על הפסוק בפרשתנו לך לך "אל תירא אברם אנכי מגן לך שכרך הרבה מאד" (טו, א), מפרש רש"י למה הקב"ה הי' צריך לומר לאברהם אבינו ע"ה "אל תירא": "אחר שנעשה לו נס כו' והי' דואג שמא קבלתי שכר על כל צדקותי, לכך אמר לו המקום כו' שכרך הרבה מאוד".
ולכאורה תמוה הדבר, הרי כתב הרמב"ם (הל' תשובה פ"י ה"ב): "העובד מאהבה עוסק בתורה ובמצוות . . לא כדי לירש הטובה אלא עושה האמת מפני שהוא אמת . . ומעלה זו היא מעלה גדולה מאד . . והיא מעלת אברהם אבינו שקראו הקב"ה אוהבו".
ונמצא, שאברהם אבינו עבד את הקב"ה מאהבה, ומדוע "הי' דואג שמא קבלתי שכר על כל צדקותי", שמה בכך אם כבר קבל שכרו?
ויש לומר הביאור בזה:
אצל 'העובד מאהבה' גם השכר שמקבל ע"י עבודתו הוא חלק מעבודתו את הקב"ה, שהרי ע"י שהעובד את הקב"ה ומקיים רצונו מקבל רוב טוב גשמי בעוה"ז, מתקדש שם שמים בעולם.
ונמצא, ד'העובד מאהבה' אין רצונו בשכר לתועלת עצמו ח"ו, ובוודאי אין עבודתו רק "כדי לירש הטובה", ואדרבה רצונו "לירש הטובה" גם הוא מצד אהבתו לקונו, ורצונו שיתגדל כבוד שמים.
וזהו שהי' אברהם דואג על שכרו, שדאג על כבוד וקידוש שמו יתברך בעולם, והוא דרגא נפלאה בעבודת 'העובד מאהבה'.
(ע"פ לקוטי שיחות ח"כ עמ' 45 ואילך)
