דברי תורה קצרים לפרשת מטות מסעי – תמונות וידיאוים חומר כתוב ועוד

רשב"י פתגם יומי - להישאר צדיק

מה למד סטיב ג'ובס מפרשת השבוע? מטות מסעי? 

בנאום חייו (או טרום מותו…), סיפר סטיב ג'ובס לסטודנטים באוניברסיטת סטנפורד כיצד, במבט לאחור, דווקא הנפילות שחווה בשלושה צמתים מרכזיים בחייו, הובילו אותו לשגשוג וצמיחה: אמנות הקליגרפיה שרכש כשנשר מהקולג' הביאה אותו כעבור עשור לעיצוב הפונטים של המחשב הראשון של אפל; הפיטורין שלו מאפל הובילו בהמשך להיכרותו עם אשתו ולהקמת חברה נוספת שהשתלבה שוב עם אפל והחזירה אותו אליה ובגדול. והידיעה שהוא הולך למות, הביאה אותו לנצל ולמקסם כל רגע…

פרשת השבוע "מטות-מסעי" רומזת, על פי תורת החסידות, למסע האישי של כל אחד ואחת מאתנו. מסע שאינו מקשה אחת של הצלחות ועליות, אלא כרוך גם ברוורסים ונפילות, אך בסך הכללי, הכל מצטרף למכלול של המסע קדימה, אל היעד.
וכפי שנקבע בששת ימי בראשית שהערב הוא התחלה של הבוקר, והחושך הוא הזדמנות להדליק אור.
אנחנו לא רק מסוגלים 'לעבור את זה ביחד', אלא גם להפוך – בסיעתא דשמיא – רגעים מאתגרים, להצלחה מהדהדת.

ציטוט מתהילים וקבלת שבת
לְכוּ נְרַנְּנָה לַה' נָרִיעָה לְצוּר יִשְׁעֵנוּ. נְקַדְּמָה פָנָיו בְּתוֹדָה בִּזְמִרוֹת נָרִיעַ לוֹ.  כִּי קל גָּדוֹל ה' וּמֶלֶךְ גָּדוֹל עַל כָּל אֱלֹקים

 

 

 

ממתק לשבת פרשת מטות מסעי תשע"ח 2018

‎היה פעם חסיד שהיתה לו בעיה רפואית קשה ורצה בדחיפות לקבל ברכה מהרבי מליובאוויטש, הוא הלך לחדרו של הרבי והניח את המכתב בחריץ של הדלת, בתקוה שכשהמזכיר יגיע הוא יראה את זה ויתן לרבי, בבוקר המזכיר הגיע, פתח את הדלת ולא שם לב למכתב שנפל, הרבי שם לב, קם ממקומו, הרים את המכתב ובירך את החסיד, כששמע החסיד מה היה הרגיש לא נעים וכתב לרבי שהוא מתנצל שהטריח אותו להתכופף להרים את המכתב, ענה לו הרבי "והרי זה כל תפקידי "להרים" ובמיוחד במקומות שאחרים לא שמו לב"…

*

‎פרשת מטות פותחת בדיני נדרים, אדם שנדר נדר לאסור על עצמו דבר מסויים שהיה מותר, אומרת לו התורה שהוא יכול ללכת לחכם ולבקש התרה והחכם יתיר לו את הנדר.

‎בדיני נדרים אנחנו מוצאים בחז"ל שני קצוות מצד אחד חז"ל משבחים את הנדר ואומרים "נדרים סייג לפרישות" ומצד שני חז"ל נוזפים בזה שעשה נדר ואומרים לו "דייך מה שאסרה עליך תורה למה אתה בא להוסיף עוד איסורים" מוסבר על כך שזה מופנה לשני סוגי אנשים, הנדרים ניתנו בתורה עבור האדם שעומד בדרגה נמוכה וחושש שייפול, הוא צריך באמת לנדור והנדרים הם סייג לפרישות, הם שומרים עליו שלא ייפול, לעומתו אדם שנמצא בדרגה גבוהה יותר אליו פונים חז"ל באמירה ״דייך מה שאסרה עליך תורה״, כי מטרתך היא לחיות בעולם ולא להתנזר ממנו.

‎וכאן נכנס תפקידו של החכם, כשהיהודי מגיע אל החכם משתדל החכם לגלות את הפנימיות שלו ולמצוא את הנקודה הגבוהה של נשמתו, כשיגלה את דרגת הנשמה הגבוהה של היהודי ויעזור לו לחיות לפי הגובה האמיתי שלו לא יהיה צורך יותר בנדר ויוכל גם הוא לעבוד את השם מתוך העולם ללא התנזרות.

*

‎כיום תורת החסידות כל כך נגישה ומבוארת עבור כל אחד שבאמת יש לנו את האפשרות להתחבר ביתר קלות לפנימיות שלנו וכך להגיע למקום הגבוה בנפשנו, בזכות זה שנשתדל כולנו להוסיף בלימוד הפנימיות נזכה שיהפכו ימים אלו לששון ולשמחה ונזכה לגאולה שלימה בקרוב ממש.

 

מסרון השבוע – פרשת מטות-מסעי
צאו לנופש, ואל תשכחו לחזור

בין אם כבר יצאתם לנופש או שאתם אורזים מזוודות, רציתי לשאול מה המטרה: האם הנופש נועד לתת כוח לעבודה, או שהעבודה נועדה לאסוף כסף לנופש?

השבוע קוראים את 42 המסעות של בני ישראל במדבר. בין מסע למסע היו חונים למשך זמן. אך הפרשה לא נקראת "תחנות" אלא "מסעי". ללמדנו שהתחנה היא רק אמצעי, והמסע הוא המטרה. "אדם לעמל יולד" – הגענו לעולם כדי לעבוד, להתקדם ולקדם את העולם. הנופש הוא רק אמצעי שמטעין אותנו בכוחות להמשך העשייה בשנה הבאה.

צאו לנופש, ואל תשכחו לחזור!

שבת שלום!

עיקר-הגדולה-היא-ענווה

 

 

ממתק לשבת פרשת מטות מסעי תשע"ז 2017

יחזקאל החליט לנסוע ברכבת לראשונה בחייו, הוא הלך בהתרגשות לתחנה וביקש לקנות כרטיס, שאל אותו הקופאי "איזה כרטיס תרצה? יש כמה מחלקות", ענה יחזקאל "אני רוצה מחלקה הכי טובה, זו פעם ראשונה שאני נוסע ברכבת ואני רוצה ליהנות מהנסיעה" הוא שילם והקופאי נתן לו את הכרטיס היקר, יחזקאל החביא את הכרטיס עמוק בכיס וביום המיוחל הגיע לתחנה שמח, כשהגיע כבר כמעט כולם עלו והוא הספיק לראות כמה גנבים עולים בריצה ונכנסים מתחת לכסאות, יחזקאל בתמימותו חשב שכך יושבים ברכבת עלה גם הוא והתחבא מתחת לספסל, הגנבים היו מקצועיים והצליחו להתחבא היטב אך יחזקאל השאיר את רגליו מחוץ לכסא, כשהגיע הכרטיסן, משך לו ברגליים עד שיצא והחל לצעוק עליו "גנב, למה אתה עולה לרכבת בלי לשלם, יחזקאל המסכן עונה לו "למה אתה אומר שלא שילמתי, בטח ששילמתי" אומר לו הכרטיסן תראה לי כרטיס, והוא מתחיל להוציא דברים מכיסו עד שהוא מגיע לכרטיס היוקרתי ומגיש לכרטיסן הנדהם, אומר לו הכרטיסן "למה אתה כזה טיפש, יש לך כרטיס למחלקה ראשונה ואתה שוכב מתחת לספסלים כאחד הגנבים…"

*

בפרשת השבוע פרשת מסעי אנחנו קוראים על 42 המסעות שעברו עם ישראל מאז צאתם ממצרים ועד הגיעם לארץ ישראל, הבעל שם טוב אומר שהמסעות האלו הם גם המסעות של כל אחד מאתנו במשך שנות חייו, היציאה ממצרים היא לידתו, וכל המסעות הם השלבים במשך חייו עד הגיעו לארץ ישראל הרוחנית שהיא המקום הרוחני הגבוה אליו יכול האדם להגיע.

*

לכאורה אם מסתכלים על המסעות נראה שהיו לעם ישראל חלק מהמסעות שהיו פחות טובים, מסעות שבהם התלוננו על הקב"ה, מסעות בהם חטאו בכל מיני חטאים, ואיך אפשר לומר שכל אחד אמור לעבור את כל המסעות הללו? האם חובה שבמסע הרוחני שלי אחווה ירידות ונפילות? האם אי אפשר שהכל ילך חלק ואוכל להגיע למקום הרוחני שלי בשלווה? מסביר הרבי מליובאוויטש שכל יהודי מקבל בתחילת הדרך כוחות לעבור את כל המסעות בצורה הכי טובה, כולנו מקבלים כרטיס למחלקה ראשונה והבחירה שלנו היא להחליט האם להשתמש בכרטיס המיוחד שקיבלנו ולנצל את הכוחות לעשות את המסע טוב יותר ללא שום נפילות, וגם כשיש לנו נפילות להצליח מיד לקום באמצעות היצמדות להוראות שהקב"ה נותן לנו או שחלילה נבחר במסע עם כל מיני תקלות רוחניות שמפריעות לנו בהגעה אל היעד.

*

יהי רצון שנהיה חכמים, נבין שיש לנו ביד כרטיס למחלקה ראשונה ובמקום להתחבא מתחת לספסלים נשב במחלקה ראשונה ונעבוד את השם מתוך שמחה, והעיקר שנזכה בקרוב להגיע ליעד העיקרי, ביאת משיח צדקנו בקרוב ממש.

שבת שלום ומבורך !

 

לאהוב זה בחינם

האותיות הראשונות של האל"ף בית, טומנות בחובן ראשי תיבות עם מסר גדול: א חדות ב רכה, ג אוה ד לות.
אם נרצה ברכה ופרנסה בשפע, עלינו להתנהג באחדות, ואילו הגאווה והמחלוקת מונעות את הברכה ומביאות לדלות, חלילה. (מפתגמי הרבי ה'צמח צדק' מליובאוויטש)

לא לחינם ראשי התיבות האלה מרכיבות את שמו של החודש בראשו אנו עומד היום, (מנחם) אב. דווקא בחודש זה, בו נחרב הבית בגלל שנאת חינם, עלינו להוסיף באהבה. למה? ככה, סתם בחינם, גם כשאין כל סיבה נראית לעין…

וכמה סמלי שדווקא היום, בתאריך א' באב, הוא יום פטירתו של אהרן הכהן, הדמות שמעניקה לכולנו את ההשראה לאהבת הבריות.

וכשנרבה באהבה נזכה ל"ברכנו אבינו – כולנו כאחד" וחודש אב יהפוך ל מנחם-אב, חודש של נחמה וגאולה.

 

רבי-יצחק-בן-נפחא-ויגעת-ומצאת-תאמין

 

 

מסרון השבוע – פרשת מטות-מסעי
החופש הגדול או הקטן?

סוף סוף הוא הגיע, החופש הגדול. אפשר לארוז מזוודות, לטייל, לפתוח כיסא נוח ולהתפנק?

אבל רגע, מה בשביל מה: האם אנו עובדים ולומדים כדי שנצא לנופש, או יוצאים לנופש כדי שנוכל לעבוד וללמוד?

פרשת השבוע מפרטת את 42 מסעות בני ישראל במדבר, ואומרת שוב ושוב "ויסעו… ויחנו". לכאורה המסע הוא הדרך, והתחנה היא המטרה. אך שם הפרשה הוא דווקא "מסעי", ללמדנו את ההיפך – התחנה היא רק אמצעי לצבור כוחות למסע הבא.

בכל יממה אנו ערים וישנים. השינה היא רק אמצעי לתת לנו כוח להיות עירניים. לכן אמורים לישון רק כמה שצריך כדי להיות עירניים, ולא להגזים בשינה.

נכונה היא המגמה לקצר את החופש הגדול ולהפוך אותו לחופש קטן. אכן חשוב לצאת לנופש ולהתאוורר, אך רק במידה הנדרשת כדי להטעין אותנו באנרגיה לשנה הבאה.

זכרו: החיים הם מסע אינסופי!

שבת שלום!

הרב חיים הבר
בית חב"ד שכונה ט' באר שבע

 

 

כשם שהחורבן עליו אנו מתאבלים בתקופה זו נגרם בגלל שנאת חינם – שנאה ללא סיבה, כך אהבת חינם – גם כשנראה שאין כל סיבה לאהוב, תביא גאולה לעולם.

פתגם חסידי:
ריבונו של עולם!הרם קרן ישראל עמך !שלחת אותנו לגלות כדי שיהיה לך מזה רווח ואני אומר לך.גאל אותנו מיד כדי שיישאר לך לפחות הקרן(רבי ישראל מרוז'ין)

 

 

 

השבת פרשת מטות-מסעי
(לא לגעור; למצוא את הטוב)

פרשת מטות נפתחת בדיני הנדרים: "איש כי ידור נדר לה'". נדר הוא איסור שאדם גוזר על עצמו, ועל-ידי-כך הוא הופך דבר מותר לאסור לגביו. חז"ל מסבירים, שבאמצעות הנדר מקדש האדם את הדבר שהוא רוצה לאסור על עצמו בקדושת קרבן, ואז הדבר נאסר עליו משום הקדושה הגדולה, קדושת הקרבן, שחלה עליו.

בעניין הנדרים אנו מוצאים התייחסות דו-ערכית בדברי חז"ל: מצד אחד יש התייחסות חיובית לנדר – "נדרים, סייג לפרישות"; ומצד שני נוזפים חז"ל בנודר – "לא דייך מה שאסרה לך התורה, אלא שאתה מבקש לאסור עליך דברים אחרים?!".

אין כאן סתירה, אלא הדבר תלוי במהותו של הנודר: יש מי שזקוק לנדר, ובעבורו נדר הוא דבר חיובי; ויש מי שאינו זקוק לנדר, ולכן אסור לו לנדור, ואף יש בכוחו להתיר נדרים של אחרים.

אדם שעדיין לא הגיע לדרגה גבוהה בעבודת ה', ראוי לו להיזהר גם מדברים מותרים, כי אף הללו עלולים לגשמו ולהורידו ממעלתו הרוחנית. אך מי שכבר הגיע לדרגה גבוהה בעבודת ה', וכבר אין חשש שהדבר המותר יגרום לו ירידה – אל לו להתנזר מענייני העולם, אלא אדרבה, עליו לבוא עמם במגע כדי לזככם ולקדשם.

יתרה מזו: הואיל והוא כבר עומד למעלה מעניין הנדרים, יש בכוחו להתיר נדרים של אחרים.

וכאן אנו רואים דבר חשוב: מי שזקוק לנדרים ולכן פורש מדברים מותרים, אינו עושה זאת תוך כדי הדגשת השלילה שבהם, אלא להפך – על-ידי כך שהוא עושה אותם כקרבן קדוש, שמשום קדושתו אסור להשתמש בו.

הדבר תואם את דרכה של החסידות, שגם ההתרחקות מדברים שנכללים ב'סור מרע' אינה על-ידי התעסקות והתבוננות בשפלותו של הרע, אלא על-ידי תוספת בקו של 'עשה טוב' ובקדושה, ואז ממילא נדחה הרע.

עיקר ושלמות העבודה היא בקו של 'עשה טוב', בדוגמת מציאות העולם לעתיד לבוא טבעו של אור (ואפילו מעט אור) שהוא דוחה את החושך מאליו, ולכן כשמחזקים את האור – הרע נופל מאליו, מבלי שיצטרכו לטפל בו באופן ישיר.

כך גם צריך להיות היחס ליהודי שני: כשפוגשים יהודי שהתנהגותו אינה בכיוון הרצוי וכו', הדרך לגשת אליו אינה על-ידי שיטת 'שמאל דוחה' – על-ידי גערות, צעקות, איומים בעונשים וכו'; אלא דווקא בגישה של 'ימין מקרבת' – מתוך אהבה, קירוב הלבבות והדגשת מעלתו כיהודי, בן אברהם יצחק ויעקב.

יש להסביר לאותו יהודי שהוא בנו יחידו של הקב"ה ונשמתו היא "חלק א-לוה ממעל ממש", ושיש בו אוצרות יקרים ונפלאים, שרק מכוסים באבק ועפר; ושאם רק יסיר את העפר, יגלה את פנימיותו הטובה. דרך כזאת תתקבל על ליבו ותגרום לכך, שהוא עצמו יתנער מהדברים השליליים ויגלה את הטוב האמיתי הטמון בו.

(על-פי ספר השיחות תשמ"ח כרך ב, עמ' 553)

שבת שלום!!!!
מוקדש לזכות הילד מנחם מענדל בן נחמה דינה לרפואה שלימה

 

ב"ה ‎ממתק לשבת פרשת מטות תשע"ט 2019

‎היה פעם חסיד שהיתה לו בעיה רפואית קשה ורצה בדחיפות לקבל ברכה מהרבי מליובאוויטש, הוא הלך לחדרו של הרבי והניח את המכתב בחריץ של הדלת, בתקוה שכשהמזכיר יגיע הוא יראה את זה ויתן לרבי, בבוקר המזכיר הגיע, פתח את הדלת ולא שם לב למכתב שנפל, הרבי שם לב, קם ממקומו, הרים את המכתב ובירך את החסיד, כששמע החסיד מה היה הרגיש לא נעים וכתב לרבי שהוא מתנצל שהטריח אותו להתכופף להרים את המכתב, ענה לו הרבי "והרי זה כל תפקידי "להרים" ובמיוחד במקומות שאחרים לא שמו לב"…

*

‎פרשת מטות פותחת בדיני נדרים, אדם שנדר נדר לאסור על עצמו דבר מסויים שהיה מותר, אומרת לו התורה שהוא יכול ללכת לחכם ולבקש התרה והחכם יתיר לו את הנדר.
‎בדיני נדרים אנחנו מוצאים בחז"ל שני קצוות מצד אחד חז"ל משבחים את הנדר ואומרים "נדרים סייג לפרישות" ומצד שני חז"ל נוזפים בזה שעשה נדר ואומרים לו "דייך מה שאסרה עליך תורה למה אתה בא להוסיף עוד איסורים" מוסבר על כך שזה מופנה לשני סוגי אנשים, הנדרים ניתנו בתורה עבור האדם שעומד בדרגה נמוכה וחושש שייפול, הוא צריך באמת לנדור והנדרים הם סייג לפרישות, הם שומרים עליו שלא ייפול, לעומתו אדם שנמצא בדרגה גבוהה יותר אליו פונים חז"ל באמירה ״דייך מה שאסרה עליך תורה״, כי מטרתך היא לחיות בעולם ולא להתנזר ממנו.
‎וכאן נכנס תפקידו של החכם, כשהיהודי מגיע אל החכם משתדל החכם לגלות את הפנימיות שלו ולמצוא את הנקודה הגבוהה של נשמתו, כשיגלה את דרגת הנשמה הגבוהה של היהודי ויעזור לו לחיות לפי הגובה האמיתי שלו לא יהיה צורך יותר בנדר ויוכל גם הוא לעבוד את השם מתוך העולם ללא התנזרות.

*

‎כיום תורת החסידות כל כך נגישה ומבוארת עבור כל אחד שבאמת יש לנו את האפשרות להתחבר ביתר קלות לפנימיות שלנו וכך להגיע למקום הגבוה בנפשנו, בזכות זה שנשתדל כולנו להוסיף בלימוד הפנימיות נזכה שיהפכו ימים אלו לששון ולשמחה ונזכה לגאולה שלימה בקרוב ממש.

שבת שלום ומבורך!

ב"ה ממתק לשבת פרשת מסעי תשע"ט 2019

רבי משה זקן היה מנהיג יהודי ג'רבה ומאוד השתדל תמיד להשכין שלום בין אדם לחבירו ובין איש לאשתו, יום אחד הגיעאליו איש צעיר ואמר שרוצה לגרש את אשתו מכיוון שכל יום היא מכינה לו לחם ושורפת אותו עד שהופך ממש לפחם ואביו אמר לו שאשה כזו ששורפת את הלחם לא ראויה לו, שמע רבי משה את דבריהם וקבע להם זמן לגירושין, באותו יום שנקבע לדיון ביקש הרב מאשתו שתכין לו לחם שרוף כפחם ותעטוף אותו בנייר, הוא לקח איתו את הלחם לבית הדין וקצת אחרי שהחל הדיון ביקש מהצדדים סליחה שעוד לא הספיק לאכול ועשה הפסקה, מיד הוציא את הלחם השרוף והחל לאכול אותו בהנאה, האבא שראה זאת אמר לבן שלו "אם הרב שלנו אוכל כל יום לחם שחור ולא מתלונן כנראה שהבעיה לא גדולה כל כך ומיד ביקשו לבטל את הדיון וחזרו לחיות יחד באהבה ושלום.


בפרשת השבוע פרשת מסעי כשהתורה מזכירה את החנייה של עם ישראל בהר ההר היא מספרת לנו שוב על פטירתו של אהרון הכהן, רק שהפעם מופיעים בפרשה פרטים נוספים שלא הופיעו בפרשת חוקת כשסופר לראשונה על פטירתו, התורה מספרת לנו על תאריך פטירתו בחודש החמישי באחד לחודש וכן על הגיל בו הוא נפטר בן 123, לכאורה כאן התורה מביאה את סיפור פטירתו רק בדרך אגב, המקור הוא בפעם הראשונה ולמה שם לא נכתבו הפרטים? מוסבר על כך שהסיבה היא בגלל שפרשת מסעי נקראת בדרך כלל בצמוד ליום ההילולא של אהרון בר"ח מנחם אב, הרי שזו הזדמנות להתבונן באהרון ובמעשיו.

כשנפטר אהרון מספרת לנו התורה שכל בית ישראל בכו את פטירתו מכיוון שאהרון היה אוהב שלום ורודף שלום ולכן כולם אהבו אותו והרגישו בחסרונו, זו הסיבה למה אהרון הוא היחיד שיום פטירתו מופיע בתורה כי מדי שנה ביום הזה כולם ציינו את היום הזה כדי לחזק את האחדות שהיתה המוטו של אהרון.

תקופה זו של בין המצרים בהם אנחנו מתאבלים על בית המקדש שחרב בגלל שנאת חינם היא תקופה מצוינת לציין את יום פטירתו של אהרון ולהיזכר במעשיו הטובים שחיברו בין עם ישראל וגרמו לאהבת חינם.
יהי רצון שבזכות זה שנתחזק באהבת חינם נזכה שיהפכו ימים אלו לששון ולשמחה ונזכה לגאולה אמתית ושלימה שתבוא תיכף ומיד ממש.

שבת שלום ומבורך!

ציטוט משיר השירים על מים
"מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה." ~ שיר השירים לזכות מיטל וצבי צידון זריקת חסידות

פשוט לאהוב

היום, ראש חודש מנחם-אב, הוא יום ההילולא של אהרן הכהן, הדמות שמעניקה לכולנו את ההשראה לאהבת הבריות.

בעיצומה של השבת, הבחין ה'משגיח' ב'ישיבה', בבחור שמבגדיו נדף ריח של עישון. בטרם ידיח את הבחור מהישיבה, החליט המשגיח (הרב בער'ל בוימגרטן, לימים שליחו של הרבי בארגנטינה) להפנות את הסיפור לרבי מליובאוויטש.

בתגובה, הרבי ציין לו לעיין במדרש מסוים, שם מסופר על אהרן הכהן שבמקום להוכיח אנשים על מעשיהם היה מגלה כלפיהם אהבה.
וכך, אנשים אלה שספגו אהבה מהכהן הגדול, בכבודו ובעצמו, לא היו מסוגלים יותר לחטוא.

כשהמסר מהרבי כלפי אותו בחור היה מובן.

פעם שאל הרבי מישהו מדוע הלב שלנו נמצא בצד שמאל ולא בצד ימין…
והרבי השיב: כיון שהלב שלנו נועד עבור הזולת, לכן הלב שלי נמצא תמיד לימינו של האדם הניצב מולי…

כשנרבה באהבת חינם נזכה ל"ברכנו אבינו – כולנו כאחד" וחודש אב יהפוך ל מנחם-אב, חודש של נחמה וגאולה.

אהבת חינם

בדיחות לשבת מטות מסעי

איש אחד נכנס לחנות יודאיקה ורואה תמונות של רבנים  תלויות על הקירות. 
פתאום הוא מבחין בתמונה אחת עם מסגרת יפה, אך בה מופיעה דמות ללא ראש. 
הוא שואל את המוכר: תגיד לי מי הצדיק הזה?
עונה לו המוכר: זה צדיק נסתר…


גננת אחת החלה לקבל תלונות מההורים, שהם לא מרוצים ממה שהילדים מספרים 
על קורותיהם בגן. כשהתלונות התרבו החליטה הגננת לכתוב מכתב תגובה להורים 
וכך היא כתבה: "הורים יקרים, אני מבקשת מכם לא להאמין לסיפורים שהילדים 
שלכם מספרים לכם על מה שקורה בגן. בתמורה אני מתחייבת לא להאמין 
לסיפורים שהם מספרים על מה שקורה אצלכם בבית"…

נמר דוב וארנב נופלים לבור. אחרי כמה שעות הנמר מסתכל על הארנב ואומר:
"אם אני אהיה רעב אני אצטרך לאכול מישהו…". עונה לו הארנב: "אם אתה נוגע
בדוב אני קורע אותך"….

איש שמן נכנס למסעדה מתיישב. ניגשת אליו המלצרית ושואלת: "יש לנו חזה עוף ,כבד אווז, סטייק עין, מרק רגל, שווארמה, קבב, סלמי, קבנוס, פסטרמה, שישליק ונקניקיות הודו. מה אתה מזמין?" עונה השמן: "לא משנה הסדר…"

הרבי מלובביץ ציטוט לתקופת בין המצרים
"דורנו זה הוא דור האחרון של הגלות והדור הראשון של הגאולה!"

חיים ומוות ביד הלשון, והמקלדת / החלק היומי / סיון רהב-מאיר: קצרצר על פרשת מטות מסעי

כדי להשיג את כלי הנשק הכי עוצמתי לא צריך להוציא שום רישיון. הוא כבר שלנו: יכולת הדיבור. אלה ימים לא פשוטים, והמילים יוצאות מהפה או מהמקלדת במהירות, בעצבים. זה יכול להיות נגד המשטרה או נגד השכן שלנו, נגד הממשלה או נגד הילדים.

פרשת השבוע, פרשת מטות-מסעי, מתחילה בנושא הנדרים. לאדם שמבטיח משהו – אסור לחלל את מה שאמר. יש קדושה במילים שלנו. עלינו להתייחס אליהן ברצינות, כי הן יוצרות מציאות.
הרב יעקב אדלשטיין נהג לומר שהאדם צריך ללמד את עצמו שלהזיז את הלשון אמור להיות יותר קשה וכבד מלהזיז יד או רגל. כשאדם לוקח פטיש כדי לדפוק מסמר, אמר הרב, הוא מתכנן תחילה מה יעשה. כך עליו לשאוף לשלוט גם בדיבור שלו, מתוך מחשבה מראש. חיים ומוות ביד הלשון, ובפרט בתקופה כה לחוצה – כל מילה טובה וכל מילה רעה שלנו, יכולה להשפיע רבות.

לשון טובה ולשון רעה ולשון הרע

השבת פרשת מטות-מסעי
(לכל 'מסע' יש תכלית)

פרשת מסעי התורה מונה את ארבעים ושניים המסעות שערכו בני-ישראל במדבר. על כך אומר הבעש"ט, שמסעות אלה קיימים אצל כל יהודי במשך שנות חייו. המסע הראשון – "אשר יצאו מארץ מצרים" – זה לידת האדם, ובהמשך שנות חייו הוא עובר את שאר המסעות, עד שהוא מגיע ל'ארץ-ישראל' – ארץ החיים העליונה.
פתגם זה מעורר שאלה: הלוא בין המסעות יש כאלה שהם הפך רצון ה', מסעות שבהם חטאו בני-ישראל חטאים חמורים. איך ייתכן שבחיי כל יהודי חייבים להיות מסעות כאלה, המסמלים חטאים, הפך רצון ה'?

וכי כל אדם חייב לחטוא, חלילה?

הדבר יובן על-פי ביאורו של הבעש"ט, שהמסעות עצמם באים מעולם הקדושה, והעובדה שמקצת המסעות התפתחו לאירועים שאינם חיוביים נגרמו בגלל מעשיהם של ישראל, שניתנה להם בחירה חופשית ויש בכוחם לקחת דבר חיובי ולהפכו לשלילי. לו היו בני-ישראל בוחרים בטוב ("ובחרת בחיים"), היו כל המסעות מתקיימים בעולם הקדושה עצמו, עליות מחיל אל חיל.
לדוגמה: אחד המסעות השליליים היה 'קברות התאווה', אשר "שם קברו את העם המתאווים". מסע זה, בעולם הקדושה, מייצג דרגה עליונה ביותר, אשר בה אין שום מקום לתאוות כלשהן. לא זו בלבד שאין שם בפועל תאוות, אלא ש"קברו את… המתאווים" – כל מושג התאווה קבור ומושלל שם. אולם מכיוון שבני-ישראל חטאו, נהפך המסע לאירוע שלילי, שבו "קברו את העם המתאווים".

כך גם ב'מסעות' שבחיי  כל יהודי: המסעות והמצבים שהיו עד כה, ידוע לנו אילו מהם ניצלנו לטובה ואילו להפך; אך מכאן ולהבא – בכל ה'מסעות' שעתידים לבוא עלינו, יש לנו בחירה חופשית וציווי מהקב"ה לנצל את כולם בכיוון החיובי.
יהודי צריך לראות בכל אירוע הפוקד אותו – דבר חיובי, שמגיע אליו מאת הקב"ה כדי להתעלות עוד יותר בעולם הקדושה. פנימיות התורה, תורת החסידות, מגלה את הטוב  הפנימי והאלוקי שבכל דבר ונותנת לנו כוח להפוך אפילו דברים שליליים ל'סם חיים'.

בדרך זו יש לראות גם את ימי בין המצרים, שבהם אנו שרויים. האירועים שגרמו לחורבן ולגלות הם-עצמם היו יכולים לשמש להתעלות נוספת בקדושה. רק משום שהצד השלילי נכנס לעניין והוביל את הדברים בכיוון שאינו רצוי, התפתח מזה חורבן בפועל ומזה נוצרו ימי 'בין המצרים', כפי שהם עכשיו.
וגם עכשיו, לאחר שיצר הרע כבר התערב וגרם לחורבן ולגלות, הרי על-ידי עשיית תשובה – זדונות נעשים כזכויות, והירידה הגדולה של הימים הללו היא עצמה נהפכת למנוף להתעלות גדולה יותר. לכן הימים האלו ייהפכו לששון ושמחה ועל-ידי ימי 'בין המצרים' נזכה ל'נחלה בלי מצרים', שתתגלה בקרוב על-ידי משיח-צדקנו. ואמרו אמן!

(לקוטי שיחות כרך ד, עמ' 1083)

"כָּל הָאוֹמֵר דָּבָר בְּשֵׁם אוֹמְרוֹ מֵבִיא גְאֻלָּה לָעוֹלָם" גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה.

שבת שלום,זמן להתרת נדרים >> פרשת מטות-מסעי

אחת המצוות האחרונות שמלמד משה רבנו את עם ישראל, טרם הכניסה לארץ ישראל, היא מצוות התרת הנדרים. באופן כללי, הנדרים נועדו לשמש גדר הגנה לאדם שעלול לשקוע יותר מידי בהנאות העולם הזה, ולשכוח את המטרה האמיתית לעלות אותן לקדושה.

אדם כזה מגביל את עצמו בנדרים ובכך מונע מעצמו לשקוע בהנאות העולם הזה.אך צריך לשים לב שהתורה נותנת אפשרות להתיר את הנדרים האלה, כי רצונו האמיתי של הקדוש ברוך הוא, לא להתנתק מהעולם הזה, אלא להעלות אותו לקדושה.כאשר היו בני ישראל במדבר הם היו מנותקים ומופרשים מהעולם הזה. במשך השהות במדבר הם לא היו צריכים להתעסק בענייני העולם. לחם ירד להם מן השמים, מים שתו מבארה של מרים, ובעצם היו שרויים בעולם רוחני.עכשיו הגיע הזמן 'להתיר' את הנדר שמנתק אותנו מהעולם, עלינו "להיכנס לארץ" ולהתחבר לעולם הזה.

בארץ אנו נדרשים לצאת לרחוב סואן ומלא בתאוות, ולהביא פרנסה ואוכל למשפחה. לכן עכשיו אנו נדרשים לעלות לדרגה רוחנית גבוהה יותר, דרגה שבה מתעסקים דווקא עם העולם הזה ומעלים אותו לקדושה.

הרבי מליובאוויטש (ע"פ לקוטי שיחות יג, 108)

5/5

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

שתפו את העמוד הזה

שיתוף
שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב email
Email
שיתוף ב print
Print
שיתוף ב telegram
Telegram
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב pinterest
פינטראס
שיתוף ב facebook
Facebook

עוד פוסטים דומים

לימוד חסידות ללג בעומר

לימוד שיחת ל"ג בעומר, ה'תשכ"ב מאת הרבי מליובאוויטש | שיעור וידיאו עם אברהם ניסניאן, צבי וילור צידון ויוסף סגל

בס"ד שיעור לימוד ל"ג בעומר לימוד שיחת ל"ג בעומר, ה'תשכ"ב מאת הרבי מליובאוויטש | שיעור וידיאו עם אברהם ניסניאן, צבי וילור צידון ויוסף סגל לימוד מוביל

קרא עוד
תזכורת לפני חג הפסח

תזכורת לפני חג הפסח

לעשות ברכת האילנות ללמוד הלכות לפסח הגעלה, קנייה, טבילת כלים לקנות מצות שמורות לקנות יין אדום קידוש לבנה לתת קמחא דפסחא שווי סעודת חג כל 8

קרא עוד
הא לחמא עניא

בס"ד שיעור וידיאו הכנה לפסח לפי שיחה של הרבי מליובאוויטש למה מתחילים את הסדר עם "הא לחמא עניא" ומידת הביטול

שיעור חסידות לפסח שיעור הכנה לפסח לפי שיחה של הרבי מליובאוויטש למה מתחילים את הסדר עם "הא לחמא עניא" ומידת הביטול שיעור תורה בנושא הרבי מליובאוויטש

קרא עוד
תפילה למציאת הטוב

תפילה לכל בקשה

אוסף תפילות לכל בקשה, עצלות וכו מוכן לשיתוף והפצה ה' אחד הענק לי את העוז להשיל מעלי כל עצלנות ואדישות שבנפשי, אשר מעיקות על גופי האפשר

קרא עוד
%d בלוגרים אהבו את זה: