ממתק לשבת פרשת חוקת תשע"ז 2017

אורן נסע במכוניתו בשעת לילה מאוחרת, בדרכו חזרה הביתה, באמצע הדרך הוא הבחין במכונית מרצדס מפוארת, עומדת בצד הכביש עם אורות מהבהבים, הוא עצר לפניה וראה אשה זקנה יושבת ברכב ונראית נואשת, הוא ניגש אליה ושאל מה הבעיה? היא הסבירה לו שיש לה פנצ'ר בגלגל והיא לא יודעת איך להחליף גלגל, אורן אמר לה שתחכה כמה דקות, הוא מיד הוציא את הגלגל הרזרבי נשכב על הכביש והחליף לה את הגלגל, הזקנה ממש התרגשה מהמחווה ושאלה אותו כמה מגיע לו? היא הסכימה לתת לו כל סכום שיבקש אבל אורן חייך ואמר לה אני "אני שמח שיכולתי לעזור ואת לא חייבת לי כלום, גם לי הרבה אנשים עזרו בחיי, ואם את רוצה תמשיכי גם את לעזור למי שצריך, ככה נמשיך את מעגל החסד בעולם" אורן חזר לרכב ונסע הביתה, הזקנה המשיכה בדרכה ועצרה בבית קפה, לשתות משהו חם ולהירגע, המלצרית קיבלה את פניה בחיוך והגישה לה את מה שהזמינה, הזקנה שמה לב שהמלצרית בהריון מתקדם והבינה שאם היא עובדת לילה במצבה כנראה שהמצב הכלכלי שלה לא הכי טוב, היא סיימה לשתות ונתנה למלצרית שטר של מאה דולר לתשלום, המלצרית חזרה עם העודף וראתה שהזקנה כבר לא שם ועל השולחן בו ישבה היה כתוב משהו על המפית, היא הרימה את המפית וקראה עם דמעות "מלצרית יקרה אני שמחה להמשיך את מעגל החסד בעולם שיהיה לך בקלות" מתחת למפית היו עוד 4 שטרות של מאה דולר,
המלצרית חזרה הביתה והעירה את בעלה "אורן, קיבלנו מתנה לקראת הלידה ועכשיו לא אצטרך לעבוד שעות נוספות בלילה"

*

בפרשת השבוע אנחנו קוראים על מצוות פרה אדומה, את הפרה היו שורפים ומערבבים את האפר עם מים חיים, אדם שנגע במת נהיה טמא לשבעה ימים, ביום השלישי וביום השביעי מזים עליו את מי הפרה וכך הוא היה נטהר, מה שמעניין זה שהכהן שהיה מזה את מי החטאת היה בעצמו נהיה טמא, אם היינו חושבים בהיגיון לכאורה הכהן היה צריך להגיד למה שאני אטמא רק בשביל לטהר את חברי? באה התורה ומלמדת אותנו שמצוות אהבת ישראל דורשת ממני שעל מנת לטהר את הזולת אני צריך לוותר קצת על עצמי ורק כך אתחבר יותר לקב"ה.

גם בטהרה רוחנית כשיש אדם שצריך עזרה רוחנית יכולה לפעמים לעלות מחשבה בלבנו למה שאוותר על ההתעלות הרוחנית שלי למען הזולת אבל מסתבר שעשיה למען הזולת היא הרוחניות הכי גבוהה ולכן גם אם נראה לי שאני מוותר, למעשה זו העלייה הנכונה.

יהי רצון שנזכה תמיד לעזור אחד לשני ובזכות אהבת ישראל נזכה לביאת הגואל בקרוב ממש.

שבת שלום ומבורך!

מסרון השבוע – פרשת חוקת
תספורת לכבוד שבת

חשבתם פעם מה אפשר ללמוד מתספורת ותסרוקת?

בראש שלנו יש בממוצע מאה אלף שערות הנמצאות זו על זו בצפיפות. כלפי חוץ נראה שהשערות מתנגשות זו בזו ומתחרות ביניהן על מקומן. תספורת תגלה כי לכל שערה יש שורש נפרד משלה, ואין שתי שערות היונקות משורש אחד. לכל שערה המקום שלה, ואף אחת לא על חשבון השניה. ואם בכל זאת השערות הסתבכו זו בזו, סירוק קל יפריד ביניהן ויתן לכל שערה את מקומה.

בפרשת חוקת מסופר על הסתלקותו של אהרון הכוהן, אחיו הגדול של משה רבינו. כשאלוקים ביקש למנות את משה למנהיג, משה חשש מדבר אחד – איך יגיב אחי הגדול? האם זה יפגע בו?

השיב ה': אל תדאג, "וראך ושמח בליבו". לא רק שאהרון יסכים למינוי, אלא שהוא ישמח בליבו ויפרגן לך.

כשאדם מקנא, נראה לו שההצלחה של השני היא על חשבונו. אם נעשה 'תספורת' נגלה כי לכל אחד יש את המקום שלו, השורש שלו, ואף אחד לא על חשבון השני. חז"ל אומרים "אין אדם נוגע במוכן לחברו ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלוא נימא (=שערה)". כך נתחיל לפרגן במקום לקנא.

ואם היחסים בינינו הסתבכו, זה הזמן לעשות 'סירוק קל' ולתת לכל אחד את מקומו הראוי לו.

שבת שלום!
הרב חיים הבר,
בית חב"ד שכונה ט' באר שבע

ממתק לשבת פרשת חוקת תשע״ח 2018

אברהם הוא מנהל מוסד מסויים בארץ, יום אחד נסע לארה"ב לגייס כספים עבור המוסד שבניהולו, הוא ביקר אצל יהודי עשיר בברוקלין וכשסיפר לו שהוא גר בירושלים אמר לו העשיר אני רוצה לבקש ממך טובה,
כשהייתי בחור צעיר, שנה אחת בפורים ישבנו קבוצת חברים והתלוצצנו, אני התלבשתי דווקא על אחד התלמידים שהיה פחות מוצלח והכיתי בו בבדיחות מכל זווית אפשרית. הוא כמובן נעלב עד עמקי נשמתו, עזב את המקום ומאוחר יותר הפסיק ללמוד בישיבה. אני גם יודע שהיום מצבו הכלכלי אינו טוב. אני מצטער מאוד על מה שעשיתי ועוללתי לו מתוך קלות דעת, ואני רוצה שתיגש אליו. שמו הוא כך וכך, ותבקש בשמי את סליחתו. העניין לא כל כך פשוט. אני נשוי כעשרים שנה ואין לי עדיין ילדים. ואני מרגיש שזה קשור לפגיעה בו ולהתנהגותי הלא ראויה כלפיו". אברהם הבטיח לעזור והמארח מצדו הבטיח תרומה נדיבה למוסד של אברהם אם השליחות תצליח. מיד שהגיע לארץ צלצל אברהם ל144- וביקש את הטלפון והכתובת של האיש, שרק את שמו ידע. היו שני שמות כאלה. הוא טלפן אל אחד מהם ושאל אם למד בישיבה פלונית. התשובה הייתה שלילית ואז פנה אל הכתובת השנייה. כשהגיע לכתובת ראה אדם שיצא מן הבניין. "האם אתה מכיר את פלוני" שאל. "כן" היתה התשובה. "זה אני". "אפשר שנעלה לדירה שלך ונדבר כמה דקות ?" השניים ישבו בסלון הצנוע ואברהם הזכיר את שמו של האיש מברוקלין. ים של גידופים וכעס רב יצאו מפי בעל הדירה. "לעולם לא אסלח לו על מה שעשה לי". כשהוא קצת נרגע, סיפר לו אברהם שלחבר שפגע בו אין ילדים, והוא תולה הכול באותו אירוע קשה בפורים. "אם ככה אני סולח לו" אמר בעל הדירה. "לא. לא ככה סולחים" אמר אברהם, הוא צלצל לחבר בברוקלין, וחיבר בין השניים, שבכו שעה ארוכה עד שהוציאו מילה מהפה. כעבור שנה נסע אברהם שוב לברוקלין והחליט שלא ללכת לבית של העשיר, כי לא שמע ממנו דבר מאז אותה שיחת טלפון קורעת-לב. כשהגיע לבית הכנסת לתפילת מנחה, בא לקראתו האיש בכבודו ובעצמו, וסיפר לו שלפני כשבועיים נולד להם בן וכמובן זכר את הבטחתו ותרם לו סכום נכבד למוסד.

*

בפרשת השבוע אנחנו קוראים על כך שעם ישראל דיברו סרה על השם ועל משה והשם שילח בהם את הנחשים, העם באו למשה ואמרו "חטאנו… התפלל אל ה' ויסר מעלינו את הנחש" ומשה רבנו אכן מתפלל עליהם אומר רש"י שמכאן לומדים שאסור להיות אכזרי וכשמישהו מבקש סליחה צריכים למחול לו.
האמת שכבר בספר בראשית ראינו סיפור של מחילה כאשר אבימלך לקח את שרה מאברהם ואחר כך מבקש ממנו סליחה ואברהם מתפלל עבורו אבל לא ראינו שמשם רש"י לומד שצריכים למחול, למה דווקא ממשה למדים זאת?
מסביר הרבי מליובאוויטש, במחילה יש שלוש רמות,
יש רמה שאדם סולח על החטא עצמו ומתפלל שיוסר העונש מן החוטא
רמה שניה היא שהוא סולח גם לאדם עצמו וכבר אין לו שום טינה כלפיו.
אך הרמה הכי גבוהה היא שהוא מוחק את החטא מעיקרו ומבחינתו כאילו לא היה כלום.
אברהם סלח לאבימלך על החטא עצמו אבל משה רבנו סלח לעם ישראל בדרגא הכי גבוהה שמבחינתו כאילו לא דיברו עליו מלכתחילה, כשאדם סולח בכזו רמה הוא מלמד אותנו עד כמה צריכה להיות הסליחה כשמישהו חלילה פגע בנו.
יהי רצון שכשם שהקב"ה דורש מאיתנו סליחה מלאה לחבר כך יסלח הוא לנו על כל מה שצריך ויביא לנו גאולה שלימה בקרוב ממש.

שבת שלום ומבורך!

מסע של 40 שנה מתקרב לקיצו, והפרשה מספרת על פטירתם של מנהיגי ישראל מרים ואהרן, ועל פטירתו הקרובה של אחיהם, משה.
עם פטירתם מסתלקים ענני הכבוד שבאו בזכותו של אהרן, מי הבאר שהיו בזכותה של מרים, ובהמשך המן – המזון שירד מהשמים בזכותו של משה.

מבין השלושה, דווקא אצל אהרן ביכו את מותו כל בית ישראל. הוא זה שהצליח לגעת בלבבות של כולם.

למרות שמשה ומרים סיפקו לעם את הצרכים הבסיסיים ביותר, מים ומזון, אנו זוכרים דווקא את מי שנתן מילה טובה והאיר לנו פנים, כאהרן שהיה אוהב את הבריות, משכין ביניהם שלום, ומקרבן לתורה.

לעיתים, במילה טובה, בחיוך ואפילו ב? אחד אנחנו יכולים לעשות למישהו את היום. ולא, זה לא עולה כסף..

חינוך בפרשה
תאמינו, זה עובד!

השבוע שבה בתי מבית הספר, עם מיזם חסידי: כתיבת סיפור על הרבי, שהתרחש במשפחה. היא התקשרה לאחיותיי, שזכו בביקורן אצל הרבי בהיותן בכיתות א'-ב' לקירובים מיוחדים, כדי לשמוע את פרטי הסיפורים.

הסיפור הראשון: היה זה כאשר הרבי נכנס ל-770 ואחיותיי, עמדו בכניסה ל-770 יחד עם עוד ילדים. כשהרבי ראה אותן – ראשונות בשורה – הרבי סימן להן להיכנס לתוך הלובי ('המגנט') לקבל מטבעות צדקה. הן הרגישו שהרבי הצביע עליהן ודווקא עליהן, ולא בשל העבודה שהן היו ראשונות. כדי לאשש את התחושות שלהן, הן החליטו לעמוד למחרת במקום אחר, לא ראשונות בשורה. להפתעתן, הרבי שוב הצביע עליהן בתוך השורה – וסימן להן להיכנס, כאשר אחריהן כל הילדים מצטרפים אחריהן…

מאורע שני היה כאשר הן עמדו בעזרת הנשים. אחותי הגדולה, שאלה את אימי שתחי' בתמימות ובכאב של 'רצוננו לראות את מלכנו מסתכל עלינו': "אמא, למה הרבי לא מסתכל גם עלינו, ורק על הבנים שלמטה?!"

ואמא, ענתה לה באותה תמימות אבל בכל הרצינות: "תחשבי בלב, חזק חזק, שאת רוצה שהרבי יסתכל עלייך".

היא קיימה את ההצעה ופתאום, הרבי שעמד על בימה התפילה, סובב מעט את גופו הקדוש הצידה, הסיט את מבטו כלפי מעלה, והביט אל תוך העיניים שלה!

"הרגשתי צמרמורת", היא סיפרה, "מצד אחד רציתי לרדת מהחלון מיד, להיעלם. אבל מצד שני הרגשתי שאני זוכה למשהו מיוחד. החזקתי את הראש, שלא אזוז, שלא אפספס רגע אחד"

אפשר להתוועד על הסיפור הזה. עד כמה שמבט של הרבי, מחשבה על הרבי, רצון להיות קשור אל הרבי – פועלים שהרבי יתגלה אלינו, יביט בנו, יעניק לנו.

אני לקחתי מהסיפור משהו קצת שונה. את הקטע ההורי בסיפור.

התגובה המוחלטת של אמא שלי. מאיפה לה לדעת שזה יעבוד? על סמך מה היא אומרת-וכמעט נוטעת בילדה תקוות שעלולות להיות תקוות שווא?

אבל היא לא נתנה לדילמות להסיט אותה. היא אמרה בביטחון מוחלט לבת שלה – שאם תסתכלי על הרבי, תרצי שהוא יביט בך, יתגלה אליך – זה יפעל. וזה פעל.

אנחנו מדברים המון על גאולה פרטית, על הוצאת ילד ממצב גלותי בו הוא נמצא, בהתמודדות חברתית, בלימודים, ביראת שמיים.

דומני – שהדרך הטובה ביותר לכך, היא הגאולה הפרטית אצלנו בראש. להאמין באמונה מוחלטת, בכוחות שבו, בהישגים שהוא יכבוש, באתגרים שהוא יצלח.

ולא לפחד לומר לו. שידע: הרבי אוהב אותך, הרבי מאמין בך. אתה יכול, אתה תצליח! רק תרצה, תבקש באמת. הרבי יפנה אליך, הרבי יושיט לך יד לגאולה פרטית.

תאמינו, זה עובד!

שבת שלום,
מנחם מענדל ערד
מנהל הת"ת, כפר חב"ד

לתת את הלב

שאלה מפתיעה הפנה הרבי ליהודי שבא אליו:

כיון שעל פי התורה וההלכה, צד ימין הוא לרוב נחשב יותר, מדוע אחד האברים החשובים בגוף האדם – דווקא הלב – נוטה לצד שמאל ולא לימין?

והרבי עצמו השיב:
הלב שלנו נוצר למען הזולת, ולכן הלב שלי נמצא תמיד מצד ימין של האדם הניצב מולי…

לנערה בת שבע־עשרה שנטשה את הבית, כתב הרבי: "אני מודע ומרגיש את מה שעובר עלייך, וכואב את הכאב שלך". היא השיבה לרבי, שהיא לא מאמינה שהוא אכן מרגיש את הכאב שלה.

כעבור זמן קצר יצא מענה מהרבי: "כשלתינוק בוקעות שיניים הוא מוטל בעריסה ובוכה, ואמו עומדת ליד העריסה ומרגישה את הכאב של הבן שלה. כך אני
מרגיש את הצער שלך"…

אחר פטירתו של אהרן הכהן, מספרת הפרשה, ביכו את לכתו כל בית ישראל, אנשים נשים וטף, משום שהיה אוהב ומשכין שלום בין אדם לחברו, ועל כך אומרת המשנה "הוי מתלמידיו של אהרן, אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה".

השבת פרשת חוקת
(טעם שלמעלה מטעם)

מצוות פרה אדומה מייצגת יותר מכל מצווה אחרר את המצוות שלמעלה משכלו של האדם. שלמה המלך, החכם מכל אדם, הודה כי אף הוא לא הצליח להבינה: "על כל אלה עמדתי, ופרשה של פרה אדומה חקרתי ושאלתי ופשפשתי, אמרתי אֶחְכָּמָה והיא רחוקה ממני".
לעומת זה מספר המדרש שמשה רבנו זכה שיתגלה לו טעמה של מצווה זו: "אמר לו הקב"ה למשה, לך אני מגלה טעם פרה". נשאלת אפוא השאלה, אם בן-אדם מסוגל להגיע לטעמה של המצווה, מדוע שלמה המלך, שעליו נאמר "ויחכם מכל האדם" (אף ממשה רבנו), לא הצליח לגלות את טעמה? ועוד, מדוע לא גילה משה רבנו לישראל את טעם המצווה שנתגלה לו, כשם שנהג בכל ענייני התורה?

עלינו לומר שבאמת מצוות פרה אדומה היא למעלה מהשגתו של נברא, וכפי שהקב"ה אמר למשה: "חוקה היא וגזרה גזרתי ואין כל ברייהיכולה לעמוד על גזרתי". לכן לא היה משה רבנו יכול לגלות את טעם המצווה לבני-ישראל, כי לא הייתה להם שום אפשרות להבינו. משום כך לא הצליח אפילו שלמה המלך להגיע לטעמה של מצווה זו, שכן היא למעלה מהשגת שכל נברא.
אלא שהקב"ה, שהוא כול-יכול ושאין לפניו שום מגבלות, גילה, בכוחו וביכולתו האין-סופיים, למשה רבנו את טעם המצווה – "לך אני מגלהטעם פרה", אף-על-פי שיצור נברא מצד עצמו אינו יכול להשיגו.

נשאלת אפוא שאלה חדשה: אם הקב"ה העניק למשה רבנו יכולת להבין את טעמה של המצווה, הרי בכוחו האין-סופי היה יכול לגלות זאת גם לאחרים?
כאן אנו מגיעים למהותה של מצווה זו, שלכן נאמר עליה "זאת חוקת התורה", כי היא משקפת יסוד מרכזי בכל התורה כולה. אכן, יש בתורה מצוות שכליות, ויש מצוות שיש לנו בהן הבנה כלשהי, אבל ביסוד גישתו של יהודי לתורה צריכה לעמוד תחושת התבטלות לרצון האלוקי. גם עניינים המובנים בשכל הם ביסודם ציווי אלוקי שלמעלה משכל אנושי.

אם יהודי יבסס את הקשר שלו לקב"ה על השכל, הוא עלול להגיע אפילו למצב המוגדר "נבל ברשות התורה", כי השכל יכול למצוא נימוקים והסברים לכל דבר. לכן השאיר הקב"ה מצווה אחת בלא שום הסבר הגיוני וטעם שכלי, כדי להחדיר בעם-ישראל את יסוד מסירות-הנפש וההתבטלות לרצון האלוקי.
אולם למשה רבנו אמר הקב"ה "לך אני מגלה טעם פרה". אין פירוש הדבר שהקב"ה גילה למשה טעם שכלי, אלא שבשכלו של משה רבנו התגלה הרצון האלוקי הטהור, שלמעלה מכל שכל והיגיון. דווקא משה רבנו, שכל מהותו היא מסירות-נפש לקב"ה, היה יכול להכיל את הגילוי הזה, שביסודו הוא למעלה מכל שכל והיגיון.

(לקוטי שיחות כרך יח, עמ' 229)
שבת שלום!!!
לזכות הת' מנחם מענדל בן נחמה דינה

ב"ה ממתק לשבת פרשת חוקת ג' תמוז תשע"ט 2019
סיפר האדמו"ר ר' ישראל הגר מוויזניץ: עוד לפני שנהייתי רבי התארחתי אצל יהודי עשיר בלוס אנג'לס, ביקשתי ממנו אם יוכל לסייע לי לקבל פגישה אצל הרבי מליובאוויטש, אמר לי אותו יהודי תזהר מהרבי מליובאוויטש הוא רואה ממרחק של אלפי קילומטרים, שאלתי אותו למה הוא מתכוון והוא לא רצה לספר, מאוד הסתקרנתי ובמשך השבת לחצתי עליו ועד שבמוצאי שבת אמר לי אני יספר לך "לפני כמה שנים הייתי מאושפז במשך כמה חודשים עם מחלה, בית הרפואה היה במרחק כמה שעות מהבית אז רוב הזמן הייתי לבד, אחת האחיות בבית הרפואה מאוד התמסרה אלי ודאגה לי כל הזמן ואני לא יודע איך זה קרה, נוצר בינינו קשר חזק, והחלטנו שביום שאני משתחרר אני בורח ביחד איתה ולא חוזר הביתה, יום אחד הודיעו לי שאני משתחרר ביום שלישי הקרוב והתוכנית היתה מוכנה לבריחה, יום ששי שלפני קוראים לי לעמדה של האחיות לטלפון, על הקו היה הרב חודקוב מזכירו של הרבי מליובאוויטש, הוא אומר לי "אני כבר חצי יום מחפש אותך בכל הבתי רפואה באזור, הרבי ביקש שאגיד לך לארוז את הדברים שלך ולחזור הביתה לפני שבת, ניסיתי להגיד לו שעוד 4 שעות שבת ובקושי אגיע להדלקת נרות אבל הרב חדקוב אמר לי "אל תתחכם, הרבי ביקש שאודיע לו שביצעתי את השליחות, בחוסר חשק לקחתי את התיק שלי ונסעתי הביתה, הגעתי הביתה ממש בכניסת שבת, ברגע שנכנסתי הביתה התעוררתי וקלטתי באיזה חלום הייתי ואיך ניצלתי ברגע האחרון בזכות ראייתו הרחוקה של הרבי.
בתחילת פרשת השבוע אנחנו קוראים את הפסוק "דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה אדומה" אומר רש"י "לעולם היא נקראת על שמך" שמצוות פרה אדומה תיקרא תמיד כמצווה של משה.
תוכנה של המצווה הוא כאשר אדם נטמא בטומאת מת שוחטים פרה אדומה, שורפים אותה ואת האפר מזים עם מים חיים על הטמא ובזה הוא מיטהר, על כך אומרת התורה זאת חוקת התורה שזו מצווה שהיא חוק ואין בה שום הגיון.
בפסוקים אלו יש כמה דברים שלא מובנים ראשית למה צריכים להביא את הפרה למשה הרי מי שמכין את הפרה זה הכהנים ולא משה, שנית הרי היו עוד 8 פרות אחרי הפרה שעשה משה ובע"ה בקרוב תהיה הפרה העשירית אותה יעשה המשיח ולמה תמיד יקראו לזה על שמו של משה הרי הפרות שנעשו אחר כך לכאורה לא קשורות למשה.
מוסבר על כך בתורת החסידות, הסיבה שהתורה אומרת על מצווה זו "זאת חוקת התורה" זה מכיוון שלכל מצווה יש הסבר ברמה כזו או אחרת גם אם לא בפשט אז בפנימיות, אבל מצוות פרה אדומה אפילו שלמה המלך אומר "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני" אני לא מבין את ההיגיון שלה, לכן דווקא מצווה זו שהיא לגמרי למעלה מההיגיון מלמדת אותנו על כל התורה כולה שגם בשאר המצוות בהן אני מבין את הטעם העשייה צריכה להיות רק בגלל ציווי השם ולא בגלל ההבנה שלי.
לכן המצווה הזו נקראת על שמו של משה כי את הכוח לקיים מצוות בכזו קבלת עול ומבלי להתחשב בהבנה שלי מקבלים רק ממשה רבנו שהיה בביטול מוחלט להשם וכמנהיג אמיתי מעביר את הכוח הזה לכל אחד מעם ישראל וגורם לנו להיות מחוברים לקב"ה לגמרי גם כשזה לא בכל ההבנה שלנו.
בשבת הזו ג' בתמוז חל יום ההילולא ה25 של הרבי מליובאוויטש זהו יום של התבוננות בדרכו ובפעלו של הרבי ובעיקר בכוחות שהרבי העניק לכולנו ללמוד לעבוד את השם מתוך שמחה ואף פעם לא להסתפק במה שכבר עשינו אלא להמשיך ולעשות עוד ועוד.
בשבת זו כל אחד יחשוב על עוד מעשה אחד טוב שהוא יכול להוסיף וביחד נזכה לעשות את העולם הזה מקום טוב יותר מקום שיהיה ראוי לגאולה אמיתית ושלימה שתבוא בקרוב ממש.

שבת שלום ומבורך!

ב"ה ממתק לשבת פרשת חוקת וג' תמוז תש"פ

פרופסור ישראלי, יהודי שומר מצוות, נוהג להגיע לעיתים תכופות לארצות הברית כדי למסור הרצאות. בכל נסיעה הוא משתדל להגיע ולהתפלל בציון הקדוש של הרבי מליבואוויטש.
יום אחד היה על הפרופסור להיות במספר הרצאות. היות ומיהר, עצר מונית בשדה התעופה וביקש מן הנהג להתלוות אליו למשך כל היום, כאשר התחנה הראשונה היא בציונו של הרבי.
נהג המונית, יהודי שלא ידע כמעט כלום על יהדות, ביקש לדעת לשם מה הולך הפרופסור לבית קברות. הפרופסור הסביר לו שהוא מתפלל בציונו של רבי קדוש שרבים נושעו מברכותיו.
"האם גם אני יכול להיכנס?" – שאל נהג המונית. "בוודאי, המקום פתוח לכולם".
הפרופסור נכנס להתפלל. נהג המונית ליווה אותו ולהפתעת הפרופסור פרץ בבכי מר, הוא עמד שם שעה ארוכה ולפי בכיו ניכר היה שמשהו רציני מעיק עליו.
בהמשך הנסיעה סיפר הנהג: אני נשוי לאישה יהודייה כבר שנים רבות ולצערנו הרב אין לנו ילדים, והרופאים גם לא נותנים סיכוי. לפני כמה שנים אימצנו כלב קטן ואנו מאוד אוהבים אותו. לאחרונה הכלב חלה מאוד. מחר עליו לעבור ניתוח בבית חולים וטרינרי והרופאים לא נותנים סיכוי רב להצלחת הניתוח. בכיתי והתפללתי אצל הרב הקדוש שיברך את הכלב שלי שהניתוח יצליח…
הפרופסור ביקש מהנהג: שיצלצל לעדכן אותו איך עבר הניתוח,
עברה שנה, הפרופסור שכח מכל הסיפור ובוקר אחד צלצל הטלפון בביתו, "שלום, אני נהג המונית מהשנה שעברה" – סיפר לו הקול הנרגש מעברו השני של הקו.
"מי? איזו מונית? מי מדבר?"
"אתה לא זוכר? לקחתי אותך לאוהל של הרבי מליובאוויטש והתפללתי יום לפני הניתוח של הכלב"…
הפרופסור נזכר ותהה מדוע התקשר הנהג היהודי רק שנה מאוחר יותר, כאשר הוא כבר לגמרי שכח את הסיפור…
"אז אני חייב לספר לך: הברכה של הרבי עזרה לנו. הניתוח של הכלב עבר בהצלחה רבה וגם הרופאים היו מאוד מופתעים מזה… כל כך התרגשתי מברכת הרבי שעזרה שהחלטתי לקבל על עצמי לעשות משהו טוב בשביל הרבי. פניתי למישהו שהדריך אותי להניח תפילין מידי יום ומאז לא עובר יום חול שבו איני מניח תפילין… מאז התחילה אשתי לשמור על מצוות הבית היהודי לאט לאט, וגם שבת אנחנו כבר שומרים".
"אז מדוע לא צלצלת אלי עד כה? ולמה נזכרת בי?" – שאל הפרופסור את הנהג הנרגש.
"משום שהשבוע קרה משהו שמח מאוד בזכות הרבי. חגגתי את ברית המילה של בני הבכור!"…
מסופר במדרש שכשעם ישראל היו במדבר זכו לקבל את המן בזכותו של משה רבנו, את המים בזכותה של מרים ואת ענני הכבוד בזכותו של אהרון, מוסבר בחסידות שהמן הגיע על ידי משה מכיוון שהמן קשור דוקא למשה שהיה רועה ישראל והיה מזין כל יהודי לפי הצרכים שלו, העננים היו מקיפים את כל עם ישראל ללא הבדלים ולכן אהרון שהיה ידוע באהבתו לכל יהודי היה קשור לענני הכבוד, על המים כתוב שעיקר עניינם הוא שהם יורדים מקום גבוה למקום נמוך, מרים היתה מיילדת במצרים ומסרה את נפשה להבאת ילדים לעולם למרות גזירתו של פרעה והיא זו שהכינה את הילדים לקבלת התורה ובזכות זה שירדה עד לקטנים הגיע לעם ישראל מים.
כשנפטרו אהרון ומרים הסתלקו ענני הכבוד והבאר וחזרו בזכותו של משה, לכאורה אם המים והעננים קשורים לאהרון ומרים איך זה שמשה מחזיר אותם? אלא זה הסימן לרועה ישראל אמתי, כשיש ליהודי צורך במשהו הוא עושה הכל למענו גם אם זה לא סדר העבודה הרגיל שלו.
התאריך העברי היום יום חמישי הוא ג' בתמוז יום ההילולא של הרבי מליובאוויטש, אצל הרבי ראינו תמיד את הדאגה הזו לכל יהודי בכל עניין הן בגשמיות והן ברוחניות, ביום זה עלינו להשתדל ללמוד מדרכיו של הרבי לחזק את האהבה בינינו ולמצוא את הדרכים לעזור לכל יהודי בכל עניין גם אם זה לא התחום השייך ישירות אלי.
בזכות ההוספה באהבת ישראל נזכה לקיום משאלתו הגדולה של הרבי, גאולה אמתית ושלימה תיכף ומיד ממש.
אני מזמין אתכם להיכנס ללינק הבא כדי לקרוא עוד הרבה חומר מרתק על הרבי ודרכו המיוחדת.

באותו לינק תוכלו גם לכתוב לרבי לברכה ביום ההילולא>>>
https://he.chabad.org/therebbe/default_cdo/jewish/The-Rebbe.htm

כל יהודי שליח

אחד מעשירי תבל הוא יהודי אמריקאי בשם רון לאודר, נשיא הקונגרס היהודי העולמי. יום אחד הגיע לפגוש את הרבי מליובאוויטש, והרבי העניק לו דולר לצדקה.

רון לאודר רגיל שכאשר הוא מגיע לרבנים, הוא זה שנותן להם סכומי כסף גדולים, והנה פה – הרבי נותן לו כסף, דולר בודד. הרבי הסביר: שמעתי מחותני, שכל פעם כששני יהודים נפגשים, הם צריכים לחשוב איזו תועלת תצא ליהודי שלישי. לכן, כאשר אני פוגש יהודי, אני נותן לו דולר שיתן לצדקה ליהודי שלישי.

הרבי חילק לאורך השנים למעלה ממיליון דולר בבודדים, וכך עשה אינספור שליחויות של מעשים טובים.

היום, יום חמישי ג' תמוז – אנחנו מציינים 26 שנה להסתלקותו של הרבי מליובאוויטש זכותו תגן עלינו. זה הזמן לזכור את המסר: כל אחד שליח, והשליחות היא להביא תועלת ליהודי אחר.
והנה תיעוד בוידאו: https://www.chabad.org/247481