הוא הביט על עצמו במראה.
ראה מולו גבר מקריח, מגולח, מטופח, כרס קטנה, עדיין לא נראה מבוגר לגמרי. הוא היה בן 49, בעוד שנה חוגג את שנתו החמישים, הוא קירב מבט אל הראי, בוחן את עצמו בדקדוק, הוא חייך ומיד מחק את החיוך, הוא לא הרגיש בצורך האמיתי לחייך, הוא לא היה מאושר.
[sociallocker id="2635"]
הקשר שלו עם אשתו, אילנה, היה מלווה בעליות וירידות, הם חיו לכאורה בסדר, הילדים נולדו, הם טיפחו אותם בהמון חן ואהבה, עבדו קשה לממש את חלומם להיות מסודרים, השנים עברו, אירועים, חגיגות, שמחות, וגם עצב לפעמים. הם היו זוג לדוגמא כלפי חוץ, אך שתיהם ידעו בסתר ליבם, האהבה הזו היא לא אמיתית.
הוא כן אהב אותה למראית עין וגם ככה חשב כל השנים, וגם היא היה נראה שאוהבת אותו, אך הוא ידע בוודאות, זאת כבר לא האהבה, אולי יותר כוח ההרגל להיות אחד עם השני.
****
אילנה לא הייתה המומה כלל , זה היה לה תמיד במחשבות, היא חששה כל השנים שהרגע יגיע, היא ידעה שהוא יבוא, היא גם הרגישה באש שכבתה, רק שחשבה שאם היא תשתוק זה יעבור, וככה זה בחיים או ככה לימדו אותה, הקשר והילדים יותר חזקים מאהבה.
היא שכבה במיטתה מהרהרת, היא באמת לא רצתה שזה יקרה, המחשבות לקחו אותה בכוח למקום שבו מחפשים אשמים, היא לא רצתה בזה, היא ממש לא חשבה שהוא האשם היחיד, אמנם באותם רגעים היא הרגישה הכי מושפלת בעולם, היא אפילו צרחה עליו היום לעיני הילדים שהוא לא מאיים עליה והוא ישלם על זה ביוקר, אך עכשיו, אחרי שהתעייפה ושכבה בעיניים פקוחות היא קיבלה את התובנה, יכול להיות שגם אני אשמה.
****
ברמת גן של אותו ערב ירד גשם זלעפות, ירון הטיב את מעילו, הידק את הצעיף, הוא היה חייב להספיק להגיע בזמן. עכשיו, אחרי שנפרד מאשתו היה לו את כל הזמן שבעולם לעשות מה שכיף לו, עדיין לא היה לו האומץ להראות בחברת אשה אחרת, את הגירושים הם ביצעו בשקט, לא כולם ידעו, ועכשיו הוא היה בדרך לדירתה של מישהי חדשה שהכיר.
כשהוא יצא מדירתה למחרת בבוקר, הוא לראשונה הרגיש את החופש, הרגשתו הייתה מעולה, הוא היה מרוצה מעצמו על הכיבוש המזהיר, הוא חייך לכולם כשהגיע למשרד אחרי התארגנות זריזה בביתו, עמיתיו לעבודה קינאו בו, חלק מהם היו נשואים לא באושר, אך לא היה להם האומץ.
****
שנה עברה לה מהר, לאט לאט כל אחד מבני הזוג, התרגל למסגרת החדשה, לזמנים, לביקורים, לוויכוחים הקטנים שהתעוררו, ולפיוס המהוסס של אחר כך בעודם שניהם מעוניינים בטובת הילדים.
****
אילנה ניתקה את הטלפון באנחה, אמא שלה לא הייתה וותרנית, היא דחקה בה לבצע את זה, אילנה הביטה על המכשיר, ובהחלטה של רגע היא החליטה לחייג.
-הלו?
-כן אילנה, מה העניינים?
השיחה גלשה כרגיל, תחילה בהתעניינות מנומסת, אחר כך הילדים עלו על הפרק, נושאים קצרים של שמירה על הבריאות, מה טוב למי ומה לא, סיכומים איך שהילדים שלהם מלאכים, היא כססה את צפרניה, וברגע ששתק היא פשוט זרקה את המילים.
****
בתחילה הייתה דממה על הקו, כחכוח משותף בגרון, היא חשבה כבר לנתק, איך בכלל היא חשבה אחרי שנה להעלות רעיון כזה? היא סנטה בעצמה וכמעט לא הרגישה כשהוא התחיל לדבר, עונה בקצרה.
****
המון שנים אחר כך יגיד לה ירון, "אם לא היית אמיצה היינו מפסידים את כל זה!".
היא אז הייתה מחייכת, מודה לאלוהים על האומץ שאותו קיבלה באותו רגע, היא פחדה ומאד, האגו שלה הרגיש הכי למטה שאפשר, קדמו לרגע הזה המון מחשבות על לו יקרה ש.., היא הייתה מוכנה לכל תרחיש, אבל היא הייתה חייבת להציע לו להיפגש באבע עיניים.
להפתעתה, הוא היה נשמע מהוסס בהתחלה, זורק מילים קצרות, לא פסל. לאחר שתיקה ארוכה מצידה הוא פשוט אמר כן, ולמה לא? ואף הוסיף "לכי תדעי, אולי זה ירגיש לנו כמו דייט ראשון".
גם לפגישה היא הגיעה מוכנה, בלי להסס היא נתנה לו הרצאה של רבע שעה, היא סיפרה לו על לילות ללא שינה, על מחשבות לעומק, למרות שהכירה גברים אחרים בשנה הזאת היא עדיין הייתה חושבת עליו, היא לא רוצה להאשים, היא גם חושבת שהיא אשמה, והיא רצתה ממנו רק שתי דברים.
להתחייב, ולנסות.
****
ירון הביט באילנה, היה בה משהו אחר, היה בה את אותו להט נעורים שנעלם לה, היא דיברה בעיניים נוצצות ללא הפסקה, היא הייתה מרתקת, הוא פשוט ישב והאזין לה, היא דיברה על כמה היא חושבת עליו, על זה שהיא לא מאשימה אותו, ועל זה שהיא רוצה לחזור.
הוא שמע את המילה להתחייב וקצת נלחץ, איזה התחייבות עוד הפעם? היא ידעה להרגיע אותו, ההתחייבות הייתה על זה שהוא ינסה לעניין אותה ולחשוב על הצד שלה, במקום להתעניין רק בעצמו, היא סיפרה לו על שנים ארוכות שהייתה ביחד איתו, ועל איך ששיעמם לה, על איך כבה אצלה הניצוץ, והוא ישב והקשיב, והעריך את הפתיחות החדשה, והחליט שהוא הולך על זה, הוא ינסה שוב, הוא יתחיל דרך חדשה עם עצמו, הוא ינסה להיות איש מעניין, כזה שרוצים לשמוע אותו, אחד שלא מתעניין רק בעצמו ובמה שקורה לו, אלא נכנס לראש השני ומנסה לגרום לו שיהיה לו מעניין ולא משעמם.
****
הם ישבו וצחקו, צחוק מתגלגל של אושר, עמדו יחד, צמודי ראש מול הראי הקטן באמבטיית דירתם המשותפת החדשה, היא הסתכלה על העיניים שלו, הוא הסתכל על שלה, היא כבר התרגלה לחייך מהסיטואציה הזאת, כמה פספסתי! ירון חשב לעצמו, כמה לא שמתי לב בכל השנים האלה שפשוט משעמם לה? איזה גבר הייתי?
אילנה ליטפה אותו, מותק שלי! היא לחשה, אני יודעת עכשיו מה זו אהבה. עמדת בזה גבר שלי.
הוא חייך חיוך ארוך, כזה שלא רוצים להוריד ואמר לה: את יודעת שאם את לא היית מעניינת אותי לא הייתי חוזר כן? עמדת בזה את אשה אהובה שלי!
[/sociallocker]
