ממתק לשבת פרשת במדבר תשע"ז – למה הקב"ה סופר את עם ישראל?

אשה מבוגרת המתינה בתור לקבלת דולר לצדקה ולברכה מהרבי מליובאוויטש, כל יום ראשון היה הרבי עומד ומחלק דולרים לאלפי אנשים וכמובן שהתור היה ארוך, כשהגיעה תורה פנתה אל הרבי בשאלה "רבי, איך יש לך כח לעמוד כל כך הרבה שעות על הרגליים, אני עמדתי בתור שעתיים ואני כבר בלי כוחות ואתה כבר עומד הרבה שעות ולא מתעייף?" ענה לה הרבה "כשסופרים יהלומים לא מתעייפים" האמת שמי שילך לבורסת היהלומים יוכל לראות הרבה אנשים שתפקידם לספור יהלומים והם כן עייפים אלא שכשהיהלומים שלך אתה לא מתעיף מלספור אותם והרבי הרגיש שכל יהודי הוא שלו ולכן לא התעייף.

ספר במדבר אותו נתחיל לקרוא השבוע מתחיל בציווי של הקב"ה לספור את עם ישראל, והשאלה שמתעוררת היא האם אלוקים לא יודע כמה בני ישראל מונים, הוא זקוק לספירה? רש"י עונה שהקב"ה מבקש לספור אותנו מתוך חיבתו אלינו, אבל לכאורה דווקא ספירה לא מבטאת את החיבה כי כשסופרים לא מתייחסים למהות ולמעלות של האדם הנספר אלא רק לכך שהוא עוד מספר בין כולם ואיך באה לידי ביטוי החיבה דווקא בספירה?
אבל האמת היא שדווקא הספירה מבטאת את האהבה שאינה תלויה בדבר, אהבתו של הקב"ה לעם ישראל אינה תלויה במעלותיהם או בכך שהם קבלו את התורה ומקיימים את המצוות אלא בעצם קיומם, מצד עצם הקיום של יהודי כל עם ישראל שווים בדיוק ולכן דווקא הספירה שבה כולם שווים מבטאת את אהבת השם לעמו ישראל.
האהבה של הקב"ה לעם ישראל שלא תלויה במעשיהם אלא בעצם מהותם מעוררת את אהבת עם ישראל לקב"ה, אהבה פנימית שלא תלויה במה שקורה להם וזו אותה נקודה יהודית שמתעוררת אצל כל אחד מעם ישראל וגורמת לו לא לרצות להתנתק מהקב"ה ותמיד למצוא את הדרך לשמר את הקשר.

יהי רצון שנצליח לעורר את אותה נקודה יהודית פנימית שבתוכנו ובזכותה נצליח להתאחד עם כל עם ישראל ולהגיע ביחד לגאולה אמיתית ושלימה בקרוב ממש!

שבת שלום ומבורך!

מסרון השבוע – ראש חודש סיון

כאיש אחד בלב אחד

מאוד יתכן שמה שקרה היום – הוא הנס הגדול בהיסטוריה. היום, ראש חודש סיון, לפני 3339 שנה, חנו בני ישראל מול הר סיני לקראת מתן תורה. למרות שבדרך כלל שני יהודים זה שלוש דעות (וגם על זה יש חילוקי דעות…), הפעם בני ישראל היו "כאיש אחד בלב אחד".

מפתיע לגלות שנוסחת הקסם לאחדות בינינו נמצאת בארבע המילים "כאיש אחד בלב אחד":

"כאיש אחד" – איש אחד מורכב מ-248 איברים שונים ואינספור תאים ורקמות ייחודיים. גם אנחנו שונים וכל אחד מיוחד, ודווקא חלקי הפאזל השונים משלימים זה את זה ומרכיבים משפחה אחת, קהילה אחת ועם אחד.

"בלב אחד" – לצד השוני יש לנו מכנה משותף. כולנו יהודים, לכולנו נשמה אלוקית ולב יהודי שביסודו שווה אצל כולם. לכן כשסופרים את ישראל בפרשת במדבר, כולם שווים בכך שכל אחד 'שווה' אחד.

בואו נשחזר את הנס ונתאחד "כאיש אחד בלב אחד" – נכבד את השוני ונזכור שכולנו שווים.

שבת שלום וחודש טוב!

מיליוני אנשים, פרצופים שונים ודעות שונות, ובוודאי שרגשות שונים.
והנה, למרגלות הר סיני ניצבים כולם "כאיש אחד בלב אחד".

היה זה בדיוק היום, בראש חודש סיוון, לפני 3,329 שנה. וכך, בכל שנה, בימי ההכנה לחג מתן תורה, עלינו לקלף את השונה והמפריד ולזכור שאנו עם אחד, כאיש אחד בלב אחד.

מכוח האחדות אנו זוכים לרענון החוזה על קבלת התורה, ולכל הברכות, כראשי התיבות א' ב' – אחדות ברכה, עד לברכת הגאולה השלימה.

יהיו הדברים לע"נ ניצולת השואה שרה שפגט ז"ל מוותיקות השכונה וקהילת בית הכנסת שהלכה השבוע לעולמה ותנחומינו לבני המשפחה.

ב"ה ממתק לשבת פרשת במדבר תשע"ט 2019

מסופר על אחד מהרבנים החשובים בירושלים שישב בסלון ביתו ולמד, לפתע החלו להישמע קולות רמים של קדיחות ודפיקות מהקומה העליונה. הרב תהה "מה זה?", ושאל את הרבנית,
הרבנית סיפרה לרב שהשכן מלמעלה משפץ ומרחיב את דירתו בחדרים נוספים.

הרב קם ממקומו, סגר את הספר ועלה לקומה למעלה. הוא דפק בדלת ושאל את הילד שפתח אם אבא נמצא,
הילד קרא לאבא ואמר לו "הרב השכן מחפש אותך".
השכן קצת נלחץ, 'הרב?! הוי! הרי בכלל לא ספרתי לו על הבניה המתוכננת… מי יודע מה הוא הולך לומר לי עכשיו…', חשב לעצמו.
אך כשנגש לדלת, הופתע לראות את הרב מחייך אליו, הרב אמר לו "כל כך שמחתי לשמוע שהתחלתם לבנות! כבר מזמן תהיתי ביני לבין עצמי, איך אתם מצליחים להסתדר בדירה קטנה כל כך"…

ואז אמר לו הרב "אני מתאר לעצמי שהבניה והשיפוץ עולים לכם סכום כסף גדול, לסייע לכם בכסף איני יכול. גם לי עצמי אין. אבל אם אתם זקוקים שאחתום על ערבויות להלוואות וכדומה, אעשה זאת בשמחה!"…

בפרשת השבוע אנחנו קוראים על סדרי החניה של עם ישראל במדבר, לכל שבט היה את המקום הקבוע שלו והתורה מספרת ששבט ראובן שכנו ליד שבט קהת שממנו הגיע קורח ולכן חלק משבט ראובן נמשכו אחרי קורח וגם הם חטאו ומכאן אומר המדרש שלומדים 'אוי לרשע ואוי לשכנו'.
בהמשך המדרש מדבר על שבטי יהודה, יששכר וזבולון ששכנו קרוב למשה ואהרון, המדרש אומר שמהם לומדים "טוב לצדיק וטוב לשכנו" לכן משבט יהודה יצאו המחוקקים הגדולים בעם ישראל, שבט יששכר יודעי עיתים הם תלמידי החכמים ושבט זבולון היו השותפים בתורתם של שבט יששכר.
כל זה מלמד אותנו עד כמה חשוב לבחור שכנים טובים ואז באמת הכל טוב. אבל לצערנו לא תמיד זה בשליטתנו, לפעמים מגיע אחרינו שכן שהוא לא צדיק, או שאין לנו אפשרות אחרת מלבד שכנות של אדם שלא הגון מה נעשה אז? הפתרון שלנו הוא שאנחנו נהיה השכן הטוב שבזכותנו יהיה טוב גם לשכן שלנו כשאנחנו נזכור שתפקידנו להשפיע טוב ולא להיות מושפע מהלא טוב אזי לא רק שאנחנו נצליח להישמר אלא נזכה גם את שכיננו להיטיב את דרכיהם.
יהי רצון שנזכה להשפיע אך טוב וחסד בעולם ובזכות הוספת הטוב בעולם נזכה לעולם של גאולה שתבוא בקרוב ממש.

שבת שלום ומבורך!

? הפתגם היומי ??

״חיוך הוא דבר כל כך אישי, והופך כל אחד ליותר אנושי, אין לו ערך בכסף ולא בממון – ובכל זאת הוא שווה המון.״

?? בוקר טוב ליום מבורך, יום שישי מלא שמחה, חודש טוב ושבת שלום ?

השבת פרשת בהר במדבר (אחדות אמיתית – סביב התורה)

את פרשת במדבר קוראים תמיד לפני חג השבועות, ומכאן שהיא בבחינת הכנה לחג השבועות. בכל שנה בחג השבועות נותן לנו הקב"ה מחדש את התורה, ולכן ברור, שההכנות לקבלתה המחודשת צריכות להיות בדוגמת ההכנות לקבלת התורה בפעם הראשונה.
ההכנות לקבלת התורה היו השלום והאחדות. חז"ל למדו זאת מהפסוק "ויחן שם ישראל נגד ההר". לא נאמר "ויחנו", לשון רבים (כתחילת הפסוק: "ויסעו מרפידים… ויחנו במדבר"), אלא "ויחן", לשון יחיד. רמז לכך שהם התייצבו לקבלת התורה "כאיש אחד בלב אחד".
וכך נאמר במדרש: "ביקש הקב"ה ליתן תורה לישראל בשעה שיצאו ממצרים, והיו חלוקים אלו על אלו… כשבאו לסיני – הושוו כולם אגודה אחת… אמר הקב"ה: התורה, כולה שלום, ולמי אני נותנה? לאומה שהיא אוהבת שלום".
אין מדובר בסתם אחדות, אלא האחדות היא "נגד ההר" – אחדות סביב הר-סיני וסביב מה שהוא מייצג, קרי: התורה והמצוות. כשיהודים מתאחדים על-ידי התורה, יש לאחדות זו קיום אמיתי ונצחי, והיא גם מביאה רוב ברכה ושפע מלמעלה.

כוחה של האחדות – עצום. אפשר להשיג באמצעותה כל מה שרוצים, ואפילו אם ההתאחדות היא למטרה שלילית. זה היה סודו של 'דור הפלגה', שהיה "שפה אחת ודברים אחדים" – דור מאוחד ומלוכד, ואמר על כך הקב"ה: "ועתה לא ייבצר מהם כל אשר יזמו לעשות". אולם סופה של אחדות זו להיכשל, כי אין קיום לאחדות שלא על-פי התורה.
האחדות סביב מתן-התורה היא אחדות שבבסיסה היא אמיתית. בשעת מעמד הר-סיני גילה הקב"ה את פנימיותו לעם-ישראל. בתורה הוא הכניס, כביכול, את 'נפשו'. ולכן, כאשר עם-ישראל מתאחד סביב התורה, נוצרת כאן אחדות בין כל נשמות-ישראל לבין שורשן הראשון – הקב"ה. כך מגיעים לאחדות אמיתית של "כאיש אחד בלב אחד".

מזה אנו למדים, שההכנה לחג-השבועות היא התחזקות באהבת-ישראל, והדבר צריך להתבטא בהשתדלות לקרב יהודי שני לאור התורה. כך אין זו אחדות ערטילאית, אלא אחדות סביב התורה ומצוותיה.
וצריך לדעת, שהכול תלוי בכל אחד ואחת. המגיד ממזריטש פירש את המשנה "דע מה למעלה ממך": דע, שכל מה שקורה למעלה, בעולמות העליונים, הכול הוא "ממך" – הכול תלוי בך ובמעשיך! על האדם לראות את העולם עומד על כפות-מאזניים, ובמעשה אחד ביכולתו להכריע ולהשיג את מתן התורה. בהכנה כזאת, בטוחים אנו שנזכה לקבלת התורה בשמחה ובפנימיות.

(על-פי לקוטי שיחות כרך ב, עמ' 297)

שבת שלום !!!

מוקדש לזכות הת' מנחם מנדל בן נחמה דינה לרפואה שלימה

ב״ה ממתק לשבת פרשת במדבר תש"פ 2020

בכפר קטן התגוררו שני ילדים שהיו חברים קרובים למרות הפרש הגילאים בניהם, הקטן היה בן 6 והגדול בן 10.
יום אחד שיחקו הילדים בשדה ולא הבחינו שהם מתרחקים מאד מהכפר,
לפתע נשמעה צעקה, החבר הצעיר רץ לעבר הקול וגילה את חברו הטוב יושב ובוכה בתחתית באר נטושה.
החל החבר לצעוק לעזרה, אבל הכפר היה מרוחק מרחק שעה הליכה ממקום ישוב כלשהו, לא היה סיכוי שמישהו ישמע.
הילד הגדול בתחתית הבאר קרא לחברו: ״אתה חייב לחפש ולמצוא חבל או משהו״.
החל הצעיר לסרוק את השדה ואכן לאחר כמה דקות מצא חבל ישן!
הוא זרק קצה אחד לבאר ואחרי שחברו אחז בחבל, משך בכל כוחו עד שחברו הטוב הצליח לצאת מהבאר.
חזרו הילדים לביתם וסיפרו על האירוע המרגש לבני הכפר.
הסתכלו בני הכפר על שני הילדים בפליאה ואחד מהם שאל: ״איך יכול ילד בן 6 למשוך מבאר עמוקה ילד גדול בן 10 ששוקל הרבה יותר ממנו?
״איך באמת?״, שאל אחר, ״מה היה לך מנוף בכיס?…״.
״לא זו הסיבה שהוא הצליח״, נשמע לפתע קולו השקט של קשיש חכם מזקני הכפר ״הוא הצליח משום שלא היה לידו אף מבוגר שאמר לו מה ילד קטן בן 6 לא מסוגל לעשות…״
*
השבוע נקרא בתורה את פרשת במדבר, בפרשה זו מצווה הקב״ה על משה לספור את בני ישראל ״שאו את ראש כל עדת בני ישראל״ במבט ראשון זו נראית ספירת אוכלוסין רגילה כפי שעושים בכל מדינה, אבל בשונה מספירת אוכלוסין שנעשית בדרך כלל על ידי אנשים מובטלים שמקבלים עבודה לזמן קצר, כאן הצוות שהסתובב לספור היו מכובד מאוד וכלל את משה, אהרון ושנים עשר הנשיאים ולא מובן למה באמת הספירה נעשתה בצורה כזו? ועוד דבר שלא מובן למה היו צריכים כל נשיאי השבטים להיות נוכחים בספירה של השבטים האחרים? משה ואהרון ששייכים לכל עם ישראל יכלו להסתובב בעצמם ולקחת איתם לספירה של כל שבט את נשיא השבט שלהם,

מוסבר בתורת החסידות שהספירה כאן היתה במטרה מיוחדת, המטרה היתה ראשית לתת לכל יהודי לדעת ש״סופרים אותו״ ולתת לו את הביטחון שהוא חשוב ומיוחד ובעל יכולות מיוחדות, ודבר שני היתה חשיבות גדולה לתת לעם ישראל לראות שכל שבט צריך את השבט השני שלא יגיד יהודי משבט ראובן איך אוכל לסייע ליהודי משבט שמעון הרי אנחנו לא מאותו שבט ויכול להיות שהשבט שלו יותר גדול ממני או יותר מוצלח ממני, באה הספירה ומלמדת אותנו שאמנם נחלקנו לשבטים שונים וכל אחד בפני עצמו הוא שונה אבל עליו לדעת שיש לו כוחות והוא יכול לחלוק כוחות אלו עם זולתו חשוב שידע שבלעדיו המספר של עם ישראל לא שלם, המודעות שהם יקבלו מעצם הספירה תתן להם את הכוח והרצון לעזור אחד לשני.
*
יהי רצון שנזכור תמיד את המיוחדות של כל אחד מאיתנו ונשתמש באיכויות שהקב״ה העניק לנו כדי לסייע אחד לשני ובזכות זה נזכה להיות ראויים לקבלת התורה ולגאולה אמיתית ושלימה תיכף ומיד ממש.

שבת שלום ומבורך! שבת מברכים!

קבלת התורה בשמחה ופנימיות!

איחוד טכני או אחדות אמיתית? דבר תורה קצר לפני מתן תורה חג השבועות

הדברים אמנם נכתבו לפני שנה בדיוק, אך מעבר לקורונה ולמצב הפוליטי שהשתנה לפי שעה, הם נותרו אקטואליים, משל נכתבו היום ממש…

היו שם מיליוני אנשים, פרצופים שונים ודעות שונות, ובוודאי שרגשות שונים.
והנה, למרגלות הר סיני ניצבו כולם, בראש חודש סיוון, "כאיש אחד בלב אחד".

ברקע המציאות הישראלית העכשווית זה נשמע ממש אוטופי, כשאיך שלא נערבב את הקלפים לא יווצר לפי שעה גוש אחד מייצג של רוב. (עריכה: זה לקח שנה…)
אז מה היה סוד האחדות הנפלאה במדבר סיני, איך הם עשו את זה?!

התשובה טמונה בהבדל בסדר הדברים, בין "בלב אחד – כאיש אחד", כפי שנאמר ברש"י לגבי המצרים – זו אינה אחדות אמיתית, אלא המטרה המשותפת להרע לישראל היא שאיחדה טכנית ביניהם.
אך כאן, במתן תורה, נאמר תחילה "כאיש אחד" ואז "בלב אחד". לא המטרה המשותפת גישרה על הפערים, אלא שאנו באמת כאיש אחד.

המבחן לתחושה היהודית שלי, אמר פעם סופר מפורסם, הוא כשקורה משהו אי-שם בקצה העולם. אינסטינקטיבית אני בודק האם היה שם איזה יהודי…
במציאות הפוליטית אנו מרשים לעיתים לעצמנו לריב… אך ברגע האמת אנו תמיד מתייצבים יחד. כי מה לעשות, משפחה לא בוחרים אך גם לא מחליפים.

בימים ההם, בזמן הזה. בכל שנה, בפרט בימי ההכנה לחג מתן תורה, עלינו לקלף את השונה והמפריד ולזכור שלפני הכל אנו עם אחד, כאיש אחד בלב אחד.
מכוח האחדות אנו זוכים לרענון החוזה על קבלת התורה, ולכל הברכות. א ב ג
אחדות, ברכה, גאולה.

איך מתייחסים לדרך? / החלק היומי, פרשת במדבר / סיון רהב-מאיר:

"החיים הם מה שקורה לך כשאתה עסוק בלתכנן תוכניות אחרות", שר פעם ג'ון לנון. אנחנו מתחילים לקרוא השבוע את ספר במדבר, ספר שכולו "בלכתך בדרך". הוא מתרחש בין לבין, בין יציאת מצרים לבין הכניסה לארץ ישראל, מתאר רק את המסעות במדבר. לכאורה, לא מדובר בתקופה חשובה.

אפשר להתעלם ממנה ולהתמקד ברגעי השיא. אבל יש פרשנים שטוענים שזהו הספר החשוב ביותר מבין חמשת חומשי תורה.

רוב חיינו מתרחשים בין לבין, מלאים ברגעים אפורים של מסעות, ולכן צריך לשאול: איך אנחנו מתייחסים לדרך? האם אנחנו נותנים לה ערך וחשיבות, או מזלזלים ומחכים שהיא תיגמר כבר? האם אנחנו מנצלים היטב גם את הרגעים שבין לבין (בתור, בפקק, בהמתנה), גם את התקופות בחיים שהן תקופות מעבר, או רק מחכים כבר להגיע לאיזה יעד נכסף?

הרבי מקוצק אמר על כך משפט עוצמתי, שמלמד אותנו לא לחיות בתחושת המתנה, אלא להתרכז תמיד בכאן ובעכשיו: "אני אף פעם לא בדרך לאנשהו. אני תמיד כבר במקום".