בפרשתנו כתוב "לא תעמוד על דם רעך" (יט, טז). ופירש רש"י "לראות במיתתו ואתה יכול להצילו". ויש לבאר ענין זה בדרך הרמז:
ידועים דברי מורנו הבעש"ט נ"ע שמכל דבר שיהודי רואה או שומע הרי הוא צריך ללמוד מזה הוראה בעבודת השי"ת. שהרי "כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא ברא דבר אחד לבטלה" (שבת עז, ב), ו"לא בראו אלא לכבודו" (אבות ספ"ו), ואם כן ודאי הדבר שבאם ראה דבר מסויים, הרי זה כדי שינצל את זה "לכבודו" ולעבודת ה', דאם לא כן מדוע עשה הקב"ה שיראה או ישמע דבר זה.
וזהו מה שכתב רש"י "לראות במיתתו ואתה יכול להצילו", שאין האדם יכול לומר, 'מי יאמר שביכלתו להציל את חבירו', אלא מזה גופא שזימן לו הקב"ה "לראות במיתתו", הרי זה בעצמו ראיה שבודאי "אתה יכול להצילו", שכן, אחרת לאיזה צורך הראה לו הקב"ה דבר זה.
והוא הדבר בהצלה רוחנית של אדם מישראל, שאם בא לידיעתו שישנו מישהו שצריך להצילו מ'מיתה' רוחנית, אין לאדם לומר, 'מי יאמר שדווקא עליו להציל אותו', אלא מזה גופא שזימן לו הקב"ה "לראות במיתתו", הרי זה סימן והוראה ש"אתה יכול להצילו", ומוטל עליו החיוב "לא תעמוד על דם רעך", לעשות את כל התלוי בו להצילו ממיתה וטביעה רוחנית ר"ל.
(ע"פ לקוטי שיחות חל"ב עמ' 125 ואילך)
