תשובה – חזרה למקום האמיתי תרגומה המדוייק של המלה "רעפענטענס" – בלשון הקודש הוא – "חרטה".
אבל אצל בני ישראל אין זה נקרא בשם "חרטה", כי אם, בשם "תשובה". החילוק בין "חרטה" ל"תשובה" הוא הפכי: "חרטה" מדגישה – דבר חדש. האדם מצטער על שעשה דבר לא טוב, או על שלא עשה דבר טוב, ורצונו להתנהג בדרך חדשה.
"תשובה" מדגישה – שיבה חזרה. יהודי הוא טוב בעצם, ורצונו לעשות טוב, אלא, שמסיבות שונות – שאינן באשמתו כלל, או באשמתו במקצת – עשה דבר לא טוב. אבל, בעצם הוא טוב. וזהו תוכן הענין ד"תשובה" – שחוזר לשרשו ומקורו, לה"אני" הפנימי שלו ("צו זיין אינעווייניקסטן איך"), ומגלה את ה"אני" הפנימי שלו באופן שנעשה "בעל-הבית" בחייו.
ולכן ישנו ענין התשובה אצל כאו"א מישראלי: גם אצל צדיק שייכת תשובה, כלומר, שתמיד שואף הוא להגיע אל ה"אני" הפנימי שלו ולגלותו. וגם אצל רשע שייכת עבודת התשובה, שכן, עד כמה שיהי' במצב ירוד, יש בכחו ובאפשריותו תמיד לעשות תשובה, כיון שאינו צריך ליצור דבר חדש, כי אם, רק לשוב אל ה"אני" הפנימי שלו.
(לקוטי שיחות ח"ב ע' 409 תורת מנחם ח"ז ע' 16)
