תשובה – בכל מצב
בתחילת פרשתנו הובאו דברי משה אל פרעה בשליחותו של הקב"ה "כי אם מאן אתה לשלח את עמי הנני מביא מחר ארבה בגבולך" (י, ד).
וידועה הקושיא, הרי כתוב לפני זה "אני הכבדתי את לבו", ונמצא, שהטעם שימאן פרעה לשלח את בני ישראל הוא מכיון שהקב"ה יכביד את לבו, וא"כ איך אפשר לומר שמכת ארבה היא עונש על זה ש"מאן אתה לשלח את עמי", כאשר מיאון פרעה לא בא בבחירתו אלא מפני שהקב"ה הכביד את לבו?
ויש לומר שמזה שנענש פרעה על זה שמיאן לשלח מוכח שגם אחרי ש"הכבדתי את לבו" לא ניטל ממנו הבחירה לגמרי, ועדיין הי' ביכלתו לשוב אל ה' ולשלח את ישראל.
וכמו שמבאר רבינו הזקן נ"ע באגרת התשובה (פי"א) שאף מי שנאמר עליו "אין מספיקין בידו לעשות תשובה" (יומא פה, ב במשנה) הנה "אם דחק ונתחזק ונתגבר על יצרו ועשה תשובה מקבלין תשובתו". דהיינו, דאף מי שמלמעלה מכבידים עליו התשובה, מ"מ עדיין יש לו משפט הבחירה, וביכלתו "להידחק" ולשוב בתשובה.
ועד"ז י"ל בנוגע לפרעה שהגם שמלמעלה הקשו עליו לשוב בתשובה, עדיין הי' יכול "להידחק" ולשוב בתשובה ולשלח את בנ"י. ומכיון שלא עשה כן, נענש.
ומזה הוראה נפלאה אלינו שאם בנוגע לפרעה שהי' רשע גמור, אומרת לנו התורה שהי' בכחו לשוב בתשובה, עאכו"כ אחד מבני ישראל שיש לו נשמה קדושה ש"אפי' בשעת החטא היתה באמנה אתו ית'" (תניא ספכ"ד) שבכל מצב שיהי' ביכלתו לשוב בתשובה, ולהתקרב להקב"ה.
(ע"פ לקוטי שיחות ח"ו עמ' 64 ואילך)
