הסברים סטטוסים ודברי תורה קצרים לצום 10 בטבת

יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו

עשרה בטבת הוא היום בו סמך מלך נבוכדנצר הרשע מצור על ירושלים, מצור זה נמשך שלוש שנים והביא לחורבן ירושלים ובית המקדש הראשון. חז"ל קבעו יום זה ליום צום, אך חשוב לזכור כי התענית אינה התכלית, אלא עניינה לעורר את הלבבות לדרכי תשובה.

 על דרך התשובה כתב "הצמח צדק", אחד מאדמו"רי חב"ד: על הפסוק המופיע בתפילות יום הצום: "יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו.."

'און' – פירושו כוח ועוז. וכשם שתשובה מחייבת ש"יעזוב רשע דרכו", כך צריך "איש און" – איש החזק בדעת עצמו – לעזוב מחשבותיו. ולא יאמר "אני אומר כך", "אני סובר כך" – כי כל "אני" ומציאות – הוא מקור הרע וגורם פירוד לבבות.

(מעובד מתוך "היום יום", הרבי מליובאוויטש)

 שנזכה לנצל יום סגולה זה לתשובה פנימית מעומק הלב…ולהפוך יום זה ליום ששון ושמחה!

דבר תורה קצר על צום עשרה בטבת

בעשרה בטבת החל המצור על ירושלים, אותו מצור שגרם בסופו של דבר לחורבן העיר ושריפת בית המקדש בתשעה באב.
למרות שתשעה באב הרבה יותר חמור ולכן שם צמים יום שלם ואסורים בעוד דברים, בכל זאת יש משהו חמור יותר בעשרה בטבת – שאם הוא היה חל בשבת, היינו צריכים לצום בשבת, לעומת תשעה באב שחל בשבת שאז דוחים את הצום ליום ראשון.
מה מיוחד בעשרה בטבת?
המצור היה סימן שהמצב הרוחני בעם ישראל הגיע לשפל המדרגה, ולכן הפסיקו מהשמיים את ההשגחה עליהם. ברגע שהגזירה נגזרה והחל המצור, זה כבר לא משנה שבפועל עדיין לא נשרף הבית, זה לא משנה שהכל נראה עדיין יפה ושלם, החנויות מלאות כל טוב, מכוניות יקרות, בגדים יפים, הפרחים פורחים והציפורים מצייצות…
כל זה לא שווה כלום, כי כל זה נעשה ריק מתוכן, במקום היופי שהיה בעבר אמיתי, יופי אמיתי כי הוא התאים לדרגה רוחנית גבוהה ויפה, עכשיו היופי הפך לתפאורה בלבד, כי ברגע שאין ליופי משהו אמיתי להיאחז בו, זה רק עניין של זמן עד שהוא יעלם, לכן הרגע הזה שבו הרוחניות הושחתה, הוא הרבה יתר משמעותי מאשר הרגע שבו הדברים החומריים נחרבו בפועל.
חיים והנאות שאינם מבוססים על משמעות פנימית והם ריקים מתוכן, הרי הם נחשבים כחורבן והרס עצמי גדול הרבה יותר מההרס הפיזי בעצמו.

הצוואה לדור שני / 10 בטבת החלק היומי / סיון רהב-מאיר:

צום עשרה בטבת, יום הקדיש הכללי לזכר קורבנות השואה שיום פטירתם אינו ידוע. יצא לי לשמוע השבוע שני סיפורים על הדור השני לשואה:

יוסף רקובר היה רופא של פרטיזנים בזמן מלחמת העולם השנייה. הוא איבד את אשתו ובתו, וגם אותו מצאו הפרטיזנים בערימה של גופות, אבל עם דופק. הם לא ויתרו על הרופא שלהם, והצליחו להחיות אותו. הוא המשיך לנתח אותם במחתרת, ושם הכיר את רעייתו סוניה, אחות במקצועה, שאיבדה גם היא את בעלה ובנה במלחמה. הם ניצלו ועלו ארצה. לאחת הבנות שלהם קוראים פרופ' גליה רהב, מנהלת המחלקה למחלות זיהומיות בתל השומר, שהדליקה משואה ביום העצמאות האחרון בשם הצוותים הרפואיים הנלחמים בקורונה.

בקהילת סלוניקי ביוון היו כ-60 אלף יהודים לפני השואה. למעלה מ-50 אלף נרצחו. משפחת בורלא הייתה בין המשפחות הבודדות ששרדו, ואחרי השואה נולד לזוג הניצולים בסלוניקי ילד – אברהם. הוא גדל, הפך לרופא ועבר מיוון לארצות הברית. היום אברהם (אלברט) בורלא הוא מנכ"ל חברת פייזר, החברה הראשונה שפיתחה חיסון נגד קורונה.

הדור השני לשואה ירש כנראה צוואה: הרצון להציל חיים, להביא ברכה לעולם, לתקן ולרפא. נקודה למחשבה ביום הקדיש הכללי.

לקרוא הלכות של צום 10 בטבת שחל בשבת באתר ישיבה לחצו כאן

הצטרפו לזריקת חסידות בווצאפ https://chat.whatsapp.com/FDILd1fiGKSF9T6brhnIOL קבוצה שקטה, פרסום פעם ביום.

זריקת חסידות בפייסבוק https://www.facebook.com/chacisik

היום עשרה בטבת, יום צום שמתחיל לפנות בוקר ומסתיים בצאת הכוכבים. הנה חמש עובדות עליו:

1. ביום זה החל המצור על חומות ירושלים. בוקר אחד, בשנת 588 לפני הספירה, גילו אבותינו שהחיילים של נבוכדנצר מלך בבל החלו את המצור. זה לא פחות ממדהים שאנחנו זוכרים ומציינים זאת עד היום, יותר מ-2,500 שנים אחרי.
2. תושבי ירושלים הרגישו שבית המקדש לעולם לא ייחרב, שהריבונות שלהם כאן היא לנצח. הנביא ירמיהו ניסה להסביר שעליהם לחיות בהתאם לכללים של ארץ ישראל, אבל הם לא הבינו. הצום הוא תזכורת שהקיום שלנו כאן מותנה בהתנהגות שלנו.
3. רגע, אבל החומות בכלל לא נפרצו ונפלו באותו היום. גם בית המקדש עוד לא נחרב, כל זה קרה רק אחר כך. זה נכון, אבל הצום נקבע לרגל תחילת הפורענות, השלב שבו עוד אפשר היה לתקן. היום הזה מזכיר לנו כמה חשוב למצוא סדקים ראשונים, לזהות את תחילת תהליך החורבן – גם ברמה הלאומית וגם ברמה האישית. בכל משבר, אפשר וצריך לעצור לפני. לנסות לחפש סימנים עוד לפני שיגיע חורבן, חלילה.
4. אחרי קום המדינה הוחלט לציין היום גם את "יום הקדיש הכללי", לזכר כל מי שנספה בשואה אבל אפילו תאריך פטירתו לא נודע. ניצולים רבים גילו שהם לא יודעים מתי לומר על קרוביהם קדיש, להדליק נר נשמה וללמוד לעילוי נשמתם. אם יש לכם קרובים כאלה, זה היום להזכיר אותם.
5. צום עשרה בטבת יגיע תמיד כ-100 ימים אחרי ראש השנה. זו הזדמנות לחשבון נפש ולהתבוננות אחורה וקדימה, מה רצינו להשיג ואיפה אנחנו נמצאים כעבור כ-100 ימים.