לבטל את הדם או להתעלות למעלה?
בפרשתנו ראה כתוב "רק חזק לבלתי אכול הדם" (יב, כג). ומפרש רש"י "שהיו שטופין בדם לאכלו, לפיכך הוצרך לומר חזק. דברי רבי יהודה. רבי שמעון בן עזאי אומר לא בא הכתוב אלא להזהירך וללמדך עד כמה אתה צריך להתחזק במצוות, אם הדם שהוא קל להשמר ממנו כו' הוצרך לחזקך באזהרתו, קל וחומר לשאר מצות".
ויש לבאר שני פירושים אלו בעבודת האדם לקונו:
"יהודה" הוא מלשון "הפעם אודה את ה'" (ויצא כט, לה), וזה מורה על אדם שעבודתו את ה' היא בבחינת הודאה, שאין לו הבנה או רגש בקיומו את המצוות, אלא "מודה" ומבטל שכלו ותענוגיו האישיים לשם קיום רצון ה'. ונמצא, שאדם כזה יש לו תענוגים שאינם קדושים ועליו לבטל תענוגים אלו, ולעבוד את ה'.
וזהו שרבי יהודה מפרש את הפסוק שבא הכתוב להזהיר את אלו "שהיו שטופים בדם". והיינו, שמפני שהיו אוכלים דם בהמה, נעשו מדותיהם מדות בהמיים כמו הבהמה, שהרי "הדם הוא הנפש", וכשאוכל דם בהמה מתחבר טבע ונפש הבהמה בנפש האדם. ולכן מפרש רבי "יהודה" – מלשון הודאה וביטול – שבא הכתוב ללמדנו שצריך לבטל תענוגים ורגשות בלתי רצויים אלו, ולבטל עצמו לקונו.
לא כן בן עזאי, שעבודתו את ה' הי' באופן "שכל חפצו ומגמתו הי' לעלות למעלה כו' וכמו כן בעסק התורה שלו – נפשו חשקה בתורה" (יבמות סג, ב – ד"ה אחרי מות תרמ"ט אות יג), הנה לדעתו לא בא הכתוב להזהיר על זיכוך המדות, כי אם "להזהירך" – מלשון "זוהר" ואור – "עד כמה צריך להתחזק במצות", וללמדנו שעל האדם להתחזק ולהתעלות מעלה מעלה, ולהאיר נפשו באור אלקי.
(ע"פ לקוטי שיחות חי"ד עמ' 51 ואילך)
