מדוע חששו ישראל לשמוע את הדברות מפי הקב"ה?

לאחר מתן תורה אמרו בני ישראל למשה רבינו (יתרו כ, טז): "דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלקים פן נמות״.

ולכאורה, הרי בני ישראל עצמם נכחו לראות שנשארו בחיים גם לאחר שמיעת הדברות מפי הקב״ה עצמו, וכפי שאמרו בפירוש (ואתחנן ה, כא) ״היום הזה ראינו כי ידבר אלקים את האדם וחי״, ומהו אם כן חששם ״פן נמות״. ואף ש״על כל דבור ודבור פרחה נשמתן״, הרי מ״מ ״הוריד טל והחי׳ אותם״ (שבת פח, ב). וא"כ מה הי' חששם?

ויש לומר:

תכלית כל הבריאה היא, שהעולם יהי׳ ׳דירה׳ להקב״ה, שישכון בה אור אלקותו ית׳. זהו הרי הטעם לבריאת כל העולמות – ש״נתאוה הקב״ה להיות לו דירה בתחתונים״ (תנחומא נשא טז). ובמתן תורה ניתן הכח לעבודה זו – לעשות את העולם התחתון דירה להקב״ה, כיון שאז בטלה הגזירה ד״עליונים לא ירדו לתחתונים ותחתונים לא יעלו לעליונים״ (תנחומא וארא טו. ועוד), וניתנה האפשרות להביא אור אלקותו ית׳ גם בעולם למטה.

והנה, זה שבני ישראל נשארו בחיים גם אחרי ששמעו עשרת הדברות הוא לא מצד כוחותיהם הטבעיים, כי אדרבא, מצד עצמם הרי ״על כל דיבור ודבור פרחה נשמתן״, וזה שנשארו בחיים הי׳ זה בדרך נס ע״י ש״הוריד טל והחי׳ אותם״.

אמנם, בני ישראל ידעו שהתכלית והמטרה היא שיהי׳ להקב״ה "דירה בתחתונים", והיינו שהעולם מצד עצמו ובטבעו – יהי׳ כלי להכיל את גילוי האלקות. ולכן ביקשו שדבר הקב״ה יגיע אליהם על ידי משה רבינו שהוא הממוצע המחבר בין ישראל להקב״ה (כדכתיב (ואתחנן ה, ה) ״אנכי עומד בין ה׳ וביניכם להגיד לכם את דבר ה׳״), באופן שהם יהיו ׳כלים׳ לקבל את דברי הקב״ה בכוחותיהם הם. כי אם מצד הטבע שלהם אין הם יכולים לקבל את דברי ה׳, ומצד עצמם יש מקום לחשש ״פן נמות״ [אילולי הנס], הרי חסר בתכלית הכוונה שהתחתונים יהיו ׳דירה׳ להקב״ה בכחות עצמם.

(ע״פ תורת מנחם – התוועדויות ה׳תשמ״ט ח״ב ע׳ 287)

לזכות
הת' גדלי' הכהן שי'
לרגל הכנסו לעול המצוות בשעטו"מ
ביום כ"ד אייר ה’תשע”ה

יה"ר שיגדל להיות חסיד, ירא שמים ולמדן
לנח"ר הוריו וכל משפחתו שיחיו
*
נדפס ע"י הוריו
הרה"ת גרשון יוסף הכהן וזוגתו מרת פריידא חי' שרה שיחיו
כהן