בפרשתנו (לה, ב) כתוב "ששת ימים תֵּעָשֶׂה מלאכה, וביום השביעי יהי' לכם קודש שבת שבתון לה'".
ויש לבאר זה ע"פ דרך החסידות:
על הכתוב בתהלים (קכח, ב) "יגיע כפיך כי תאכל" נאמר (ראה לקו"ת שלח מב, ד. ועוד), שמלאכת האדם לפרנסתו ופרנסת בני-ביתו צריכה להיות ביגיעת כפיים בלבד – "יגיע כפיך" ולא "יגיע ראשך". צריך להתעסק במעשה בפועל בפרנסה, אך לא להשקיע את הראש בזה, בדאגות ובתחבולות. כי אליבא דאמת, מזונות האדם תלויים בקב"ה הזן ומפרנס לכל, ולא בעסק האדם ובמסחרו שהם רק "כלים" דרכם משפיע הקב"ה פרנסתו.
זהו פירוש "ששת ימים תֵּעָשֶׂה מלאכה" – דייק הכתוב לומר "תֵּעָשֶׂה" (ולא "תַּעֲשֶׂה"), כביכול המלאכה נעשית מאליה, בדרך ממילא. ללמדנו שעל האדם להתעסק בפרנסתו לא באופן של "תַּעֲשֶׂה" – בהשתדלות ויגיעה יתירה, אלא כביכול המלאכה נעשית מאליה וממילא, והוא אינו טורח סביבה יותר ממה שמוכרח, ביודעו שיגיעה יתירה לא תוסיף כי-הוא-זה מעבר למה שהקב"ה רוצה להשפיע לו.
כאשר המלאכה נעשית באופן כזה, שאינו משקיע ראשו בעסק, הרי הוא כל השבוע בבחינת שבת ("א שבת'דיקע איד") – עליה נאמר (שו"ע אדה"ז סי' שו סכ"א) ש"לעולם יראה אדם בכל שבת כאילו כל מלאכתו עשויה" – כי מתי שמלאכתו היא רק בבחינת "תֵּעָשֶׂה" מעצמה, הרי הוא רואה עצמו, בכל ימות השבוע, "כאילו כל מלאכתו עשויה".
כאשר כל ימות השבוע הם בבחינת שבת, אזי השבת עצמה היא בדרגה גבוהה יותר. זה נרמז בהמשך הכתוב: כאשר "ששת ימים תֵּעָשֶׂה מלאכה", אזי "ביום השביעי יהי' לכם קודש שבת שבתון".
(ע"פ לקוטי שיחות ח"א עמ' 187 ואילך)
תגובה אחת
פרשת ויקהל – "ששת ימים תעשה מלאכה"
מסבירים המפרשים שרק מי שמאמין באמונה שלימה כי הפרנסה מוקצבת לכל אחד מהשמיים – ואינה תלויה בכמות ההשתדלות של האדם- יכול הוא לנוח בשלווה בשבת. לעומת זאת מי שחושב שההצלחה תלויה בריבוי ההתעסקות במלאכה הוא בוודאי מוטרד כל הזמן מן המחשבה שחיוב שמירת השבת מצמצם את אפשרויותיו לעסוק בפרנסה, לאדם כזה קשה מאוד לשמור את השבת, לכן בא הפסוק ואומר "ששת ימים תעשה מלאכה"-כלומר- אל תעלה בדעתך שאתה הוא זה שעושה את המלאכה, אלא הברכה מאת ה' ומלאכתך כאילו נעשית מאליה. וכשאדם רוכש לעצמו את ההבנה הזאת, רק אז הוא יכול לקיים את המשך הפסוק:" וביום השביעי יהי לכם קודש שבת שבתון לה'
לאכילת דגים בשבת יש הרבה רמזים, ואחד מהם הוא- שהדגים ניזונים מבליעת דגים אחרים קטנים מהם, הדג הגדול רודף אחר הדג הקטן וכשהוא משיג אותו הוא בולע אותו, לפי זה כשפותחים את הדג היה צריך לראות את הדג הבלוע מונח כשראשו מכוון לזנב הדג הגדול, וראה איזה פלא, הדג נמצא בדיוק הפוך כשראשו לצד ראשו של הדג הבולע, למדים אנו מכך שאמנם הדג הגדול רודף אחר דגים קטנים כדי לבלעם, אולם בסופו של דבר הוא ניזון מאלה שהקרה הקב"ה לפניו, הדגים אשר שטו לעומתו וכאילו במקרה נכנסו לפיו, הם היו טרף לשיניו. וזה מה שחכמים אמרו לנו, אל לאדם לדאוג לפרנסתו בשבת, שכן הקב"ה הוא מזמין פרנסתו של אדם, ולא זאת בלבד ששמירת השבת אינה גורמת הפסדים לאדם, אלא מהווה סגולה להצלחה, מי שאינו שומר כהלכתה עלול להפסיד גם את מה שיש לו… מאת הרב יגאל שריקי.