דברי תורה קצר לפסח – לבוא מוכנים לשולחן החג

11 תגובות

1. ליל הסדר – גילוי האור בתוך ההסתרה
   על פי הזוהר הקדוש, האר״י הקדוש, הבעש״ט, רבי נחמן ורבי נתן, בעל הסולם ונתיבות שלום
   יציאת מצרים כתהליך פנימי מתחדש
   ליל הסדר איננו רק זיכרון היסטורי של גאולת ישראל ממצרים, אלא גילוי של תהליך רוחני עמוק המתרחש בנפש האדם בכל שנה מחדש. בזוהר הקדוש מבואר שבליל זה מאיר אותו אור עליון שהאיר בזמן יציאת מצרים, ולכן הלילה הזה הוא עת של התעוררות מיוחדת שבה מתאפשר לאדם לצאת מן ה"מֵיצרים" הפרטיים שלו.
   המילה מצרים עצמה מרמזת למיצר – מקום צר ומוגבל. מצרים היא מציאות שבה האדם מרגיש סגור בתוך גבולות של פחד, הרגלים, מחשבות מצמצמות ומידות שאינן מתוקנות. הגאולה היא תהליך של התרחבות – הרחבת הדעת, הרחבת הלב והיכולת לראות את הנהגת הבורא בתוך כל המציאות.
   על פי פנימיות התורה, כל תהליך הגאולה קשור לגילוי האור האלוקי שהיה נסתר בתוך המציאות. לפני הבריאה היה אור אין סוף ממלא את הכול, וכדי שתתקיים מציאות של עולם ונבראים האור נסתר. משום כך האדם חווה עולם של ריבוי, ניגודים והסתרה. אך מטרת כל התהליך היא שהאדם יגלה בתוך הריבוי את האחדות.
   יסוד גדול בעבודת האדם הוא ההכרה שהקב״ה נמצא בכל מקום ובכל מצב. אין מציאות שמנותקת ממנו, גם כאשר הדבר נראה נסתר. לכן עבודת האדם איננה לברוח מן החושך אלא לגלות שבתוך החושך עצמו נמצא האור האלוקי.
   כל הבריאה היא תהליך של תיקון הרצון – מעבר ממצב שבו האדם חי רק למען עצמו אל מצב שבו הוא מקבל כדי להשפיע טוב. יציאת מצרים היא תחילת התהליך הזה.
   ליל הסדר בנוי כסדרה של מדרגות רוחניות. כל סימן בסדר מגלה שלב נוסף במסע הפנימי של האדם מן המיצר אל החירות.
   קדש – גילוי האחדות בתוך הריבוי
   תחילת הסדר היא בקידוש. קדושה פירושה הבדלה, אך בפנימיותה היא גילוי האחדות בתוך המציאות.
   לפני הבריאה היה אור אין סוף אחד ופשוט. הבריאה נוצרה על ידי הסתרת האור, ולכן העולם נראה כמורכב מדברים רבים ונפרדים. האדם חווה מציאות שבה יש טוב ורע, הצלחות ונפילות, אנשים שונים וכוחות שונים.
   קדש הוא רגע שבו האדם מתחיל לשוב אל האחדות. הוא מכריז בלבו שהמציאות האמיתית היא אחת, וכל מה שקורה בעולם הוא חלק מן ההנהגה האלוקית.
   כאשר האדם מתחיל להתרגל לראות את יד ה׳ בכל דבר – במאורעות חייו, באנשים שהוא פוגש ובמצבים שהוא עובר – העולם כולו מתחיל להתאחד בעיניו. זהו יסוד הגאולה הפנימית.
   כרפס – פתיחת הלב והכרת הכאב
   הכרפס נטבל במים מלוחים. המים המלוחים מרמזים לדמעות של הגלות.
   אך אין כאן רק זיכרון של צער העבר. זהו שלב שבו האדם פוגש את המקום הפנימי שבו עדיין קיימים כאב, אכזבות ופגיעות. פעמים רבות האדם ממשיך את חייו מבלי לתת מקום לרגשות הללו, אך הם נשארים בלבו.
   הגאולה מתחילה כאשר הלב נפתח. כאשר האדם מוכן להכיר בכאב שבתוכו, אותו כאב יכול להפוך לחלק מתהליך של תיקון והתרוממות.
   יחץ – השבירה כתחילת הבניין
   אחד הרגעים העמוקים בליל הסדר הוא שבירת המצה.
   השבירה רומזת ליסוד גדול במציאות: כל בניין אמיתי מתחיל משבירה. פעמים רבות האדם עובר בחייו נפילות, משברים ואכזבות, והוא עלול לחשוב שהדבר מעיד על כישלון.
   אך האמת היא שהשבירה עצמה היא שלב בתהליך הבניין. כאשר אדם בתוך הנפילות שלו מחזיק את הקשר עם השם יתברך ויודע שגם הנפילה וגם ההצלחה הן הנהגת הבורא שמלמדת ומכוונת אותו, אזי בתוך אותה שבירה כבר טמון האור העתידי.
   לכן לאחר השבירה מצפינים את האפיקומן. הדבר מרמז לכך שמי שמחזיק באמונה גם בתוך הנפילות, צפון לו בסוף אור גדול – האפיקומן. המתנה הרוחנית של התהליך מסתתרת בתוך השבר עצמו.
   מגיד – גילוי "אין עוד מלבדו"
   מרכז ליל הסדר הוא סיפור יציאת מצרים. הדיבור בלילה הזה איננו רק סיפור היסטורי אלא פעולה רוחנית שמעצבת את תודעת האדם.
   כאשר האדם מספר את סיפור הגאולה, הוא מפנים את ההכרה שכל מה שקורה בעולם הוא בהנהגת הבורא. מגיד הוא המקום שבו האדם מתחיל להפנים באמת שאין עוד מלבדו.
   הדיבור על ניסי ה׳ ועל הנהגתו יוצר תודעה חדשה בלב האדם. כאשר מדברים אמונה – האמונה מתחזקת. כאשר מספרים על ההשגחה – האדם מתחיל לראות אותה בחייו.
   לכן מצוות הסיפור בלילה הזה היא להרבות בדיבור על חסדי הבורא ועל הנהגתו בעולם, עד שהלב מפנים שהכול ממנו והכול לטובה.
   עשר המכות – שבירת הקליפות
   עשר המכות אינן רק עונש למצרים אלא תהליך של שבירת הקליפות שמסתירות את האור האלוקי.
   הקליפות הן אותן שכבות של אגו ושל רצון לקבל לעצמו בלבד. כאשר הרצון הזה שולט באדם הוא מסתיר ממנו את האור האלוקי.
   המכות מפרקות בהדרגה את ההסתרה הזו. כל מכה מגלה שכבה נוספת של אמת ומנקה את המציאות מן האשליות.
   זהו תהליך של חסד, משום שעל ידי שבירת ההסתרות מתאפשר לאדם לראות את האור האלוקי באופן ברור יותר.
   מצה – אמונה פשוטה
   המצה נקראת לחם האמונה. היא פשוטה ואינה תפוחה.
   הפשטות הזו מרמזת על האמונה הפשוטה של האדם בבוראו. האדם אינו יכול להבין את כל הנהגת העולם, ולכן עליו ללמוד לחיות מתוך אמונה גם כאשר הדברים אינם ברורים לו.
   כאשר האדם מוכן לסמוך על הבורא גם מעבר להבנתו, הוא פותח את עצמו לקבלת האור.
   מרור – המרירות שבתחילת התיקון
   המרור מזכיר את מרירות הגלות אך גם את הקושי שבתחילת השינוי הפנימי.
   כאשר האדם מתחיל לעבוד על מידותיו ולתקן את דרכיו, הוא מגלה עד כמה הדבר דורש מאמץ. השינוי מורגש לעיתים כמרירות.
   אך החרוסת שמצטרפת למרור מגלה את הסוד: המרירות הזו עתידה להפוך למתיקות. כאשר האדם ממשיך בעבודתו, הקושי הראשוני נהפך למקור של שמחה והתקרבות.
   כורך – גילוי הטוב בתוך הקושי
   בכורך מחברים את המצה והמרור יחד.
   זהו שלב שבו האדם מתחיל להבין שגם מה שנראה רע הוא חלק מהטוב האלוקי. המצבים הקשים שעבר אינם עומדים בניגוד לטוב אלא הם חלק מן הדרך שמובילה אליו.
   כאשר האמונה מתחזקת, האדם מתחיל לראות שכל מה שעבר עליו היה חלק מתהליך שמקרב אותו אל האור.
   שולחן עורך – חיים של גאולה בתוך העולם
   לאחר כל השלבים הללו מגיע שלב האכילה. אך אין זו אכילה רגילה.
   האדם כבר עבר תהליך פנימי והוא מתחיל לחיות בתוך העולם מתוך תודעה אחרת. הוא ממשיך לחיות את חייו, לאכול, לדבר ולהיות עם משפחתו, אך בלבו מתעוררת הודיה ושמחה על הנהגת הבורא.
   כך מתגלה שהגאולה אינה רק יציאה ממקום מסוים אלא דרך חיים חדשה בתוך המציאות עצמה.
   צפון – האור הנסתר
   האפיקומן שהיה מוסתר מתגלה בסוף הסדר.
   האור הגדול של החיים פעמים רבות נסתר בתחילה. רק לאחר שהאדם עובר את התהליך – את השבירה, העבודה והאמונה – האור הזה מתגלה.
   האפיקומן מרמז לכך שהטוב האמיתי נמצא לפעמים במקום הנסתר ביותר.
   ברך והלל – הודיה ושמחה
   לאחר גילוי האור מגיעה ההודיה.
   כאשר האדם מודה על מה שקיבל, הוא מתחבר למקור השפע. ההודיה פותחת את הלב לשמחה, והשמחה היא סימן לכך שהאדם מתחיל לחיות מתוך אמונה.
   נרצה – קבלת הרצונות הטובים לכל השנה
   סיום הסדר הוא "נרצה".
   אין פירושו רק שהסדר התקבל לרצון, אלא שיש כאן שלב עמוק יותר. כאשר האדם עובר את ליל הסדר מתוך הבנה פנימית של התהליך – מתוך הכרה שאין עוד מלבדו ומתוך רצון אמיתי לתקן את עצמו – אז מתעוררים בלבו רצונות טובים חדשים.
   הרצונות הללו הם הזרעים של כל השנה כולה.
   ליל הסדר עוסק בגאולת עם ישראל, אך הגאולה הכללית תלויה גם בגאולה הפנימית של כל אדם. כאשר האדם עצמו נגאל מן המיצרים שלו – מתוקנות מידותיו ולבו נפתח לאמונה ולאהבת הזולת – הוא נעשה חלק מן הגאולה של העם כולו.
   כך מסתיים הלילה בהכרה עמוקה: הגאולה מתחילה בלב האדם, ומתוך כך מתרחבת אל העולם כולו.

   פסח כשר ושמח
   אבי זהבי

2. עשר המכות – דין למצרים ורפואה לישראל
   חז"ל והזוהר הקדוש מגלים יסוד אחד שמאיר את כל עניין המכות: כל מכה אינה רק שבירה חיצונית, אלא גילוי פנימי. מה שנראה כדין למצרים – הוא בעצם רפואה לישראל. זהו תהליך שבו הקב"ה מוליך את האדם צעד אחר צעד, ומגלה לו אמת אחרי אמת, עד שהוא יוצא מן הצמצום אל החירות.
   מצרים היא מצב של הסתר, של תלות, של בלבול ושל זהות שאינה מחוברת לשורש. ישראל היא הנקודה הפנימית שרוצה אמת, שרוצה קשר, שרוצה חיים שיש בהם עומק. עשר המכות הן הדרך לעבור ממצב אחד לשני.
   דם – גילוי שהחיצוניות איננה מקור החיים
   המכה הראשונה פוגעת ביאור, מקור החיים של מצרים. דווקא כאן מתחילה הגאולה, כי כל עוד האדם מאמין שיש לו מקור חיים חיצוני – הוא לא מחפש עמוק יותר.
   כאשר המים נהפכים לדם, מתגלה לאדם שהדברים שעליהם נשען – אינם באמת מחיים אותו. הוא יכול להצליח, להשיג, להתקדם – ובכל זאת להרגיש חסר.
   זהו שלב שבו מתערער הביטחון החיצוני. האדם מתחיל לשאול: אם זה לא נותן לי חיים – אז מה כן? השאלה הזו עצמה היא תחילת הרפואה, כי היא פותחת את הלב לחיפוש אמיתי.
   צפרדע – גילוי חוסר השקט הפנימי
   המכה השנייה מביאה צפרדעים שנכנסות לכל מקום. זהו גילוי של מציאות פנימית שבה אין מנוחה. המחשבות קופצות, עוברות מנושא לנושא, ואינן נותנות לאדם שקט.
   כאן האדם מגלה שהוא אינו שולט בתודעה שלו כפי שחשב. הוא נסחף אחרי כל מחשבה, כל רגש, כל דמיון.
   הגילוי הזה הוא תחילת הרפואה, כי הוא יוצר הבחנה: יש אני, ויש מחשבות. כאשר נוצרת ההפרדה הזו, מתחילה האפשרות לבחור – לא כל מחשבה חייבת לנהל אותי.
   כינים – גילוי הגאווה הדקה
   המכה השלישית פועלת בדבר קטן אך מציק מאוד. כך גם בנפש – מתגלים המקומות הדקים של הגאווה. לא גאווה גלויה, אלא תחושות עדינות של עליונות, ביקורת, “אני מבין יותר”.
   דווקא המקומות הללו קשים לזיהוי, ולכן הם מעכבים התקדמות. האדם עלול לחשוב שהוא כבר במקום נכון, ולא לראות את הצורך בתיקון.
   המכה מגלה את המקומות הללו, והרפואה היא ענווה אמיתית. האדם מתחיל להבין שגם הוא בתהליך, שגם לו יש דרך, ומתוך כך נפתח פתח לשינוי אמיתי.
   ערוב – גילוי הבלבול בין טוב לרע
   כאשר מגיעה מכת ערוב, אין סדר. הכל מתערבב. זהו גילוי של מצב פנימי שבו האדם כבר רוצה טוב, אך אינו יודע להבחין מהו טוב באמת.
   הבלבול הזה יוצר חוסר יציבות. האדם אינו יודע על מה להישען, מה נכון ומה לא.
   אך דווקא כאן מתחילה הרפואה, כי האדם נאלץ לברר באמת. לא לפי הרגל, לא לפי מראה חיצוני, אלא לפי אמת פנימית: מה מקרב אותי ומה מרחיק אותי.
   דבר – גילוי אשליית השליטה
   המכה הזו שוברת את תחושת הביטחון במערכות החיצוניות. דברים קורסים, והאדם מגלה שלא הכל בידיים שלו.
   זהו גילוי כואב, כי הוא מערער את תחושת היציבות. אך הוא גם פותח פתח עמוק יותר – להבין שיש הנהגה מעבר למה שהוא רואה.
   הרפואה כאן היא מעבר מתפיסת שליטה לתפיסת ביטחון. לא ביטחון בכך שהכל יתנהל כפי שאני רוצה, אלא ביטחון שיש סדר עמוק שמנהיג את המציאות.
   שחין – גילוי מה שהיה מוסתר
   המכה הזו מוציאה החוצה את מה שהיה בפנים. הפצעים אינם נוצרים – הם מתגלים.
   כך גם בנפש: עולים רגשות, פחדים, כאבים שהיו חבויים. האדם אינו יכול עוד להתעלם מהם.
   זהו שלב לא נוח, אך הוא חיוני. כי רק מה שמתגלֶה יכול להתרפא. הרפואה כאן היא היכולת להישאר מול האמת הפנימית, ולהתחיל לעבוד איתה במקום לברוח ממנה.
   ברד – גילוי הפיצול הפנימי
   אש וקרח יחד – מציאות של ניגוד. כך מתגלה לאדם שהוא חי עם כוחות סותרים: רוצה אמת אך גם נמשך להרגלים, שואף לגדול אך חושש להשתנות.
   המכה אינה יוצרת את הסתירה – היא חושפת אותה.
   הרפואה היא להתחיל לאחד. האדם לומד לכוון את כל הכוחות שלו לכיוון אחד, ולא לחיות בפיצול מתמיד.
   ארבה – גילוי הריקנות לאחר השפע
   הארבה מכלה הכל. גם לאחר שיש שפע – לא נשאר דבר. זהו גילוי עמוק: השפע החיצוני אינו ממלא את האדם באמת.
   האדם יכול להשיג הרבה, ועדיין להרגיש ריקנות.
   זהו שלב שמוביל לרפואה מסוג אחר – חיפוש משמעות. האדם מתחיל לשאול: למה אני עושה את מה שאני עושה? מה נותן לחיים שלי עומק?
   חושך – גילוי האמונה שמעבר לראייה
   המכה הזו יוצרת חושך מוחלט. אין ראייה, אין תנועה. זהו מצב שבו האדם אינו מבין, אינו רואה דרך, ולעיתים מרגיש אבוד.
   דווקא כאן מתגלה נקודה עמוקה יותר – אמונה שאינה תלויה בהבנה. היכולת להישאר מחובר גם כשאין אור.
   הרפואה כאן היא קשר עמוק יותר, שאינו תלוי בהרגשה אלא בנקודה פנימית יציבה.
   מכת בכורות – גילוי ושבירת הזהות הישנה
   המכה האחרונה פוגעת בבכור – הראשית, נקודת הזהות. כאן מתערער כל מה שהאדם חשב שהוא.
   זהו רגע של סיום, אך גם של התחלה. כאשר הזהות הישנה נשברת, מתאפשרת לידה של זהות חדשה.
   הרפואה כאן היא התחדשות. האדם אינו נשאר עם ההגדרות הישנות, אלא נפתח למקום אמיתי יותר, עמוק יותר, מחובר יותר.
   סיכום התהליך
   עשר המכות הן תהליך של גילוי:
   כל מכה מגלה שכבה נוספת של שקר – ובו בזמן פותחת פתח לרפואה.
   מן החיצוניות אל הפנימיות,
   מן הרעש אל השקט,
   מן הגאווה אל הענווה,
   מן הבלבול אל הבהירות,
   מן השליטה המדומה אל הביטחון,
   מן ההסתר אל הגילוי,
   מן הפיצול אל האחדות,
   מן הריקנות אל המשמעות,
   מן החושך אל האמונה,
   ומן הזהות הישנה אל לידה חדשה.
   ובליל הסדר, האדם אינו רק לומד את הדברים – אלא חי אותם. כל שלב בתהליך הופך לחוויה פנימית, עד שהוא זוכה לצאת מן המיצרים שלו, ולהיכנס אל מרחב של חירות אמיתית.
   פסח כשר ושמח
   אבי זהבי

3. ואוו כל הכבוד ,אשריך

4. בדיחה לפסח
   😆😆
   הייתי עכשיו בסופר תוך כדי שאני מכניסה לעגלה חומץ…
   נעמדה מולי אישה אחת ואומרת לי שחומץ לא כשר לפסח.
   שאלתי למה והיא הסבירה לי שבתוך המילה חומץ יש את האותיות חמץ ואני יכולה להתאפק שבוע בלי החומץ.
   הסתכלתי עליה ואמרתי לה שגם במילה חמצן יש את האותיות חמץ ולא יקרה כלום אם היא תתאפק ולא תנשום שבוע…
   🤣🤣🤣

5. הודי עד הכיס?

   ☕
   בערב-פסח נכנס רבי אייזל חריף לעשיר העיירה לבקש תרומה לעניי הקהילה לצורכי-החג. סירב הקמצן ולא נענה לו, ובשעת-מעשה עמד ובדק כיסיו משום חשש של פירורי-חמץ…
   אמר לו הרב: "כיסיך אינם טעונים בדיקה".
   מדוע?! תמה העשיר.
   "פשוט מאד" החזיר לו הרב בחיוך שובב: "זה עתה אמרת, שאתה יהודי רק עד הכיס"- – –

   📖
   בטבע האנושי יש לכל אדם איזה כיס, מגירה, או תיבת פנדורה, אותם קשה לו לפתוח ולנער. קמצנות, רגזנות, גאווה, כעסים ושלל תכונות לא מחמיאות.
   בערב פסח מצווה עלינו לחפש ולבער את החמץ הנמצא בכיסים (שלנו, לא של הזולת😉) בחורים ובסדקים, ובעיקר את החמץ שבלב. זה הזמן להפוך את הכיסים ולנער את כל האבק המצטבר, כך נכנס לפסח כבני חורין אמיתיים.

6. 30 אורחים רבים הסבו בשולחן הסדר של רבי יוסף-חיים מבגדד, ה'בן איש חי', ובמהלך הסדר התעוררו ביניהם חילוקי דעות באשר למנהגים הנהוגים בלילה זה. חילוקי הדעות התפתחו לוויכוחים, ובהם נשזרו נימות זלזול של אחד בדעת חברו.

   נענה ה'בן איש חי' ואמר: "יש בליל הסדר ארבעה סימנים חשובים להתנהגות של האדם עם חברו – 'מגיד רחצה, מוציא מצה'. אכן, יהודי אחד צריך להיות 'מגיד' ולעורר את חברו לעשות 'רחצה' – לרחוץ את עצמו מפגמים ועוונות. אבל יש לעשות זאת באופן של 'מוציא מצה' – תוך כדי הוצאת וסילוק ה'מצה' והמריבה, הכעס והזלזול, כי רק כך יפעלו הדברים את פעולתם לטובה".

   הוראה מזריקה

   אדמו"ר הריי"צ מורה כיצד להוכיח: בכל תוכחה צריך להסיר ממנה כל דיבור העוקץ, או רמז לעקיצה, שגורם כאב למקבל התוכחה. קודם לעשיית ניתוח (לא עלינו) באיזה איבר – מקררים את מקום הניתוח כדי למעט בצער ובכאב. כן הוא בתוכחה, שהכוונה בה להבריא הנפש, צריכים למנוע ככל שאפשר צער מן השומע (איגרות-קודש אדמו"ר הריי"צ כרך ב, עמ' תעו).

   באחת מאיגרותיו מספר הרבי הריי"צ כי התבונן פעם במעשיו של הרופא שבא להזריק לו זריקה, ולמד מזה דרך בעבודת ה': התוכחה – כמוה כזריקת סם מרפא. כאשר צריכים לתת זריקה לחולה – בודקים תחילה את נקיות המחט; הרופא ומשרתו לובשים בגדים לבנים; רוחצים את ידיהם; בודקים את ציפורניהם – אולי נשאר שם שמץ זוהמה. אז שופכים על ראשי אצבעותיהם חומר חריף שמעביר כל חשש של זוהמה. לאחר מכן, רוחצים היטב את מקום הזריקה בסם חזק המסיר כל אבק, אפילו היותר דק ובלתי-נראה.

   הכנות אלה חיוניות הנה, שכן בלעדן יש חשש שתיכנס זוהמה לגוף, יחד עם החומר הנזרק, ואז לא זו בלבד שהחומר הנזרק לא יפעל פעולתו,
   אלא שהדבר יכול לגרום למחלות שונות ר"ל (איגרות-קודש כרך ג עמ' רצא).

   ב"ה ב"נ עוד הערב בברכת המזון נשיר כולנו ביחד עושה שלום במרומיו עושה שלום עלינו ועל כל עם ישראל ואמרו אמן בואו ננסה לכוון שהערב יהיה ערב מהאגדות שימשיך לנו שלום אמיתי כמו במכות מצרים, מי יודע היכן? היה שלום

   על פי המסופר בספר שמות, מַכַּת בָּרָד היא המכה השביעית מתוך עשר המכות שהנחית אלוהים על מצרים, עקב סירובו של פרעה מלך מצרים, לשלח את בני ישראל מארצו.
   במהלך מכה זו, ירדו מן השמים כדורי ברד גדולים מעורבים עם אש מתלקחת, שפגעו בכל ארץ מצרים. בין היתר שברו ושרפו את כל עצי המאכל במצרים.

   "ה נָתַן קֹלֹת וּבָרָד וַתִּהֲלַךְ אֵשׁ אָרְצָה וַיַּמְטֵר ה בָּרָד עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיְהִי בָרָד וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת בְּתוֹךְ הַבָּרָד כָּבֵד מְאֹד אֲשֶׁר לֹא הָיָה כָמֹהוּ בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם מֵאָז הָיְתָה לְגוֹי

   מכת ברד הכילה הפכים: אש ומים, כפי שנאמר: "ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך הברד". ידוע שמים רומזים למידת הרחמים ואילו אש רומזת למידת הדין. החיבור של האש והמים רומז למיזוג הדין עם הרחמים.
   נלך לעוד צעד קדימה ונימצא עוד היפוך מענין בפרשת הברד כתוב "הנני ממטיר כעת מחר ברד כבד" (לקוטי שיחות כרך לא, עמ' 41)
   המחיש את משמעות דבריו "כעת מחר" על-ידי ש"שרט לו שריטה בכותל" ואמר לו: "למחר, כשתגיע חמה לכאן – ירד הברד" (כמבואר במדרש ובפירוש רש"י).
   לשם-מה היה צורך לעשות שריטה זו בכותל, ולהודיע לפרעה שבדיוק כשמגיעה השמש לקו הזה למחרת, ירד הברד? ואם הייתה חשיבות לקביעת השעה שבה תתחיל המכה,
   כאן הייתה מטרה מיוחדת, להראות לפרעה את שליטתו המוחלטת של הקב"ה על העולם, ועד לרמה של פרטי-פרטים ודיוק של שנייה. להראות לפרעה שבתוכנו שהקדוש ברוך הוא משדד גם את הזמן אבל גם יוצר חיבורים של שלום גם בזמן
   חיבור דומה היה בשריטה בכותל. מצד אחד באו המכות משם הוי'ה, הרומז ל"היה, הווה ויהיה כאחד" – למעלה מהזמן, ובה-בשעה באה המכה בזמן מוגדר ומדוייק בתכלית הדיוק. כאן היה חיבור של הלמעלה מן הזמן עם הזמן המוגבל, חיבור שיכול להתקיים רק בכוחו האין-סופי של הקב"ה.

   מבקשים באמירת השלום להקב"ה שישכין שלום בינינו כשם שהוא משכין שלום בעולמות העליונים. "שמים" משמעותם אש ומים, ורק הקב"ה כל יכול העמיד אותם כך.

   בית המקדש נחרב עבור שנאת חינם בוא נהדר בשלום בינינו ויותר מזה גם אהבה גדולה בינינו ונעשה מהמשימה הכבדה הזאת את ניצאת מצרים שלנו

7. יןואי

8. החיזוק היומי שלי ✍

   אני מנקה לפסח את כל מה שעלול להיות חמץ ואני מתחילה בתוכי !
   אני מנקה אהבה ישנה שאני לא עושה בה כל שימוש סתם כמו בגד ישן שלא לובשים אותו יותר.
   אני מנקה שקרים ומבקשת עליהם סליחה ומי שסולח טוב ומי שלא גם טוב.
   אני מנקה את המטבח מכל הרעלים של צבעי מאכל ושתיה מתוקה שפוגעת
   אני מנקה חובות מהעבר
   ולומדת לחיות עם מה שיש
   אני מנקה פינות עם עצמי על שבגדתי בעצמי שהבטחתי להעיז יותר כדי לשפר את חיי ולא עשיתי
   אני מנקה את לשוני מלדבר רע
   מה מוסיף לי רכילות ?
   אני מנקה את הטלויזיה מכל הערוצים שמשדרים לי פחדים ודימיונות
   אני מנקה אנשים מסכנים שחושבים רדוד ואומרים שהעולם שלנו רע.
   אני מנקה רעשים באוזניי ומבטיחה לדבר פחות ולעשות יותר
   אני מנקה ומנקה ומנקה ומנקה….
   ואומרת לקב"ה :
   איזה מזל שיש פסח פעם בשנה!

   אני מאחלת לעצמי להיות כמו המצה
   מהירה ולא שורפת את הזמן על שטויות כי אחרת אני עלולה להחמיץ את הרגעים הכי יפים של החיים.

   בוקר טוב
   זיגדון נועם💞

9. *חודש לפסח!*
                                      
   חז"ל קובעים ש-30 יום קודם החג – מתחילים ללמוד ולהתכונן אליו. אנחנו עוד לא בדיוק יודעים איך נוכל לחגוג השנה את פסח. הלוואי ונוכל לשבת בשולחן החג עם כל המשפחה המורחבת. אבל עובדה אחת הקורונה לא יכולה לשבש – בעוד חודש יוצאים לחירות. חכמינו קוראים לנו להתכונן לאירוע הזה. לא ליפול לתוכו מותשים מתוך ניקיונות ובישולים וסידורים, לא סתם לנחות משום מקום לשולחן הסדר, לא להשקיע את כל החודש הקרוב רק בבחירות המתקרבות, אלא להיערך ולהתכונן לי"ד בניסן, יום יציאת מצרים. ללמוד על החג, לעבור על ההגדה ובעיקר – לצאת לחירות בעצמנו.

   יש בהגדה של פסח משפט מפורסם: *"בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים".* בספר התניא, ספר יסוד בתנועת החסידות, יש תוספת משמעותית למשפט המפורסם: *"בכל דור ודור, ובכל יום ויום, חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא היום ממצרים".* לא רק בכל דור ודור, אלא גם בכל יום ויום. אנחנו צריכים לצאת לחירות בכל יום קצת יותר. *לבדוק למה אנחנו משועבדים, מה מגביל אותנו ומפריע לנו, ובכל יום לתת פייט לעבדות הזו.*
   חודש עד פסח. בהצלחה.

10. ב"ה
    ממתק לשבת חג הפסח תשע"ט

    סיפר השליח הראשי לקליפורניה הרב שלמה קונין, בהיותו בחור צעיר זכה לקבל מהרבי מצות עבודת יד שנאפו בערב פסח, כשהרבי נתן לו את המצה שאל אם יוכל ללכת למשפחה מסויימת שגרה בשכונת ברונקס אותה שכונה שבה גרו הוריו ולתת להם מצות, הוא כמובן הסכים ולקח את המצות, הוא הסתובב באזור לחפש את הכתובת המבוקשת במשך הרבה זמן עד שמצא, זה היה בניין דירות גדול, הוא מצא את הדירה ודפק בדלת, פתח לו אדם גדול בלי חולצה ושאל "מה אתה רוצה?" הבחור הצעיר ענה שהרבי שלח אותו להביא להם מצות, כששמע אותו יהודי שהרבי שלח אותו פתח את הדלת לרווחה ונתן לו להכנס, הבית היה קטן הם התיישבו ליד השולחן הקטן במטבח ושלמה חשב לעצמו למה הרבי שלח אותי למשפחה שלא נראה שחוגגים את הסדר? אבל מהר מאוד התעשת והבין שבדיוק בשביל זה הרבי שלח אותו, הוא שאל אותם אם ירצו לערוך סדר והם הסכימו בשמחה, האשה נכנסה לחדר בלווית שתי בנות שהיו עיוורות והיה ניכר עליה שהיא בהריון מתקדם,
    פינינו את השולחן. שמתי כיפה על ראש האיש ואמרתי, "טוב, אנחנו עושים סדר!" ניסיתי להיזכר בברכות, אבל היה קשה לעשות את זה בלי הגדה. אכלנו את המצה והשתמשנו במים ובכוסות נייר בתור ארבע כוסות היין. ניסיתי לחשוב מה היה עושה הרבי אילו היה כאן. הבטתי בבנות הקטנות ובאמן, העומדת ללדת עוד ילד, והתחלתי לספר להם כמה דברים שהרבי לימד אותי.
    אמרתי להם שעלינו להתאזר באמונה. באותו לילה שחרר אלוקים את אבותינו מעבדותם, והוא הוציא אף אותנו מעבדות לחירות. היה נראה שהבעל והאישה, נתלים בכל מלה שאמרתי, סיפרתי להם שבפסח אנחנו יוצאים ממצרים האישי שלנו ומגיעים לחירות, ואלוקים לא שם על כתפינו יותר משאנו מסוגלים לשאת. מרגע שאתה יודע את זה ומאמין בכך, כבר נגאלת. שרנו שירים עם הילדים, והזמן חלף מהר מאוד..
    בשעה אחת לפנות בוקר, האישה השכיבה את הילדות, והגיעה הזמן להיפרד לשלום, שאלתי את האיש איך הכיר את הרבי. הסתבר כי הוא מעבד עורות הוא פגש ברב שעבד במחלקה אחרת במפעל הבשר. אשתו נכנסה להריון לפני כמה חודשים. כיוון שהם סובלים ממחלה שגורמת לילדיהם להיוולד עיוורים, הרופא המליץ להם על הפלה. האיש היה מדוכא מאוד ולא ידע מה לעשות. לכן הוא שאל את הרב הזה, שהציע לו לכתוב מכתב לרבי מליובאוויטש. הרבי ענה לו במכתב שעליהם להאמין באלוקים ולהביא את הילד לעולם.
    לפני שיצאתי אמר לי האיש, "אתה יודע, אשתי ואני לא היינו בטוחים איך אנחנו אמורים להאמין באלוקים? איך אנחנוו יכולים לשכוח את המצב ולטפח תקווה בלבנו? לא חשבתי שהדבר אפשרי. אבל כיום, לאחר ששמעתי על אמונה ועל האופן שבו ה' נותן לנו את הכוח להתגבר על מצרים הפרטית שלנו, עכשיו אנו מבינים".
    ב"ה הבן שנולד אחרי תקופה קצרה נולד עם יכולת ראייה וב"ה גם הבנות התחתנו וילדו ילדים בריאים, כוחה של אמונה.
     
    בהגדה של פסח אנחנו קוראים על ארבעת הבנים חכם, רשע, תם ושאינו יודע לשאול ומיד עולה השאלה למה הבן הרשע יושב ליד החכם הוא הרי הכי גרוע והיה צריך לשבת אחרי שאינו יודע לשאול?
    וגם מפליא מאוד התשובה שנותנים לרשע "אילו היה שם לא היה נגאל" אם זה המצב אז למה הוא כאן חוגג איתנו הרי הוא לא היה נגאל?
    מסביר הרבי מליובאוויטש שמלכתחילה חובתנו להביא לשולחן הסדר גם את הבן הרשע כי ישראל אף על פי שחטא ישראל הוא וצריכים לקרב אותו, וכדי לגלות את הנקודה היהודית שבתוכו מושיבים אותו דווקא ליד החכם שיוכל ללמוד ולקבל את התשובות לשאלות שלו כי הרי התם ושאינו יודע לשאול לא יודעים מה ללמד אותו, ובזה נותנת התורה הוראה כפולה, לבן הרשע היא אומרת גם אם הגעת למצב הכי ירוד אתה מוזמן לסדר ויש לך תקווה גדולה, ולבן החכם אומרת התורה אל תסתפק בזה שאתה יושב בשולחן הסדר אלא צא וחפש את מי שצריך את עזרתך, תושיב אותם לידך ותגלה את הניצוץ האלוקי שקיים בתוכם.
    והרבי מסביר שהתשובה לרשע היא "אילו היה שם לא היה נגאל" כי במצרים לפני מתן תורה באמת לא היתה תקנה אבל כיום ברור שהוא מוזמן והוא יכול תמיד לתקן את דרכיו.
     
    בשיחותיו ומכתביו הרבי מדבר הרבה על כך שכל ארבעת הבנים מגיעים לשולחן הסדר ומשתתפים אך יש את הבן החמישי שלפעמים אין לו איפה לחגוג את הסדר או לא רוצה לחגוג וגם אותו צריכים להביא לשלחן הסדר, לכן בתי חב"ד בכל רחבי הארץ והעולם עורכים סדרים פתוחים לכל דכפין וגם כל אחד באופן פרטי מוזמן לקחת את המשימה ולהזמין עוד חבר או שכן שאין להם איפה לעשות את הסדר, ככה נתאחד כולנו לחגוג את הגאולה ממצרים כהכנה לגאולה האמיתית והשלימה שתבוא בקרוב ממש עוד לפני ליל הסדר.

11. רצינו לאחל לך פסח כשר ושמח

    וכשהפסח כשר, כל השנה הולכת כמו שצריך:
    פ— פורים
    ס— סוכות
    ח— חנוכה

    כ— כיפור
    ש— שבועות
    ר— ראש השנה

    חג של גאולה וחירות מכל המיצרים, בגשם וברוח.