"דרך כוכב" דווקא בדור של "עקבתא" ועל ידי אנשים של "עקב"
הרמב"ן פירש את הכתוב בפרשתנו "דרך כוכב מיעקב" (כד, יז) ש"כוכב" מרמז על משיח צדקנו שיבוא במהרה.
והנה, בשם יעקב נקראים בני ישראל כשנמצאים במצב שפל, וכמו שמצינו בקריאת שם 'יעקב', שנקרא על שם "וידו אוחזת בעקב" (תולדות כה, כו), עקב הרגל, שהוא במקום הכי נמוך בגוף. מה שאין כן בשם 'ישראל' שהוא על שם "כי שרית עם אלקים ועם אנשים" (וישלח לב, כט), נקראים ישראל בעת שנמצאים במצב נעלה.
ועל פי זה יש לפרש הכתוב "דרך כוכב מיעקב" בעבודת האדם לקונו:
ידועים דברי הבעש"ט (הובאו ב'מאור עינים' ס"פ פנחס) שבתוך כל אחד מישראל ישנו "חלק משיח השייך לנשמתו", וכל אחד מישראל צריך לתקן את החלק ששייך אליו. וכן הוא גם הפירוש ב"דרך כוכב", שכל אחד מישראל נקרא בשם "כוכב", לפי שיש בנשמתו "חלק משיח" שהוא ה"כוכב" הכללי, וכאשר עובד האדם את עבודתו באופן שמתקן את ה"חלק משיח" וה"כוכב" השייך לנשמתו, אזי פועל ביאת המשיח בפועל.
ועל זה נאמר "דרך כוכב מיעקב" דווקא, שאל יאמר האדם, שרק אלו שדרגתם גבוהה, והם בבחינת "ישראל", עליהם לתקן "חלק משיח" שבהם כדי לפעול את ביאת המשיח, אך באלו שבשם "יעקב" נקראו, אין להם ענין זה. אלא הענין של "דרך כוכב" נמצא גם בבחינת "יעקב". כי אצל כל אחד ואחד מישראל יש "חלק משיח", ובעבודתו בתיקון חלק זה ביכלתו לפעול את ולקרב את הגאולה.
ואדרבה, "וקם שבט מישראל" נאמר רק לאחרי "דרך כוכב מיעקב". כי התחלת הגאולה "דרך כוכב" תהיה דווקא על ידי אנשים פשוטים שנקראו בשם "יעקב", ודווקא בדור פשוט ‑ "עקבתא דמשיחא". ורק לאחרי ש"דרך כוכב מיעקב", הנה בהמשך לזה יקויים "וקם שבט מישראל גו'".
(ע"פ תורת מנחם חל"א עמ' 122 ואילך)
