זכות גדולה להתפלל בירושלים
"סמך מלך בבל" – למעליותא

התענית של עשירי בטבת הוא לפי שבו ביום "סמך מלך בבל . . על ירושלים והביאה במצור ובמצוק" (רמב"ם הל' תעניות פ"ה ה"ב). והנה אמרו רז"ל שהקב"ה מקדים רפואה למכה (ראה מגילה יג, ב. מדרש לקח טוב שמות ג, א), והיינו שטרם בוא המכה מקדים הקב"ה ומכין הרפואה לזה. ויש לומר הפירוש בזה, שהרפואה שמכין הקב"ה היא באופן שלפני בוא המכה מכין הקב"ה את האפשרות למנוע לגמרי את המכה.

ועל פי זה יש לפרש גם בענין "עשרה בטבת", אשר קודם בוא ה"מכה", הכין הקב"ה מראש את הרפואה למנוע אותה לגמרי. ויש לומר ש"רפואה" זו טמונה היא בעניין המצור ד"סמך מלך בבל . . על ירושלים" בעשירי בטבת גופא, שבעניין זה היה טמון הדרך לבטל ולמנוע את הגלות.

ביאור הדברים:

סיבת אריכות ותוקף גלות זה האחרוןהוא מפני "שהי' בו שנאת חינם" (יומא ט, ב), וגם בעת חורבן בית המקדש הי' חיסרון באהבת ישראל, שהרי, אם ישראל הם במצב ד"שלום ביניהם",  אזי "אפילו . . עובדים עבודת כוכבים . . אמר הקב"ה כביכול איני יכול לשלוט בהן" (ב"ר פל"ח, ו), ומכיוון שנענשו ישראל ונחרב הבית, מוכח שהיה חיסרון באהבת ישראל. ואם סיבת ה"מכה" היא שנאת חינם וחסרון באהבת ישראל, ממילא ה"רפואה" למכה זו היא אהבת חינם.

ועפ"ז נמצא, שה"מצור" של מלך בבל היא היא ה"רפואה" שהקדים הקב"ה ל"מכה" של הגלות, שהרי "מצור" כפשוטו עניינו הוא שהעיר נעולה ומסוגרת, אין באפשרותו של איש מהדרים בעיר לצאת חוצה לה – "אין יוצא ואין בא", ומאידך אין זר ממקום אחר יכול להיכנס לעיר, וממילא נמצאים – בעל כרחם – כל תושבי העיר באחדות מיוחדת, אשר נמצאים המה כולם יחד באותו מקום באופן תמידי, ואין זר עמהם. וגם העיר בה היו ב"מצור" הי' ירושלים, שהיא "עיר שחוברה לה יחדיו" (תהלים קכב, ג), ובכוחה של ירושלים לאחד ולחבר את בני ישראל באהבה ואחווה, וכמרומז בלשון הירושלמי "שהיא עושה כל ישראל לחברים" (חגיגה פ"ג ה"ו).

ונמצא, שאילו היו ישראל מנצלים מצב זה כדבעי היו מונעים את הגלות לגמרי!

ובזה יש לבאר את לשון הכתוב בנוגע ל"מצור" זה – לשון שאינו מצוי כלל – "סמך מלך בבל" (יחזקאל כד, ב), ש"סמך" הוא משורש סמיכה, שפירושו עזרה וסיוע, כי ה"המצור" של נבוכדנצר הכריח את עם ישראל לבוא למצב שהיה צריך לגרום ע"פ טבע לאחדות ישראל, והיה בזה משום עזרה וסיוע לישראל, כי אחדות זו היא ה"רפואה" שטמן השי"ת בכדי לבטל המכה מעיקרא, שהיו יכולים אז להתאחד, וכך למנוע את הגלות לגמרי.

(ע"פ לקוטי שיחות חכ"ה עמ' 267 ואילך)

5/5

תגובה אחת

  1. חמש עובדות על היום / החלק היומי / סיון רהב-מאיר:

    היום עשרה בטבת. הנה חמש עובדות על היום הזה:

    1. הצום בעשרה בטבת נקבע בגלל שביום הזה החל המצור על חומות ירושלים. בוקר אחד אבות אבותינו גילו שהחיילים של נבוכדנצר מלך בבל החלו את המצור, בשנת 588 לפני הספירה. זה לא פחות ממדהים שאנחנו זוכרים ומציינים זאת עד היום.

    2. תושבי ירושלים הרגישו שבית המקדש לעולם לא ייחרב, שהריבונות שלהם כאן היא לנצח. הנביא ירמיהו ניסה להסביר שעליהם לחיות בהתאם לכללים של ארץ ישראל, אבל הם לא הבינו. הצום הוא תזכורת שהקיום שלנו כאן מותנה בהתנהגות שלנו.

    3. רגע, אבל החומות בכלל לא נפרצו ונפלו באותו היום. גם בית המקדש עוד לא נחרב, כל זה קרה רק אחר כך. זה נכון, הצום נקבע לרגל תחילת הפורענות, בשלב שבו עוד אפשר היה לתקן. הצום מזכיר לנו כמה חשוב למצוא סדקים ראשונים, לזהות את תחילת תהליך החורבן – גם ברמה הלאומית וגם ברמה האישית. אפשר לעצור לפני.

    4. אחרי קום המדינה הוחלט לציין היום גם את "יום הקדיש הכללי", לזכר כל מי שנספה בשואה אבל אנחנו אפילו לא יודעים מתי. ניצולים רבים גילו שהם לא יודעים מתי לומר על קרוביהם קדיש, להדליק נר נשמה וללמוד לעילוי נשמתם. אם יש לכם קרובים כאלה, זה היום להזכיר אותם.

    5. צום עשרה בטבת – היום 100 ימים אחרי ראש השנה. זו הזדמנות לחשבון נפש ולהתבוננות אחורה וקדימה, מה רצינו להשיג ואיפה אנחנו נמצאים כעבור 100 ימים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

שתפו את העמוד הזה

שיתוף
Facebook
Twitter
LinkedIn
Email
Print
Telegram
WhatsApp
פינטראס
Facebook

סמך מלך בבל , תענית 10 בטבת

עוד פוסטים דומים

שבת חלת מפתח

שבת חלת מפתח

הידעת שבת לאחר שביעי של פסח, בה מברכים את חודש אייר, נהגו ישראל להכין חלות בצורת מפתח כסגולה לפרנסה.

קרא עוד
ב ניסן פרשת הנשיאים והילולת צדיקים

ב ניסן

פרשת קרבנות הנשיאים ב' ניסן והילולא דצדיקיא ב ניסן בַּיּוֹם֙ הַשֵּׁנִ֔י הִקְרִ֖יב נְתַנְאֵ֣ל בֶּן־צוּעָ֑ר נְשִׂ֖יא יִשָּׂשכָֽר: הִקְרִ֨ב אֶת־קָרְבָּנ֜וֹ קַֽעֲרַת־כֶּ֣סֶף אַחַ֗ת שְׁלֹשִׁ֣ים וּמֵאָה֮ מִשְׁקָלָהּ֒ מִזְרָ֤ק אֶחָד֙ כֶּ֔סֶף

קרא עוד
%d בלוגרים אהבו את זה: