכרה שהקב"ה הוא שברא את העולם כולו "בְּ- ראשית" – כלומר בְּ- במובן של בשביל, ראשית – במשמעות של ישראל שנקראו ראשית והתורה שנקראת ראשית. כלומר המילה הראשונה של התורה מלמדת אותנו שהעולם נברא בשביל "ראשית" כלומר – בשביל ישראל ובשביל התורה.
הפרשה השנייה מלמדת אותנו כי מטרת הבריאה היא "נח" – כמו שלמדנו, "נח" – במובן של נחת- רוח: לגרום נחת רוח לקב"ה על ידי מילוי שאיפתו: "נתאווה הקב"ה להיות לו יתברך דירה בתחתונים"….
כיצד עושים זאת?
"לך לך" – זוהי ירדת הנשמה מלמעלה למטה, לעולם הזה הגשמי, שגם בו היא ממשיכה
"ללכת" ממדרגה למדרגה.
"וירא" – בכדי לסייע לנשמה היא זוכה להתגלות אלוקית מיוחדת כאן למטה, כדי שתוכל למלא את תפקידה.
"חיי שרה" – רומז כי גילוי אלוקי זה חודר בכל כוחותיה של הנשמה, ככתוב: "שבע ועשרים ומאה שנה" –רומזים לכל כוחותיה של הנשמה.
"תולדות" – ואז סוף סוף אחרי מתן כל הכוחות הללו יכולה הנשמה למלא את תפקידה וליצור "תולדות",כמאמר חז"ל: "תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים"!
שיהיה יום של "תולדות" – מעשים טובים!
השלב השני והאחרון עוסק בעבודה עצמה:
"ויצא" – "ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה" – יהודי יוצא ממקום הקדושה והולך ל"חרן", "חרון אף של מקום", כדי לזככו ולקדשו. "וישלח" – הוא אינו מסתפק בשמירה על הקדושה בחרן עצמה, אלא שולח גם שליחים לעשו- סמל המציאות התחתונה ביותר. מנסה לזכך גם את המציאות הזו! וזו תכלית העבודה כולה!
ובסוף, סוף סוף… מגיע השכר, בפרשת ו"ישב"- הישיבה בשלווה, עד קץ כל העבודה, בפרשת "מקץ"… ואז מתקיימת ההתאחדות של כל יהודי עם הקב"ה עצמו בפרשת "ויגש",
והחיים הנצחיים בתחיית המתים, בפרשת השבוע והאחרונה: "ויחי"!
שנזכה עוד היום לקיום הייעוד של "הקיצו ורננו שוכני עפר" בביאת משיח צדקנו תיכף ומיד ממש!
שיהיה יום של הליכה בדרך הישר….
(מעובד מתוך "שולחן שבת" – ליקוטי שיחות של הרבי מליובאוויטש)
