בנוסח ההגדה אומרים "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים" (משנה פסחים קטז, ב). ובספר תניא קדישא (פרק מז) מוסיף רבינו הזקן אשר "בכל דוד ודור ובכליום ויום חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא היום ממצרים".
ויש לבאר תוכן עבודת יציאת מצרים בכל יום:
הנה "מצרים" הם המיצרים וההגבלות המפריעים לאדם בעבודת השי"ת, ועומדים לנגדו ברצותו להתעלות בעבודתו, ולנצח את טבעו ורגילותו. ו"יציאת מצרים", היינו שמצליח ע"י יגיעתו להתגבר על הניסיונות ולהתקדם מדרגא לדרגא בעבודתו ית'.
ובזה מחדש רבנו הזקן, אשר ה"יציאה ממצרים" שעמל ויגע עליה ביום האתמול, אינה מספקת למעמדו ומצבו כהיום הזה. ואדרבא, הדרגא שנחשבה אמש "יציאת מצרים", עתה ל"מצרים" תחשב.
שכן אין גבול לשאיפת הנשמה להתקרב למקור חוצבה תחת כסא הכבוד, וכאשר מתקרבת היא, התקרבות רבה או מועטת, הנה אדרבא הולכת וגדלה תשוקתה להתעלות עוד, בעילוי נוסף, ולהתקרב אל עצמות אין סוף ב"ה, כשלהבת המלהטת לעלות מעלה מעלה עד אין קץ.
ומכיוון שכן, הנה הדרגא שאתמול נחשבה אצלה לחירות ופריצת המצר, הרי עתה למאסר ולמצר תחשב. ותשוקתה היא, לצאת מהגבלה ומיצר אלו ולהתאחד עוד עם הקב"ה.
(ע"פ אגרות קודש חלק י"ז עמ' לא)
