ממתק לשביעי של פסח תשע"ו
היה זה בשעות אחר הצהריים המאוחרות של ערב פסח כאשר רבי לוי יצחק מברדיצ'וב בחר לערוך סיור רגלי בעירו. הוא שם את פעמיו לרחוב צדדי, שם, על פי השמועה, ניתן לרכוש כל פריט 'אסור' בשוק השחור המקומי. הוא פנה לאדם שעמד בצד הדרך. "בבקשה ממך: תוכל למכור לי חפיסת סיגריות מחוץ לארץ" ?תמורת חמישה זהובים" השיב אותו אדם בלחישה "אתן לך חפיסה כאן ועכשיו". רבי לוי יצחק לא התמקח על המחיר והעיסקה התבצעה במהירות ובחשאי, שוב פנה הרב לסוחר אחר. "יש ברשותך אריג מיובא"? והסוחר עונה "יש גם יש, משובח מן המשובח. שנים-עשר זהובים מחירו, אך לכבוד הרב אמכור גם בתשעה". שוב הוציא הרב את הסכום מכיסו וקיבל את הסחורה, כך עבר הרב מסוחר לסוחר כשהוא רוכש תמציות תה, קופסת טבק ופיסת משי.
לאחר שסיים את מסע הרכש שלו הוא ניגש לאחד היהודים בשוק ושאל "האם תוכל למכור לי קצת לחם טרי"? "רבי!" נעץ היהודי עיניים מתפלאות ברבי לוי יצחק. "ביערתי את החמץ לפני שעות אחדות! כיצד אוכל לספק לך לחם"? "אשלם לך עשרה זהובים"! ניסה הרב להפציר. גם אם תשלם לי מאתיים זהובים לא אוכל לספק את מבוקשך" קבע היהודי נחרצות. שוב עבר הרב מסוחר לסוחר אך הפעם התשובה היתה שלילית ונחרצת. לא, לא נוכל למכור לך כעת אפילו פיסת לחם קטנה גם אם תשלם במיטב.
נשא ר' לוי יצחק את עיניו לשמים ואמר: "ריבון העולמים הבט מן השמיים וראה כיצד שומרים בניך על מצוותיך! הצאר גזר שלא להבריח מכס ואף הציב שומרים על הגבול, אך ניתן לרכוש פריטים מוברחים ללא קשיים יתרים.
ואילו אתה ציווית לפני למעלה משלושת אלפים שנה שלא לאכול או להחזיק חמץ. שומרים לא הצבת ואף עונש מאסר לא צפוי להם, ובכל זאת לא ניתן למצוא ברשות בניך ולו פירור חמץ אחד בערב פסח, מי כעמך ישראל!".
*
בשביעי של פסח, התרחש הנס הגדול של קריעת ים סוף, הים נבקע, "ובני ישראל עוברים ביבשה בתוך הים" והמים עומדים משני צדדיהם כמו חומה וכפי שהפסוק מתאר את זה פעמיים "והמים להם חומה מימינם ומשמאלם",
למה היה צריך הקב"ה לעשות נס כזה מוזר, שהמים יעמדו משני צדיהם, הרי היה מספיק שייבש את הים ועם ישראל יעברו, מה הועיל החלק הנוסף הזה שהמים עמדו מימינם ומשמאלם?
ידוע שכל מה שיש ביבשה יש בים ובדרך כלל הים הוא העולם הנעלם והנסתר והיבשה היא העולם הגלוי, בקריעת ים סוף הקב"ה הוריד את הכיסוי וגילה את כל הנעלם, וגם ברמה הרוחנית היה זה גילוי אלוקות ברמה שלא היתה כמותה, בזכות מה זכו עם ישראל לכך מוסבר בתורת החסידות שזה בזכות "המים להם חומה מימינם ומשמאלם" המים זה התורה ובזכות זה שהם עומדים כחומה על שמירת התורה בכל מצב בזכות זה זכו לגילוי,
יש אדם שנטייתו היא לקו החסד ואז כשהתורה מצווה עלינו מצוות של חסד מאוד קל לו אבל כשמגיעה מצווה מהצד השני שדורשת גבורה את זה קשה לו לקיים, לעומתו יש אדם שיותר קל לו בקו הגבורה וכשנדרש לעשות חסד קשה לו, עם ישראל השתבחו בכך שקיימו את התורה מימינם ומשמאלם, כל דבר שהם נדרשים לעשות הם עושים במלואו, מבלי להתייחס האם קל לי לעשות את זה והאם באופן טבעי אני נמשך לעשיית מצווה מסוג זה, הזכות הזו של עבודת השם ללא גבול היא הגורמת לקריעת ים סוף וגילוי הנעלם,
לכל אחד מאתנו, יש בתוכו כוחות חבויים, שהם בבחינת עולם הנעלם ואפילו אנחנו עצמינו לא מכירים אותם, כשנחליט לקיים את דבר השם ללא תנאים תיווצר קריעת ים סוף פנימית בתוכנו, נגלה את הכוחות המיוחדים הטמונים בנו ונצליח למלא את ייעודינו בצורה המושלמת ביותר.
*
שביעי של פסח היה הסיום וההשלמה של יציאת מצריים ויהי רצון שחג זה יביא לנו כבר את הכוחות לסיומה של הגלות וכניסה לגאולה אמתית ושלימה תיכף ומיד ממש.
שבת שלום וחג שמח
ארבע כוסות בשביעי של פסח?!
בעוד שחלקו הראשון של פסח הוא זכר ליציאת מצרים, בחג האחרון אנו כבר זוכים לטעום מאורה של הגאולה הקרובה.
מסיבה זו תיקן הבעל שם טוב לסעוד 'סעודת משיח' לקראת סיום החג, בה אנו שותים ???? כסגולה לזירוז הגאולה.
אני מאמין
עזריאל דוד פסטג היה חזן ומלחין בוורשה. לחניו המרגשים עשו היישר את דרכם אל אטווצק, אל בית מדרשו של הרבי ממודז'יץ, שהיה אמן-ניגון בזכות עצמו.
ואז הגיעה שנת תש"ב האיומה (1942). תושבי גטו ורשה נדחסו אל קרונות המשא והובלו לטרבלינקה. איש לא השלה את עצמו ביחס לעתיד. הקרון הצר היה דחוס ומחניק, קשה היה אפילו לנשום, אך לפתע עלו לנגד עיניו של עזריאל פסטג, מילות העיקר הי"ב מעיקרי האמונה: "אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח".
'יהודי הוא זה שמאמין כשנגמרת התקווה, כשהכול נראה אבוד', אמר לעצמו פסטג. הוא החל לזמזם מנגינה שקטה, מילים הפכו למשפטים ונפשו נסקה אל-על. הוא לא חש בשקט המוחלט שהשתרר בקרון, במאות האוזניים הכרויות בתדהמה למשמע הצלילים של האמונה העיקשת, אך מנעימה לנעימה הצטרף עוד קול ועוד קול, עד אשר קרון שלם, דחוס באנשים מדוכאים ומורעבים, העושים דרכם לטרבלינקה, שר בעוז: "אני מאמין בביאת המשיח".
לפתע, כמתעורר מחלום רחוק, פקח ר' עזריאל דוד את עיניו. הוא היה נסער: "אחים יקרים, אני רוצה להציע עסקה: מי שיקפוץ מהרכבת הדוהרת ויביא את הניגון הזה אל מורי ורבי, האדמו"ר ממודזי'ץ, אני מבטיח לו מחצית מחלקי בעולם הבא". שתי ידיים הונפו. אלו היו שני בחורים צעירים שכוחם עוד עמד להם. הם פירקו את הקרש שסגר על החלון הקטן וקפצו החוצה. אחד התרסק אל מותו מדהירת הרכבת, אך השני עמד על רגליו ונס בריצה מבוהלת מאימת הרובים של השומרים הנאצים.
הבחור התגלגל לארץ ישראל, שם נודע לו כי האדמו"ר ממודז'יץ שרד את המלחמה והגיע לארצות הברית. הוא שלח את תווי הניגון בדואר לארצות הברית והאדמו"ר הראה את הנייר למלחין האגדי בן ציון שנקר. במהלך סעודת ברית מילה בחודש ניסן תש"ה, נטל שנקר את התווים והחל לשיר אותם בקול. עין אחת לא נותרה יבשה כשהאדמו"ר אמר: "כאשר ר' עזריאל דוד שר את הניגון, נעו הסיפים בעולמות העליונים. עם הניגון הזה צעדו היהודים אל משרפות הגזים, ועם הניגון הזה ממש יצעדו היהודים לקראת משיח צדקנו".
האמונה בחזון הגאולה, תכלית ושלימות הבריאה, כדברי התורה והנביאים, היא שעמדה לאבותינו ולנו, והפיחה ומפיחה חיים ותקווה בלב יהודים בכל הדורות ועד ימינו אנו.
בעוד שחלקו הראשון של פסח הוא זכר ליציאת מצרים, בחג האחרון אנו כבר זוכים לטעום מאורה של הגאולה הקרובה.
מסיבה זו תיקן הבעל שם טוב לסעוד 'סעודת משיח' לקראת סיום החג, בה אנו שותים ???? כסגולה לזירוז הגאולה.
ב״ה
ממתק לחג שביעי של פסח תשע"ט 2019
בפורים תשל"ו נסעו כמה חבדניקים צעירים במשאית צבאית לשכם לחלק משלוחי מנות לחיילי צה"ל. בסמוך לעיר שכם נתקלו בהמון ערבי פרוע החוסם את דרכם, על הדרך הקימו מחסום אבנים שמנע את המשך הנסיעה והערבים מיידים אבנים על המשאית. כשראו החיילים את המצב הודיעו לחבדניקים שחוזרים אחורה אבל השלוחים התעקשו שצריכים להמשיך הלאה, כשאחד הבחורים איים שאם לא ימשיכו כולם יחד, הוא ירד מהרכב וילך ברגל, התרצו החיילים להמשיך בנסיעה, הנהג הגביר מהירות ופרץ את המחסום, הערבים מצדם המשיכו להמטיר אבנים על המשאית, החיילים ירו עם נשקם להבריח את הפורעים, בסופו של דבר הגיעו השלוחים למחנה החיילים כשהם שלמים. החיילים שאלו אותם מאיפה שאבתם כזה ביטחון, ענו הבחורים שמכיוון שמוטלת עליהם שליחות של הרבי, הם רגועים שבוודאי לא יאונה להם רע.
כשחזרו לירושלים דיווחו למזכיר של הרבי על כל הסיפור.
למחרת בהתוועדות פורים , הרבי התייחס לענין בצורה מיוחדת.
הוא תיאר את הסיפור שקרה והשווה אותו לסיפור המגילה, שמרדכי היהודי "לא יכרע ולא ישתחווה" אל מול המן, עד ש"נפל פחד היהודים עליהם".
**
ביום השביעי של חג הפסח אנחנו מציינים את קריעת ים סוף, אין ספק שקירעת ים סוף היתה אחד הניסים הגדולים שעם ישראל זכה בהם.
איך התחיל הנס מסופר שכשעם ישראל הגיעו אל הים וראו שאין לאן ללכת היה שם יהודי ששמו היה נחשון בן עמינדב והוא מסר את נפשו וקפץ אל הים וכך זכו כל עם ישראל לראות את הנס הגדול של קריעת הים,
אך נשאלת שאלה איך יכול היה נחשון להרשות לעצמו לקפוץ לים הרי הוא לא ידע שהים ייקרע ואם כן זו ממש התאבדות לקפוץ לים ומי התיר לו לקחת את חייו? אמנם זה היה לפני מתן תורה אבל גם אז כבר היו מחויבים בני נוח בשמירה על החיים ומה הניע אותו לעשות דבר כזה?
מוסבר על כך שנחשון ידע שכשהקב"ה הוציא את ישראל ממצרים הוא אמר למשה "בהוציאך את העם ממצרים תעבודן את האלוקים על ההר הזה" ז"א שממצרים יוצאים והולכים להר סיני ולכן אמר לעצמו נחשון אם הקב"ה אומר ללכת להר סיני הולכים לשם בלי להתחשב בהפרעות יש בדרך פשוט הולכים וכשהלך כך זכה שאכן הים נפתח ובזכותו כל עם ישראל הצליחו להגיע ליעד.
לכל אחד מאיתנו יש לפעמים "ים" של בעיות שמפריעים להתקדם אל היעד אבל אם נדע להציב בפני עצמנו את המטרה ונזכור לאן אנחנו צועדים נקפוץ פנימה ונגלה ששום דבר לא עוצר יהודי בדרך להתקרבותו לקב"ה.
יהי רצון שהקב"ה כבר יקרע לנו את ים הגלות ויוביל אותנו לגאולה אמיתית ושלימה בקרוב ממש.
חג שמח!
שביעי ואחרון של פסח: מה קרה ומה עושים
היום השביעי של חג הפסח הוא יום טוב החותם את חג הפסח בארץ. בחוץ לארץ מוסיפים יום שני של יום טוב" והוא מכונה "אחרון של פסח"".
מה קרה בשביעי של פסח?
בט"ו בניסן יצאו בני-ישראל מארץ מצרים הארץ בה היו עבדים במשך עשרות שנים. למרות סירובו הראשוני, לאחר עשר מכות שהיכה האלוקים בו ובעמו נעתר פרעה והרשה לבני-ישראל לצאת מהארץ למשך שלושה ימים בלבד.
כשחלפו שלושה ימים מיציאת מצרים ופרעה הבין כי ליהודים אין כוונות לשוב לארצו, הוא רתם את סוסיו וקרא לכל עמו להצטרף למרדף אחרי היהודים במטרה לשוב ולהשתעבד בהם.
לאחר מרדף קצר השיג פרעה את היהודים בכ' בניסן וסגר עליהם משלושה צדדים, כאשר לפניהם עומד רק ים סוף. האלוקים הורה למשה להניף את המטה על הים שנקרע לגזרים והיהודים עברו בתוך הים ביבשה. כשהמצרים ניסו לרדוף אחריהם בים, שבו המים וכיסו אותם. צבא מצרים, רכבו ופרשיו טבעו בים סוף.
כתודה לבורא העולם על נס קריעת ים סוף אמרו משה ובני-ישראל את "שירת הים", ומרים אמרה עם נשי ישראל שירה בליווי תופים ובמחולות.
נס קריעת ים סוף אירע בשעות הבוקר המוקדמות של "שביעי של פסח".
מה עושים בשביעי ובאחרון של פסח?
שביעי ואחרון של פסח הוא "ימים טובים", ולפיכך כל מנהגי יום טוב (כגון: איסור עשיית מלאכה מלבד מלאכות הקשורות ישירות באוכל נפש, וכדומה) נוהגים בו. בנוסף, ישנם מנהגים מיוחדים לימים אלו:
• ערים כל הלילה. בקהילות רבות נהוג להקדיש את ליל שביעי של פסח ללימוד התורה, כתודה לבורא העולם על נס קריעת ים סוף.
• אמירת 'יזכור'. בדרך כלל, את תפילת 'יזכור' – אזכרה לעילוי נשמות ההורים שהלכו לעולמם – אומרים לאחר קריאת התורה בחוץ לארץ באחרון של פסח לנוסח תפילת יזכור.
• סעודת משיח. הבעל שם טוב אמר כי באחרון של פסח "מאיר גילוי הארת משיח", ותיקן לערוך סעודה מיוחדת ביום זה. בארץ-ישראל עורכים את הסעודה בשביעי של פסח. הרבי החמישי מליובאוויטש, רבי שלום דוב בער שניאורסאהן, תיקן לשתות ארבע כוסות של יין במהלך סעודה זו. הרבי מליובאוויטש קרא לקיים סעודה זו מתוך אמונה ותקווה לגאולה הקרובה על-ידי משיח צדקנו.
3 תגובות
בְּדָמַ֣יִךְ חֲיִ֔י
🍷
ליד מיטתו של אור אשכר הי"ד, שהיה מפצועי הפיגוע בדיזנגוף בחודש שעבר, אושפזה בטיפול נמרץ באיכילוב שירה רוזנפלד כשהיא במצב קריטי, בעקבות חיידק קטלני בכבד.
בין המשפחות נוצר סוג של קשר דם המגשר על דעות עדות ומחנות. באחד הלילות הארוכים במסדרון, פונה אדם, אחיו של אור, שכבר הוגדר במצב של מוות מוחי, להוריה של שירה ואומר להם "על הבת שלכם לא הרבה שמעו. על אחי מתפלל כל עם ישראל בעקבות הפיגוע. אני מעביר את כל התפילות שהתפללו על אחי, לבת שלכם"- – –
אחר השבעה על אחיו, הגיע אדם להשתתף במסיבת ההודיה שנערכה לשירה בקיבוץ חפץ חיים והתקבל במחיאות כפיים, כשאמא של שירה מחמיאה לו על האצילות וגדלות הנפש לנתב את האנרגיה והדאגה שלו למשפחה אחרת. "אחיך נרצח בשל היותו יהודי. בכל דור ודור קמים עלינו לכלותנו, אך בזכות אנשים כמוכם, אנו ממשיכים", ואז הקהל כולו נעמד ופתח בשירת "והיא שעמדה לאבותינו ולנו. . שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם".
וזה ממשיך לחול המועד פסח: "העם היהודי הוכיח היום שהוא עם אחד". אמר האב השכול ליאו די בהספדו על בנותיו מאיה ורינה (אליהן הצטרפה אמן לאה) הי"ד. "משפחה שקטה אחת מאפרת הרוסה, וכל העם כואב. אין הוכחה גדולה יותר לאחדות שלנו".
📖
בפסח אנו חוגגים את היציאה מעבדות מצרים לחרות וגאולה. אך בחג האחרון של פסח, אנו כבר מסתכלים קדימה ומייחלים למצב של גאולה נצחית ושלום עולמי, כחזון הנביא ישעיה "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ. . לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי, כי מלאה הארץ דעה את השם כמים לים מכסים".
מסיבה זו, על פי תקנת הבעל שם טוב, אנו עורכים לקראת צאת החג, מעט לפני המימונה המבטאת גם היא את חג האמונה, 'סעודת משיח' בה אוכלים מצות ושותים שוב ארבע כוסות יין, מתוך אמונה ובטחון בנצח ישראל, שיאמר לצרותינו די, ויעשה לנו ניסים ונפלאות, בימים ההם, בזמן הזה.
בסיפור קריעת ים סוף אלוקים מעביר מסר חשוב: כשהדרך נראית אבודה ואין מה לעשות – תהיו אקטיביים, תיזומו, תנועו קדימה בחסד ובגבורה. לקחת אחריות ולקום חזרה על הרגליים. זה אפשרי, רק דרושה החלטה לצאת מהמקום הקשה.
שביעי של פסח
(כשהחושך עצמו האיר)
בשביעי של פסח התחולל הנס הכביר – קריעת ים-סוף. זה היה לפנות בוקר. אך קודם-לכן, במהלך כל הלילה, שרר מצב מופלא: המצרים, שרדפו אחר בני-ישראל, לא יכלו להדביקם, כי עמוד הענן חצץ בין ישראל למצרים – "ויהי הענן והחושך ויאר את הלילה".
פסוק זה נושא בתוכו דבר והיפוכו: חושך הוא ההפך מאור. אם היה שם "הענן והחושך" צריכה הייתה לשרות במקום אפלה גמורה, ואולם התורה אומרת שדווקא מצב זה "ויאר את הלילה". פירש רש"י, שיש לקרוא את הפסוק כאילו כתוב "ויהי הענן והחושך" למצרים, "ויאר" עמוד האש "את הלילה" לבני-ישראל.
אולם תורת החסידות מסבירה, שיש לקרוא את הפסוק ככתבו – באותו לילה אירע מצב מופלא: "הענן והחושך ויאר" – הענן והחושך עצמו האירו את הלילה.
בדרך-כלל השאיפה היא לבטל את החושך, שיסתלק וייעלם ובמקומו יבוא האור. אולם בליל קריעת ים-סוף קרה למעלה מזה – החושך עצמו התהפך ונעשה מקור אור והתגלות.
זו הייתה הכנה לקריעת הים, שעניינה הפנימי הוא קריעת כל המסכים המעלימים והמסתירים. בקיעת הים הגשמי הייתה השתקפות של תהליך רוחני כביר, שבו נבקע ים ההסתר, שמסתיר את האמת האלוקית. באותו לילה התבטלו כל ההסתרים, עד הדרגות העליונות ביותר, ונתגלה הקב"ה בעצמו, עצמות ומהות אין-סוף ברוך-הוא.
אל ההתגלות הכבירה הזאת הגענו דווקא על-ידי שקודם-לכן שרר העלם והסתר ("הענן והחושך"), אולם באותו לילה התגלתה תכליתו של ההסתר – מטרתו האמיתית של ההסתר אינה להנציח את ההסתר, אלא בדיוק להפך, לעורר התגלות גדולה יותר. זה הפירוש שההסתר עצמו מאיר, כי מתגלה תכליתו האמיתית.
על הגאולה העתידה נאמר "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות". כשם שקריעת ים-סוף באה על-ידי שקודם לכן התהפך החושך לאור, כך גם הגאולה העתידה תבוא על-ידי הארת החושך.
בזמן הגלות שוררים העלם והסתר. לא די לגבור עליהם או להתעלם מהם, אלא יהודי נדרש להפוך את ההסתר עצמו לאור. יש לנצל את מציאות ההסתר עצמו כדי שעל-ידו תבוא תגבורת בעבודת ה'. על-ידי כך מגיעים לבירור השלם של העולם, שלכן לא יהיה צורך לברוח מהרע (כפי שהיה בעת יציאת מצרים, "כי ברח העם"), אלא "במנוסה לא תלכון". בזמן הגאולה יאיר האור האלוקי בגוף הגשמי, עד שהוא לא יסתיר כלל את אור הנשמה, ויתרה מזו – הוא עצמו יאיר ויגלה את הקב"ה.
(תורת מנחם תשי"א, כרך ב, עמ' 42)
חש שמח!!!
לזכות הת' מנחם מענדל בן נחמה דינה