ליקוט דברי תורה קצרים ומחזקים לפרשת יתרו

החיזוק היומי שלי ✍️

ר’ יעקב הלפרין היה ירא שמים גדול וחיפש להדר במצוות, הוא נתייתם מהוריו בגיל קטן וכמעט לא זכה לקיים מצוות כיבוד הורים.
יום אחד נקלע למחיצתו של אחד מרבני תל אביב שסח לו שהוריו עלו לאחרונה מפולין ערב מלחמת העולם השנייה והם שרויים בחוסר כל, אלא שהרב עצמו מתפרנס בצמצום ובדוחק גדול ואין בידו לעזור להוריו, והוא מצטער מאוד על כך .
“כמה עולה מחייתם של הוריך לחודש ?”
שאל ר’ יעקב .
הרב נקב בסכום מסוים.
ר’ יעקב הציע לו על אתר ‘עסקה’:
“אני אשלם מדי חודש את כל צורכיהם, כולל דיור, בהרחבה גדולה, ו’כיבוד ההורים’ שלך , ייזקף לזכותי בשמים” .
חשב הרב על כך וענה שמדובר בשאלה קשה מאוד. הוא אמר שייוועץ ב’חזון איש’ וישיב תשובה לר’ יעקב הלפרן .
כאשר שטח הרב את שאלתו, התפלא ה’חזון איש’ פליאה עצומה: “מה?
על שכר המצווה אתה דואג ???
בשביל ההורים יש לעשות הכל.
אפילו להיכנס לגיהנום…
” לאחר שהות קלה חייך ה’חזון איש’ והפטיר:
“אל תדאג, לקב”ה יש מספיק שכר לשלם לשניכם”.. .

מצוות כיבוד הורים שכתובה בפרשת השבוע היא אחת המצוות שבה התורה מגלה לנו את שכרה : 'למען יאריכון ימיך' חיים טובים ושלווים, ארוכים וברוכים, מלאי שפע וטעוני ברכה !
בואו ניקח את המסר מהסיפור הזה
לרגעי ההתלבטות, חוסר ההבנה, הרגעים הקשים בהם איננו מבינים למה מתכוונים הורינו ונתאזר בגבורה לקיים בקשותיהם, לבצע את הוראותיהם, לכבד את דעתם ולהוקירם. כך נזכה לאושר רוחני רב וגם לברכת שמים תמידית!

נועם זיגדון

➖➖➖➖➖➖➖➖➖➖➖

ככה זה, אין אדם בלי חסרון
מכתב מהרבי מליובאוויטש בנוגע לשלום בית:

עד אחרי ביאת המשיח, אין אדם ללא חסרון, במילא ודאי שכשם שלאחד יש חסרון, כך גם לשני יש חסרון, וכיון שלא רוצים לפתוח ולהדגיש את החסרון האישי, כך לא צריך להדגיש ולהגדיל את חסרון הזולת.

כך זה צריך להיות אצל כל היהודים בכלל, ובפרט כשמדובר אודות בעלה ואבי ילדיה.

לא באתי לומר לה מוסר, אלא להסב את תשומת לבה שמצבה אינו כה חמור כפי שהיא מתארת לעצמה, ואינו יוצא מהכלל כפי שנדמה לה, וכל אחד מכם צריך להעלים עין מדברים [מסויימים], ועדיף למצוא את הדרכים שיהיה אצלכם שלום בית.

וכאשר שורר שלום בית, זהו הכלי בו השם יתברך יוצק ברכה והצלחה עם בריאות טובה, פרנסה ונחת מהילדים.

מקור: תרגום מאגרות קודש ח"ה עמ' סא • מוגש ע"י מכון 'אור החסידות' • העתקת המכתב באישור מהוצאת ספרים קה"ת

🕯️ מוקדש לעילוי נשמת ידידנו, מחברי ותומכי המכון, הנודע לשם ולתהלה בתורתו ומעשיו הכבירים, הרה"ח הרה"ת ישעיה זוסיא ב"ר אברהם דוד ע"ה ווילהעלם

להצטרפות לקבלת 'מכתב יומי' מאגרות הקודש של הרבי מליובאוויטש (קבוצה שקטה):
https://chat.whatsapp.com/IeISf3xDq17C1dpPy20WZS

 

ממתק לשבת פרשת יתרו תשע"ז

אב ובנו הגיעו פעם לרב וביקשו את עזרתו להכריע בוויכוח קשה שיש ביניהם, יש להם מעיל אחד בבית, החורף הקשה בפתח וכל אחד טוען שהמעיל צריך להגיע דווקא אליו, האבא טוען שהוא חולה ואם לא יהיה לו מעיל הוא לא יוכל לצאת מהבית וייאלץ לבלות חודשים סגור בבית, לעומתו טוען הבן שהוא זה שעובד ומפרנס גם את האבא ואם הוא יצא בלי המעיל הוא יהיה חולה, לא יוכל לעבוד ולשניהם לא יהיה מה לאכול.

הרב שמע את הטענות, אמר שקשה לו לענות והפנה אותם לבית הדין, אך הציע להם שיבואו בגישה שונה, שכל אחד מהם יסביר לדיינים למה לדעתו השני צריך לקבל את המעיל, הגיעו האב ובנו לדיינים, האב אמר אני כבר זקן ולא ייקרה כלום אם אשאר בבית, הבן שלי מפרנס אותנו הוא חייב את המעיל, הבן טען אני עוד צעיר ויש לי כוח אסתדר גם בלי המעיל, האבא חייב לצאת מהבית מפעם לפעם, שייקח הוא את המעיל. הדיינים שמעו וביקשו שיבואו בעוד שעה לקבל את הפסיקה, לאחר כשעה חזרו האב ובנו לבית הדין וראו שתלוי שם מעיל חדש ויפה, הדיינים הגישו להם את המעיל ואמרו להם ראינו שיש ביניכם כזו אהבה, החלטנו לקנות לכם עוד מעיל וכך פתרנו את הבעיה.

בסוף פרשת יתרו מזהירה התורה את הכהנים שלא יעלו על המזבח עם מדרגות רק על ידי הכבש שהיה מעין עליה משופעת למזבח "ולא תעלה במעלות על מזבחי אשר לא תגלה ערוותך עליו" מכיוון שכשאדם עולה במדרגות הוא מרחיב את פסיעותיו, וזה לא מכובד כלפי אבני המזבח. אומר רש"י שמכאן למדים קל וחומר, אם לאבנים שאין בהם דעת צריך אדם להיזהר לא לבזות אותן כל שכן כשמדובר על חברך שהוא בדמות יוצרך, שצריכים לנהוג בו כבוד ולא לבזותו חלילה.

השאלה היא למה אנחנו צריכים ללמוד מכאן שאסור לבזות את חברינו, הרי זה דבר מובן מאליו וגם כבר צווינו על כך במצוות "ואהבת לרעך כמוך"?

אלא שמכאן אנחנו למדים שאיסור הפגיעה בחבר היא גם כאשר הוא לא מרגיש את הפגיעה כמו באבנים שאינם מרגישות את חוסר הכבוד, וכן גם אם אין לי שום כוונת פגיעה, כמו הכהן שעולה על המזבח ואינו מתכוון לפגוע או לזלזל, אם ההנהגה יכולה להתפרש כפגיעה עלי להימנע ממנה.

כשרש"י לומד את לימודו על שמירת כבוד חברי הוא מוסיף את המילים "שהוא בדמות יוצרך" מכיוון שהאדם נברא בצלם אלוקים הרי שפגיעה בחבר היא כפגיעה בקב"ה. ואם כך זה בצד השלילי בטח שכך זה בצד החיובי שכאשר אנחנו מכבדים את החבר אנו מכבדים בזאת את הקב"ה ומראים את אהבתינו אליו. ובזכות החיזוק באהבת ישראל וההשתדלות לראות את הצד של החבר, לדבר בשבחו וטובתו ובטח שלא לפגוע בו, ידאג הקב"ה ויעשה שיהיה טוב לכולנו ויביא לנו גאולה שלימה בקרוב ממש.

מסרון השבוע – פרשת יתרו
תפסיקו לשכנע את המשוכנעים

אומרים שליתרו היו שבעה שמות ושבע בנות. סבא יונה ז"ל היה מסביר בבדיחותא, שעל כל בת שיתרו חיתן, הוא פשט את הרגל ונאלץ להחליף שם…מה שבטוח, שיתרו זכה לכבוד מלכים. חתנו משה רבינו קיבל אותו בכבוד, ואף הפרשה המספרת על מתן תורה נקראה על שמו. מדוע?

כי החכמה אינה לשכנע את המשוכנעים. מורה מצוין אינו זה שמלמד מצוינים. החידוש הוא כאשר מי שחשב הפוך לגמרי משתכנע אף הוא. זה שבני ישראל אמרו "נעשה ונשמע", אין בכך חידוש. אבל כאשר מגיע איש דת מפורסם, שהכיר ועבד לכל האלילים בעולם – ואף הוא מודה "עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלוקים". דווקא הוא מבטא את האמת האלוקית.

לכן אומר הזוהר, כי התורה לא יכלה להינתן עד שהגיע יתרו. כי על ידו כולם ראו את האמת האלוקית. במקום לשכנע את המשוכנעים, הפיצו יהדות דווקא אצל הלא משוכנעים. בסוף כולם יכירו באמת האלוקית. תשאלו את יתרו…

שבת שלום!
הרב חיים הבר
בית חב"ד שכונה ט' באר שבע

הפעם זו לא צעדת נשים נגד טראמפ. אלפי נשים, שלוחות הרבי מליובאוויטש ברחבי תבל, תתכנסנה השבת בניו-יורק לציון יום ההילולא של הרבנית חיה מושקא, אשת הרבי, ולהתעצמות ומינוף שליחותן אי-שם ברוסיה, תאילנד, הודו וגם בישראל…

בפעם האחרונה בה נשא הרבי דברים ביום זה, הוא ציטט את דברי חכמינו "דירה נאה, אשה נאה וכלים נאים מרחיבים דעתו של אדם" והסביר כי כשם שהאשה אמונה על הנוי והיופי של הבית, כך גם במובן הרוחני היא זו שזוכה להאיר את הבית, הן בחינוך הילדים מתוך חום ורגש, והן במצוותיה העיקריות הקשורות לבית, הדלקת הנרות, כשרות המזון והשתיה, וטהרת המשפחה.

כך, לא רק שאנו בונים לאלוקים דירה ומשכן בעולם, אלא זו דירה נאה המרחיבה את הדעת וגורמת לו נחת ותענוג, לבוא ולשכון בתוכנו בגאולה הבאה בזכות נשים צדקניות.

 

הדרה out האדרה in

בעולם של 'החפצה' מצד אחד ו'הדרה' מצד שני, באה פרשת השבוע ועושה סדר בדברים.

בסדר מסירת התורה לעם ישראל, מדרג אלוקים את הנשים לפני הגברים ומצווה את משה "כה תאמר לבית יעקב (אלו הנשים) ותגיד לבני ישראל (אלו הגברים)",
מתוך תפיסה שהאשה היא עיקרו של הבית ובה תלויים הדברים.

השבת מתכנסות אלפי נשים, שלוחות הרבי מליובאוויטש ברחבי תבל, לציון יום ההילולא של הרבנית חיה מושקא, אשת הרבי (בכ"ב בשבט), ולהתעצמות ומינוף שליחותן אי-שם ברוסיה, תאילנד, הודו וגם בישראל.

בפעם האחרונה בה נשא הרבי דברים ביום זה, הוא ציטט את דברי חכמינו "דירה נאה, אשה נאה וכלים נאים מרחיבים דעתו של אדם" והסביר כי כשם שהאשה אמונה על הנוי והיופי של הבית,
כך גם במובן הרוחני, היא זו שזוכה להאיר את הבית, הן בחינוך הילדים מתוך חום ורגש, והן במצוותיה העיקריות הקשורות לבית, הדלקת הנרות, כשרות המזון והשתיה, וטהרת המשפחה.

בזכותה, לא רק שאנו בונים לאלוקים 'דירה ומשכן' בעולם, אלא זו דירה נאה המרחיבה את הדעת וגורמת לו תענוג, לבוא ולשכון בתוכנו, בגאולה שתבוא גם היא, איך לא, בזכות נשים צדקניות.

ב"ה
ממתק לשבת פרשת יתרו תשע"ט

האחים הקדושים ר' זוּשא ור' אלימלך שוחחו פעם ביניהם וניסו לחשוב מה גורם לכך שכשמגיעה השבת מתעוררת בהם הרגשת קדושה מיוחדת האם זה באמת בגלל קדושת היום או שזה בגלל כל ההכנות, הבגדים היפים שלובשים, השולחן המכובד שעורכים וכו'.
החליטו השניים לבדוק את העניין ולערוך סעודת שבת עם החסידים באמצע השבוע. אם ירגישו את קדושת השבת – יתברר כי חלילה אין הרגשת השבת שלהם אלא דמיון, ואם לא ירגישו את קדושת השבת – יתברר כי ההרגשות שבלבם ביום השבת ודרכי עבודת השם – אמיתיות הם.
ערכו השניים "סעודת שבת" ביום חול. לבשו בגדי שבת, חבשו את הכובעים והחליפות המיוחדות לשבת, ערכו שולחן גדול ויפה וישבו להגיד דברי תורה לפני החסידים שנקבצו סביב שולחנם. והנה הרגישו האחים הרגשה גדולה כאילו היום שבת הוא.
התחיל רבי אלימלך לבכות. "זושא," הוא אמר לאחיו, "מה עושים עכשיו?" יכול להיות שהכל דמיון?
ענה לו ר' זושא: "אלימלך אחי, בא נלך אל רבנו המגיד ממֶזריטש, נספר לו הכול ונשמע מה יש לו לומר."
נסעו השניים אל המגיד וסיפרו לו את מה שקרה להם.
ענה להם המגיד: "אם רבי זושא ור' אלימלך לובשים בגדי שבת, מכינים שולחן שבת ואומרים דברי תורה כמו בשבת הם מצליחים להביא את השבת גם לימי החול ואין לכם סיבה לדאגה, זה לא דמיון, פשוט הבאתם את השבת לימי השבוע.
**
בפרשת השבוע אנחנו קוראים את הציווי בעשרת הדברות "זכור את יום השבת לקדשו" מפסוק זה לומד הרמב"ם שעלינו לזכור את השבת בכניסתה וביצאתה, בכניסתה על ידי הקידוש וביציאתה על ידי ההבדלה.
את הקידוש אנחנו מבינים שלומדים מהמצווה לקדשו אבל מאיפה למד הרמב"ם שצריכים לעשות הבדלה ביציאתה? התשובה היא שהרמב"ם לומד שמצוות זכירת השבת היא לא רק בשבת אלא עלינו לזכור את יום השבת לקדשו במשך כל ימי השבוע, בשבת אנחנו מקיימים את הציווי על ידי הקידוש ואז כשיוצאת השבת אנחנו מביאים לידי ביטוי את זכירת השבת באמצעות ההבדלה שמזכירה לנו את השבת גם לימי השבוע.
בתורת החסידות כתוב שמטרת השבת היא לרומם את כל ימי השבוע ולהחדיר בהם קדושה, בשבת זה בא לידי ביטוי על ידי התעלות לגמרי מכל ענייני החול ועיסוק רק בענייני קודש. מהשבת אנחנו מקבלים כח ומחדירים את הקדושה גם לימי החול בהם אנחנו עוסקים בדברי חול ובזכות השבת הם נעשים על טהרת הקודש.
יהי רצון שבזכות חיזוק שמירת השבת נזכה ליום שכולו שבת ומנוחה בביאת משיח צדקנו בקרוב ממש.