פרשת עקב – מקבץ של דברי תורה מרוממים, קצרים וחסידיים, משלים, סיפורים ווידאוים ועוד. שתפו לזיכוי הרבים

צו השעה: אהבה / החלק היומי, פרשת עקב / סיון רהב-מאיר:

השורש "אהב" מופיע בתורה 42 פעמים, מתוכן 23 פעמים בספר דברים, ובתוך ספר דברים, בפרשה שלנו – 8 פעמים. זהו ספר האהבה, וזו הכותרת של משה רבנו כשהוא נפרד מאיתנו, והצוואה שלו עם כניסתנו לארץ ישראל. בפרשה נכתב: רַק בַּאֲבֹתֶיךָ חָשַׁק ה׳ לְאַהֲבָה אוֹתָם, לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ, ועוד ועוד.

משה רבנו מדבר על המצוות שצריך לשמור, וגם מוכיח אותנו על מה שעשינו לא נכון, אבל מעל הכול – הוא מדבר על אהבה. אפילו חטא העגל מתואר כאירוע של פיוס, שבו קיבלנו את לוחות הברית בשנית, כי זה העיקר – לדעת איך לצאת ממריבה ולהמשיך הלאה ביחד.

הרבנית ימימה מזרחי מסבירה שלא סתם קוראים את הפרשה הזאת באוגוסט, בחום, בקורונה, בשיא החופש הגדול. יש חשש שהכול יהפוך כעת לצפוף ודחוס ומעצבן. לכן זהו ה-זמן להפגין אהבה, למרות הכל, בלי להתחשבן, בלי פנקסנות. זה מה שאנחנו צריכים עכשיו – כמה שיותר אמפתיה וזרימה ושמחה, גם בבית וגם בחוץ.

ב"ה ממתק לשבת פרשת עקב תש"פ 2020

לפני כ20 שנה ישב אצלנו בבית חב"ד בבנגקוק בחור ישראלי שהיו לו דוכנים לממכר תכשיטים ביפן, ראיתי שהבחור מאוד עצוב ושאלתי אותו מה מעיק עליו, הוא סיפר לי שהוא והשותף שלו נקלעו לחובות רבים עם העסק שלא מייצר שום הכנסות והם לא מצליחים להמשיך כך ולא יודעים מה לעשות, אמרתי לו אולי תנסו לסגור בשבת ואז תהיה ברכה מיוחדת? הוא אמר לי אין שום סיכוי והשותף שלי בטח לא יסכים, צלצלתי לשותף ואמרתי לו אתם בכל מקרה לא מרוויחים מה איכפת לכם לסגור בשבת, אחרי שיחה ארוכה סיכמנו שהם סוגרים 4 שבתות ויראו מה קורה, אחרי השבת הראשונה הוא מצלצל אלי ואומר לי לא עבדנו ורק נהיו יותר צרות, המשטרה הגיעה לבית שלנו ולקחה את כל העובדים לחקירה ורק רע יצא מזה, אמרתי לו סיכמנו על 4 שבתות בא נחזיק מעמד עוד 3 שבתות, במוצאי השבת הרביעית הוא מצלצל אלי ואומר לי אני לא יודע איך להסביר את זה אבל העסק התחיל להכניס כסף, הצלחנו לשלם את החובות וב"ה מרוויחים יפה.

יש מושג בין חברים שנקרא כריתת ברית, כאשר חברים רוצים לוודא שהחברות תשאר לנצח גם אם הנסיבות יישתנו הם כורתים ברית שלא משנה מה יהיה הם יישארו חברים.

פרשת השבוע פותחת במילים "והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה" וממשיכה ואומרת "ושמר השם אלוקיך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך" והשאלה היא אם השכר שהם מקבלים הוא בגלל קיום המצוות הרי שזה לא בגלל הברית ואם השכר הוא בגלל הברית הרי שלא היה צריך להתנות את זה בקיום המצוות שהרי כל עניינה של ברית הוא חברות ללא תנאי?

מוסבר על כך בתורת החסידות שלמעשה השכר המובטח הוא בעקבות שמירת הברית עם אבותינו רק שהקב"ה רוצה לתת לנו את השפע לא כלחם חסד שהמקבל מרגיש שעושים לו טובה אלא שהוא עושה משהו למען זה ולכן קבע הקב"ה שגם כשהוא נותן מתנות על האדם לעבוד כדי לקבלן ואז הוא מקבל שכר הרבה יותר ממה שמגיע לו על מעשיו ועבודתו.

התורה מדייקת לומר שאת השכר הזה מקבלים "והיה עקב תשמעון" למילה עקב יש שתי פירושים או שהכוונה מצוות שאדם דש בעקביו זאת אומרת מצוות שבדרך כלל אדם קצת מזלזל בהן ועליהם כתוב שאם יקיים אותן יזכה בשכר או שהפירוש הוא שזה הולך על עקבתא דמשיחא שבתקופה שלנו ממש לפני הגאולה כשהחושך גדול אם גם אז יהודי מקיים את המצוות הוא זוכה לשכר הגדול.

שני הפירושים מדברים על קיום מצוות כשזה לא מתוך הרגשה של האור המיוחד שבמצוות אלא קיום מתוך קבלת עול ומסתבר שדווקא בזה יש מעלה כי כשאדם מקיים מצוות מתוך ההבנה והרגשה שלו הוא בעצם עושה את מה שמרגיש לו טוב ולא מורגשת עבודת השם, אבל כשמקיים בקבלת עול רואים בבירור שהוא עובד את השם.

כשאדם מקיים מצוות בצורה זו של קבלת עול הוא מגיע לדרגות הכי גבוהות וזה מעורר מחדש את הברית שהקב"ה כרת עם האבות על אהבתו לעם ישראל ללא תנאי.
יהי רצון שבזכות קיום המצוות בתקופה זו בעקבתא דמשיחא נזכה כבר להגיע לגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש.

סיפור קצר וחכם על לשון הרע שאם לא הכרתם עדיין, שווה להפוך אותו למוטו לחיים
ואם אתם כן מכירים, הגיע הזמן להיזכר…:
אדם אחד בא לסוקרטס ואמר:
“שמעת מה אומרים על הידיד שלך?”
“לא”, ענה סוקרטס
“אבל לפני שאתה מספר, תגיד לי:
האם העברת את השמועה על ידידי
דרך שלוש המסננות?”
“אילו מסננות”, שאל האורח.
“הראשונה, מסננת האמת
האם אתה בטוח שהדבר שאתה עומד לספר לי על ידידי הוא אמת?”
האורח היסס: “בעצם אני לא בטוח.
אני רק שמעתי את הסיפור מפי אחר…
ומהי המסננת השניה?”
“המסננת השניה” אמר סוקרטס
“היא מסננת הטוב.
האם הדבר שאתה עומד לספר לי על ידידי
הוא דבר טוב?
“להיפך” אמר האורח “זהו משהו איום ונורא.
והשלישית?”
“המסננת השלישית היא מסננת הנחוץ”
המשיך סוקרטס “האם זה נחוץ לספר לי את הדבר הנורא על ידידי, שספק אם הוא אמת?”
אחרי הפסקה אמר האורח:
“לא, אין זה נחוץ כל כך”.
“אז תשתוק!” אמר לו סוקרטס.

מילים יכולות להרוג.
להרוג את האמון בעולם
להרוג מערכות יחסים
לחסל סיכויים
לגרום כאב שלא יתואר.
סננו. חישבו טוב אם זה שווה, כדאי, או נחוץ, אם מגיע לכם אור או חושך.
סננו עבורכם, עבור ילדיכם, עבור חברכם
עבור עולם בריא יותר.

ב"ה ממתק לשבת פרשת עקב תשע״ח 2018

מספרים על יהודי שיום אחד הגיע אליו שכנו שלא היה יהודי ושאל אותו איך זה שאצלך בבית אין גנבים ואצלי כל הזמן פורצים גנבים, ענה לו היהודי "לנו יש מזוזה ששומרת לנו על הבית" ביקש השכן מהיהודי שיתן לו מזוזה ואכן היהודי נתן לו, עבר חודש והשכן הגוי מגע ליהודי ומחזיר לו את המזוזה, שואל היהודי "מה קרה זה לא עבד?" והשכן עונה זה דווקא כן עבד, הפסיקו לגנוב אצלי אבל מאותו יום ששמתי את המזוזה לא מפסיקים הקבצנים לדפוק על דלת ביתי, אני כבר מעדיף את הגנבים.

*

בפרשת השבוע מופיעה מצוות המזוזה ״וכתבתם על מזוזות ביתיך ובשעריך״, הגמרא מספרת על רבי יהודה הנשיא שיום אחד ארטבן מלך פרס נתן לו מתנה יקרה מאוד ובתמורה החזיר לו רבי יהודה מזוזה, שאל ארטבן את רבי יהודה "אני נתתי לך מתנה כל כך יקרה ואתה מחזיר לי מתנה ששוויה הכספי מועט כל כך" ענה לו רבי יהודה "אתה נתת לי מתנה שאני צריך לשמור עליה ואני נתתי לך מתנה שתשמור עליך".
השאלה שנשאלת היא הרי לגוי אין מצווה לשים מזוזה על פתח ביתו ואם אינו מצווה הרי שאין לו שכר, אם כן איך הבטיח רבי יהודה לארטבן שהמזוזה תשמור עליו?
מוסבר על כך שיש הבדל בין השכר של המצווה לסגולה שקיימת בה, השכר על המזוזה כתוב למען ירבו ימיכם וימי בניכם אבל במזוזה יש גם סגולה שהוא שומרת על הבית, בשכר של המצווה ברור שרק מי שמצווה בה ומקיים אותה זוכה, אבל הסגולה שלה קיימת בעצם הנחתה בפתח הבית ובזה גם מי שלא מצווה יכול להפיק תועלת.
בספר הזוהר כתוב על המזוזה שעליה נאמר הפסוק השם ישמור צאתך ובואך שלא רק שהמזוזה מגינה בבית אלא בזכותה מגן הקב"ה על כל דרי הבית גם בצאתם ובבואם
מכאן אנחנו יכולים ללמוד כמה חשובה מצוות המזוזה וכמה חשוב שבכל בית יהודי תהיה מזוזה ולהשתדל שבכל פתח בבית תהיה מזוזה כי הרי כולנו זקוקים ורוצים שמירה אלוקית מיוחדת בל חדר וחדר.
זו גם ההזדמנות לעורר לקראת חודש אלול הקרב שכדאי לבדוק את המזוזות בבית ולוודא שהם תקינות.
יהי רצון שנזכה לראות את השמירה האלוקית בבואנו ובצאתנו תמיד ונזכה לגאולה שלימה בקרוב ממש.

שבת שלום ומבורך!

 

ממתק לשבת פרשת עקב התשע"ז 2017

לפני כ15 שנים נרצח העיתונאי דניאל פרל הי"ד על ידי טרוריסטים מוסלמים שערפו את ראשו, המילים האחרונות שאמר לפני הירצחו היו "אבי יהודי, אמי יהודייה, אני יהודי…" את המילים הללו ביקש ראש עיריית ניו יורק לשעבר, אד קוץ', לחקוק על מצבת קברו ולהוסיף גם את הפסוק "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד". גם דניאל פרל וגם אד קוץ' לא היו אנשים דתיים ובכל זאת אלו המשפטים שהם בחרו להשאיר, מאיפה זה מגיע להם?

*

בפרשת השבוע אנחנו קוראים על הפנייה של משה רבנו לעם ישראל "מה ה' אלוקיך שואל מעמך כי אם ליראה…" מה מבקשים מכם בסך הכל רק יראת השם, שואלת הגמרא האם יראה היא דבר שניתן להגיע אליו כל כך בקלות, שמשה אומר לנו בסך הכל זה מה שמבקשים מכם? והגמרא עונה עבור משה רבנו זה אכן דבר קל, שואל בעל התניא הרי משה רבנו מדבר אלינו ואומר לנו שאנחנו יכולים להגיע לידי יראה ומה עוזר לנו שלמשה רבנו קל להגיע לידי יראה? תנסו לחשוב, אדם עשיר מאוד פונה אלינו ואומר "כל אחד יתרום בסך הכל מליון דולר" וכשנגיד לו מליון דולר זה הרבה כסף יגיד לנו העשיר "עבורי זה לא הרבה", הרי אתה מבקש מאתנו שאנחנו ניתן ומה עוזר לנו שעבורך זה לא הרבה, מסביר בעל התניא שלכל יהודי יש ניצוץ משה רבנו בתוכו ולגבי הניצוץ הזה אכן יראת השם היא דבר שניתן להגיע אליו אלא שהדרישה מאתנו היא שנעבוד ונגלה את הניצוץ הזה.

*

משה רבנו הוא הסמל של החיבור בין יהודי לקב"ה, לכל יהודי יש בתוכו ניצוץ של משה רבנו שאם רק יעורר אותו יצליח להתחבר בקלות לקב"ה, הניצוץ הזה מתעורר לפעמים גם מבלי שנעבוד, בכל מיני זמנים מיוחדים בחיינו והם גורמים ליהודי להרגיש חיבור מיוחד לקב"ה. לפעמים זה כשאדם נמצא בזמן מסוכן כמו מלחמה וכדומה ולפעמים להיפך כשהוא נמצא בזמן שמאוד טוב לו והוא מרגיש צורך להודות להשם, אז פתאום הוא מגלה עד כמה היהדות שבתוכו היא חלק בלתי נפרד ממנו.

*

משה רבנו מעורר את עם ישראל בכך שהוא מגלה להם שמה שהשם דורש מאיתם נמצא בהישג יד ועליהם רק להתבונן פנימה ולגלות שיראת השם ואהבת השם הם חלק מחיינו.

*
יהי רצון שנצליח כולנו לגלות את הניצוצות שבתוכנו וכשנחבר את כל הניצוצות ביחד ייווצר אור אחד גדול, אור של גאולה שלימה שבימים אלו כולנו מרגישים עד כמה אנו זקוקים לה.

שבת שלום ומבורך !

מסרון השבוע – פרשת עקב
הפורמולה האלוקית

לאחרונה היינו עדים למלחמת עולם בין חברות המזון לתינוקות. בעוד מטרנה משקיעה סכומי עתק בפיתוח פורמולה "עם שמן דקל", המדענים של סימילאק טוענים אחרי מחקר יסודי שהכי טוב "ללא שמן דקל".

מפתיע לגלות ששתי החברות הגיעו להסכמה שיש פורמולה טובה משתיהן. והכי מפתיע שאת הפורמולה הזו לא פיתחו מדענים ובכל זאת הם מורידים את הכובע בפניה. מדובר בפורמולה האלוקית: "חלב אם הוא המזון הטוב ביותר לתינוק".

גם פרשת השבוע מספרת על מזון אלוקי. זה ה'מן', לחם שירד באופן ניסי מן השמים כל יום במשך ארבעים שנה. אחר כך החלו לייצר לחם אנושי מן הארץ, ואפשר היה לחשוב "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה". אך המזון האלוקי משמש תזכורת גם למזון האנושי ש"לא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם".

גם החיים מתחילים עם מזון אלוקי. למרות שחלב אם זו תופעה טבעית, רואים בבירור כי זה מזון שמגיע משמים עבור התינוק. מזון זה מזכיר לנו שגם כאשר הילד יאכל מזון אנושי כמו מטרנה או סימילאק, הכול מגיע מאת ה'.

זכרו: גם דברים טבעיים כמו פרנסה והצלחה, תלויים בברכת שמים!

שבת שלום!
הרב חיים הבר
בית חב"ד שכונה ט' באר שבע

סיפור קצר לפרשת עקב

בעיירה ליובאוויטש חי משוגע שהי'ה מקבץ נדבות למחייתו. יום אחד הגיע לעיירה משוגע מהעיר הגדולה ולאחר ששוחחו בינהם, שאל את חברו: מדוע שלא תצטרף אלי לעיר הגדולה, שם נמצא הכסף הגדול!
ענה לו חברו: נשמע נהדר, אבל עליי להתייעץ עם הרבי על צעד חשוב כזה.
כאשר פרש המשוגע את רצונו בפני הרבי לעזוב לעיר אחרת, ענה לו הרבי: " גם בליובאוויטש צריך משוגע".
חזר המשוגע אל חברו והודיע לו שלא יוכל להצטרף. "אבל מדוע?" שאל חברו, הרי שם תרוויח הרבה יותר?!"
ענה לו המשוגע:
"משוגע, משוגע… אבל קצת שכל צריך שיהי'ה…"

במהלך ביקור של אדמו"ר ישיש אצל הרבי מליובאוויטש, אמר אותו אדמו"ר כי הוא חושש מניסיון העשירות. הרבי השיב לו שהוא מעדיף שיהודים יתמודדו עם ניסיון העושר מאשר עם ניסיון העוני… וביקש ממנו להסכים עמו שתהיה לכולם עשירות.

בפרשה מסופר על המן שירד במדבר, והיה בו גם מניסיון העושר – כל הטעמים שבעולם, וגם מניסיון העוני – שכן אנו רגילים לאכול גם עם העין, ואילו במן היה חסר המראה של האוכל אותו טעמו.

כשיש וגם כשאין, צריך לזכור שהכל מאתו יתברך. אז אם כבר מתמודדים, שיהיה לכולנו ובשפע.

 

 

חופש הגדול להורים?!

כשהילדים בחופש, זה הזמן של ההורים לחנך, או שגם הם יוצאים לחופש?

גם הפעם הפתרון נמצא כמובן בפרשת השבוע…

השבת נקרא את הציווי (מתוך הפרשה השניה של 'שמע ישראל') "ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם, בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך".

מכאן, דרש הרבי את הפסוק, שאל יאמר האדם שדי לו בכך שבזמן מסוים ביום חושב הוא אודות חינוך ילדיו, אלא המחשבה אודות חינוך הילדים צריכה להיות כל הזמן, החל מ"בשבתך בביתך", המשך בשעה שעסוק בענייניו – "בלכתך בדרך", וכן כאשר מכין עצמו לקראת השינה, "בשכבך", צריכות מחשבותיו להיות בנוגע לחינוך הילדים.

כך גם מיד כאשר קם ממיטתו – "ובקומך", הנה מחשבה הראשונה שעולה לו בראש צריכה להיות על "ולמדתם אותם את בניכם".

נחת יהודית לכולנו!

 

 

ב"ה ממתק לפרשת עקב תשע״ט 2019

היתה פעם נמרה שהמליטה גור ביער ומיד לאחר ההמלטה היא מתה, הגור הקטן הסתובב ביער לבד חיפש אוכל וחברה ולא מצא את עצמו, עברו שם עדר של עזי בר ואחת העיזות הבוגרות ראתה את הגור הקטן, ריחמה עליו ואימצה אותו, היא הניקה אותו וגידלה אותו כמו את הגורים שלה, גור הנמרים גדל עם העיזים והחל לחשוב כמו עז, להתנהג כמו עז ורק היה נראה קצת שונה מהם,
יום אחד העדר כולו הלך לנהר לשתות וגם הנמר/עז שלנו היה צמא אבל איך שהתקרב למים ראה את השתקפותו, הוא נבהל מהנמר שראה וברח מיד, עבר עוד קצת זמן והוא שוב נהיה צמא הוא שוב התקרב למים ושוב נבהל מהנמר וברח אבל אז כשנהיה שוב צמא וחזר שם לב שכשהוא מתקרב הנמר מתקרב והבין שהנמר הזה זה הוא עצמו, הוא נתן שאגה נמרית והחל לחיות כמו נמר.

---

בפרשת השבוע קוראים על כך שעם ישראל לפני כניסתם לארץ היו צריכים לעבור את המדבר והתורה מתארת "המוליכך במדבר הגדול והנורא, נחש שרף ועקרב וצימאון אשר אין מים" במילים מפורטות אלו מלמדת אותנו התורה על הגלות שבה אנו שרויים המשולה למדבר, ככל שנלמד מה הם הסיבות לגלות נצליח לתקן ולצאת ממנה.
הבעיה הראשונה היא זה שאנחנו רואים את המדבר כגדול זאת אומרת שמחשיבים את אומות העולם כגדולים וחוששים מהם, יהודי צריך לזכור שאם הוא דבק בקב"ה אין שום דבר שגדול עליו.
אחר כך ממשיך הפסוק "והנורא" שהוא מפחד לקיים את המצוות מפני מה יאמרו אלו שמסביבו, ואז הוא יורד יותר למטה למצב של "נחש", חז"ל אומרים שנחש ארסו חם, והכוונה היא שהאדם מתחיל להתחמם ולהתלהב מענייני העולם הזה ואז יורדת התלהבותו מענייני הקדושה. והשלב הבא הוא "עקרב" שעליו כתוב שארסו קר וזה כבר מצב הכי גרוע כי זה מסמל את זה שהאדם נהיה אדיש וקר.
השלב האחרון הוא "צימאון אשר אין מים" כשהאדם כבר מגיע למצב שהוא כן צמא ומרגיש רצון פנימי להתקרבות לקב"ה אבל הוא לא יודע אפילו להסביר לעצמו למה הוא צמא ואיפה יוכל למצוא מים.
הידיעה של כל שלבי המדבר הרוחני של האדם יכולה לסייע לו להתקרב למים ולשתות ולדעת שהוא יהודי ואין לו ממה לחשוש.
יהי רצון שנזכה להכיר במקום האמיתי שלנו, נתקרב למי הדעת הטהור ונזכה לגאולה אמיתית ושלימה בקרוב ממש.

שבת שלום ומבורך!

הנשק היהודי העתיק והנצחי

יגאל ידין, היה הרמטכ"ל השני של צה"ל, ארכיאולוג מפורסם, ושר בכיר בממשלת ישראל.
בספרו, "חויותיו של ארכיאולוג יהודי", הוא מתאר מפגש ברכבת עם חסיד חב"ד שהציע לו להניח תפילין:
  אחרי מלחמת ששת הימים רכשתי מסוחר עתיקות קופסת תפילין ובה כל 4 הפרשיות. התפילין הקדומות שבידינו, מימי בית שני.

הן היו כתובות בידי סופר סת"ם בכתב זעיר ביותר ונתעוררו בעיות מסוימות שצריך היה לאמתן במעבדה שרק למשטרת ישראל כמותה יום אחד נסעתי ברכבת מירושלים לתל-אביב לאותה מעבדה ובכיסי תצלומי תפילין אלו שאיש מזולתי לא ראה אותם. כשעברנו את כפר חב"ד עלו כמה אברכים לרכבת ואחד מהם ניגש אלי והפציר בי להניח תפילין… סירבתי, אך משנוכחתי כי מבטאו העברי זר, שאלתיו מנין עלה והשיב לי שזה לא מכבר עלה מברית המועצות.

שאלתיו: "ובברית המועצות הנחת תפילין"?
אמר לי: "כל ימי, מאז הגעתי למצוות הנחתי תפילין".

כששמעתי כך אמרתי לו: "אם אתה בברית המועצות קיימת את המצווה הזו, לא אסרב גם אני" – והנחתי תפילין.  לפני רדתי מהרכבת ניגשה אלי אישה ואמרה לי: "פרופסור ידין, אני שמחה שנענית לבקשתו של אותו אברך, שלמעשה לא הכירך.
בני מחסידי חב"ד נפל לא מזמן בתעלת סואץ".

לדבריה היה בנה החב"דניק היחיד בין הצנחנים.
"ברגעים שלפני מותו" סיפרה "שאלו אנשי פלוגתו מה משאלתו. אמר להם: הניחו תפילין". היום ראיתי בעיני רוחי כאילו אף אתה הצטרפת לבקשתו…
  
מסיים מר ידין: "אני מודה שלא יכולתי לעצור בעד דמעותיי. באותו רגע אמרתי לה: איזה צרוף מקרים מופלא! בכיסי תצלומי התפילין הקדומים ביותר שבידנו, ולא אוכל לעשות עמך חסד גדול יותר מאשר להראותן לך ברגע זה"…

בעוד אומר זאת, שלף את התצלומים הנדירים והראה אותם לאם הצנחן החבדני"ק שנפל על קידוש השם על גדות התעלה.

?

מצוות התפילין והמזוזה המופיעות בפרשה מסמלות את הקשר הנצחי של עם ישראל עם בורא עולם, בכל דור, מצב ותקופה, ומשמשות כמעטפת ההגנה הרוחנית שלנו.

לא אחת, כשהתעורר צורך בברכה לרפואה, לפרנסה או לשלום בית, היה הרבי מליובאוויטש מורה לבדוק את כשרות התפילין והמזוזות, כסגולה רוחנית בסיסית לברכה, לשמירה ולהגנה רוחנית.

בפרט בחודש אלול הקרב ובא, זהו מועד הטסט השנתי לבדיקת תפילין ומזוזות, שלא נבדקו במהלך השנה האחרונה.

לכל עזרה בנושא של בדיקת ורכישת תפילין ומזוזות מהודרות בכפר סבא, ניתן לפנות בהודעה חוזרת, או בכתובות: בית חב"ד ויצמן 105, ויצמן 189 כפ"ס.

בדיחות לפרשת עקב – מילתא דבדיחותא

גוי אחד סבל ממכת גניבות בחנות. הוא הלך לחנות השכנה, שבעלה יהודי, ושאל אותו כיצד אצלו אין גניבות. היהודי אמר שיש לו: "תתקין מזוזה, ואלוקים ישמור עלייך, כמו שהוא שומר עליי."הגוי התקין מזוזה, ואכן, הפסיקו לפרוץ לו לחנות ולגנוב. לאחר שבועיים, הגוי הוריד את המזוזה."מה קרה?", שאל שכנו היהודי. "גנבים?""יותר גרוע", ענה הגוי "קבצנים!"

ילד רוסי בוכה בלוויה של אבא שלו. אמא שלו מנחמת אותו ואומרת לו- אל תדאג אבא שומר עלינו מלמעלה. הילד עונה: מה? גם שם הוא מאבטח?

הודעה חשובה חברים
אם אי פעם תראו אותי יושב במסעדה
ואני אוכל סלט
תדעו שחטפו אותי ואני מנסה לסמן
לכם שאני במצוקה.

לא להיות עם נורמלי / החלק היומי, פרשת עקב / סיון רהב-מאיר:

הרב עדין שטיינזלץ – מחנך, פרשן התלמוד, חתן פרס ישראל הנה רעיון שכתב בעבר על פרשת השבוע:

"אחרי החיים במדבר, הסכנה הגדולה שיש בעצם הכניסה לארץ ישראל היא שעם ישראל יהפוך לעם נורמלי. החיים יתנהלו פתאום סביב עבודת האדמה והיבול. הניצחונות הצבאיים והשפע הכלכלי ייצרו תחושת שביעות רצון עצמית, שתשכיח מאיתנו את הקשר לה' ותוביל לטשטוש השונוּת של עם ישראל ולפיתוי להיות ככל הגויים.

לכן בפרשת עקב, לצד שבחיה הרבים של הארץ, לצד פירוט שבעת המינים שנשתבחה בהם הארץ, משה רבנו מדגיש כי אנחנו חיים בישראל בהשגחה מתמדת: אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹוקֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד, וגם: עֵינֵי ה' אֱלֹוקֶיךָ בָּהּ מֵרֵאשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה. לעולם לא נוכל להקים פה סתם עוד מדינה. אנחנו נמצאים כאן על תנאי, עם ייעוד. משה רבנו חוזר ומדגיש בפרשה: ארץ ישראל היא מתנה יפה ונפלאה, אבל גם מאוד מאוד רגישה. עלינו לשמור עליה כראוי".

לזכות הרב עדין בן רבקה לאה.