פתגם-חכם-של-החפץ-חיים

כי תבוא – פרשת השבוע: כנסו לקרוא דברי תורה חסידים ומרוממים

פשוט לומר תודה


ג'וני יצא לרגע לסיגריה על הגג במגדל המשרדים בלב מנהטן ובטעות סגר על עצמו את דלת היציאה. הפלאפון נשאר במשרד והוא לא ידע כיצד להיחלץ מכלוב הזהב בו מצא את עצמו.
בייאושו הוא לקח חופן דולרים שהיה בכיסו והשליך אותם לעבר הרחוב, מתוך ביטחון שמישהו ירים את ראשו לראות מי המשוגע הנדיב שמשליך דולרים מהגג…
אך לתדהמתו הוא ראה כיצד העוברים ושבים מתכופפים, דוחפים את השטרות לכיסם וממשיכים במהירות בדרכם.
בלית ברירה, הוא לקח אבני חצץ קטנות והחל לזרוק אותן למטה. הפעם זה עבד! בין רגע החלו האנשים להרים את ראשם למעלה ולצעוק לו לחדול…

לעיתים, כתב הרבי במכתביו, כשאיני שומע ממישהו, אני יודע שהכל בסדר אצלו. הרי כשמשהו חסר, בבריאות, בזוגיות או בפרנסה, הוא מיד מתיישב לכתוב ולבקש ברכה…

אל תהיו "חסידים של צרות", היה הרבי מפציר ומבקש, אלא "חסידים של שמחות!" תזכרו לבשר על הדברים הטובים, ולהודות להשם על כל הטוב שעושה עמנו, וכך תחסכו מעצמכם את אבני החצץ…

📖
פרשת השבוע, כי-תבוא, פותחת במצוות הביכורים, אחרי הכניסה לארץ ישראל. הצלחת?! השדה נתנה פריה? אל תשכח לעלות לירושלים, להביא לכהן את פרי הביכורים, להודות ולהלל.
אחרי טקס הביכורים, אומר המדרש, היתה בת-קול יוצאת משמים ומכריזה: כשם שזכית להביא ביכורים, כך תזכה להביא גם לשנה הבאה.
כי כשאנו זוכרים לומר תודה, אבא רוצה לתת לנו עוד ועוד.

אז בשנה בה קצת "הזיזו לנו את הגבינה"… וסדרי בראשית התערערו, נזכור להביט על כל הדברים הטובים שהיו נראים לנו כה טבעיים וטריוויאליים, ונבין ששום דבר אינו מובן מאליו. נודה ונברך על מה שיש, ונזכה שתכלה שנה וקללותיה ותחל כבר שנה וברכותיה, שנה של ניסים ונפלאות, וגאולה לפרט ולכלל.

ניצול של מיטב הזמן
לא להיות כפוי טובה / החלק היומי, פרשת כי תבוא / סיון רהב-מאיר:
 
שלוש מילים של רש"י מספרות את כל הסיפור. עם ישראל כבר מגיע לארץ ומתבסס בה, ומאות שנים אחר כך – חקלאי יוצא למטע שלו ורואה שם ביכורים. הוא לוקח את הפרי הראשון ועולה איתו לירושלים, ובטקס מרגש נושא נאום שכולו תודה על העבר ותקווה לעתיד. מה פשר הטקס הזה? למה צריך להתרגש כל כך מאיזו תאנה ראשונה שצמחה בחצר? רש"י מגדיר זאת כך: "שאינך כפוי טובה".
אתה יודע להודות על היש, לשמוח בו, לראות מאיפה הכל הגיע, ולא לקחת שום דבר כמובן מאליו. המטרה שלנו, עם הכניסה לארץ ישראל, היא לאמץ את התכונה הזו. לזהות כל הזמן נקודות של טוב ושל חסד ולעשות מהן עניין גדול, לומר עליהן תודה.
 
נדמה לי שגם בתקופה המאתגרת הזו, הסתכלות כזו יכולה לעזור לנו: להתבונן מסביב ולראות גם את הטוב, ולהודות עליו.

מה קורה כשריח הספרים החדשים עובר? ומה קורה בשאר תחומי החיים – אחרי כמה שנים בעבודה, או בזוגיות?

בפרשת השבוע נכתב: "הַיּוֹם הַזֶּה ה' אֱלֹוקיךָ מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה". למה נכתב "היום הזה"? הרי התורה ניתנה לפני אלפי שנים. רש"י מסביר: "בכל יום יהיו בעיניך כחדשים, כאילו בו ביום נצטווית עליהם".

זה אחד האתגרים הגדולים בחיים, והוא דורש חשיבה ועמל ומסירות וחוכמה: להצליח להרגיש כל יום שוב למרגלות הר סיני, עם כל ההתרגשות וההתחדשות. לשמר את תחושת הבראשית בכל תחום יקר וחשוב בחיים, ולא לחוש שהכול שגרתי ומאוס.

משפט חבל על הזמן
זמן הוא בחינם, אך הינו יקר ערך. אתה לא יכול לשלוט בו, אך הינך יכול להשתמש בו. אתה לא יכול לשמור אותו אך אתה יכול לבלות בו. ברגע שהפסדת אותו, לעולם לא תוכל לקבל אותו בחזרה

ב"ה ממתק לשבת פרשת כי תבוא תש"פ 2020

מסופר על הרב נתן אדלר שפעם יצא יחד עם תלמידו החתם סופר למסע בלילה חורפי סוער, הסוסים והעגלה בוססו בשלג טובעני. בשלב מסויים, שקעה העגלה בערימת שלג גבוהה, והסוסים לא הצליחו לחלצה. העגלון הסכים תמורת סכום כסף גבוה לרכב לכפר הסמוך ולהביא סוסים נוספים.

לאחר שלוש שעות, חזר העגלון עם שני שוורים, והתכוון לרתום את הסוסים והשוורים יחד לעגלה. להפתעת התלמיד, קפץ רבי נתן החלש והחולני בבהלה מהעגלה. בקפיצתו, נשרו נעליו מרגליו, והוא החל לרקוד יחף בשלג. החתם סופר, שחרד לבריאותו, ניסה למשוך אותו חזרה לעגלה, אבל רבי נתן המשיך לרקוד. העגלון שקלט את הריקוד הפסיק את רתימת השוורים ובאותו רגע פנה ר' נתן לעגלון ואמר לו "התורה שלנו אוסרת לרתום שוורים וסוסים יחד לעגלה, הציע לו סכום כסף נוסף שילך ויביא סוסים וכך עשה העגלון. כשהעגלון רכב חזרה לעיר להביא סוסים הסביר רבי נתן לתלמידו "רקדתי מתוך שמחה, על שזכיתי לקיים את המצווה הנדירה ולהימנע מהעבירה הנדירה של – "לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו".

הבעש"ט אמר פעם ביום הולדתו ח"י באלול "יהודים הם שמחים על שזכו להיות עבדי השם" וכפי שכתוב עבדו את השם בשמחה מכיוון שכל מהותו של יהודי היא עבודת השם הרי שיהודי צריך תמיד להיות שמח, גם בפרשת השבוע אנחנו קוראים שיהודי צריך תמיד להיות במצב של "עבדת את השם אלוקיך בשמחה ובטוב לבב"
למרות שתמיד יהודי צריך להיות בשמחה הרי שיש מצוות שבהם מודגשת השמחה במיוחד ואחת המצוות שהתורה מדגישה בהם את חשיבות השמחה היא מצוות הביכורים, "ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלוקיך"
אמנם את מצוות הביכורים כפשוטה ניתן לקיים רק כשבית המקדש קיים אבל המשמעות הרוחנית של הביכורים קיימת בכל זמן והתורה מלמדת אותנו:
"כי תבוא אל הארץ אשר השם אלוקיך נותן לך" הכוונה היא לכל מקום שאתה מגיע בעולם זה הרי מקום שהשם נתן לך והוביל אותך לשם, לכן השליחות שלך היא שם, לזכך את המקום באמצעות תורה, מצוות ומעשים טובים, ועל זה אומרת התורה "ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך", את הביכורים צריכים להביא להשם, את הזמן הכי טוב שלך, את הכוח הכי חזק שלך, וכל דבר טוב שיש לך דבר ראשון תתן אותו לקב"ה. שזה אומר את להתחיל את היום באמירת מודה אני, בתפילה, בלימוד תורה ורק אחר כך לצאת לעמל היום שלי ואז מבטיחה לי התורה שאראה ברכה בכל עמלי.
וכאמור כל זה צריך להיעשות מוך שמחה גדולה "ושמחת בכל הטוב" כשנעשה את זה בצורה כזו נצליח לראות באמת את הטוב בכל דבר ונוכל לשמוח באמת בזכות היותנו יהודים ובזכות המצוות שהקב"ה נתן לנו.

יהי רצון שנזכה להכתב ולהחתם לשנה טובה ומתוקה שנה שנראה את הטוב בצורה גלויה ביותר, שנה שיהיה לנו את כל הסיבות לשמוח, שנה של גאולה אמיתית ושלימה תיכף ומיד ממש.

שבת שלום ומבורך !

ציטוט לפרשת כי תבוא

סיפור יפה לפרשת כי תבוא

סיפור לשבת – ❤️

אי שם בעיירה קטנה,
התגורר זוג צעיר.
יום אחד חזר הבעל מהעבודה
והנה בפתח ביתו עומדות
שלוש נשים זקנות שנראו
מותשות מהדרך.
"מי אתן ומה מעשיכן פה?"
שאל אותן האיש.
ענו לו הזקנות:
״באנו מרחוק, אנו תשושות מהדרך וצמאות למים״
נכמרו עליהן רחמיו של האיש,
והזמין אותן להיכנס לביתו.
פנתה אליו אחת הנשים וענתה:
"לא נוכל להיכנס יחד לביתך.
אני היא עושר,
זוהי ההצלחה וזוהי האהבה.
עליך להחליט, את מי מביננו
תרצה להכניס לביתך?"
"ובכן"
אמר האיש,
"עלי להתייעץ עם בת זוגתי
ולהחליט מה לעשות"

מי תרצה להכניס לביתך?"

נכנס האיש לביתו
וסיפר לאשתו על שלוש
הזקנות העומדות בפתח הבית.
התלבטו בני הזוג כיצד לנהוג.
אמר האיש לזוגתו:
"בואי נזמין את העושר".
"מה פתאום?!"
ענתה האישה.
"נזמין את ההצלחה"
וכך רבו והתווכחו.
לאחר דקות ארוכות של ויכוח,
התפכחו בני הזוג
וקיבלו החלטה.

יצא האיש החוצה,
פנה לזקנות ואמר:
"מי מכן היא האהבה?
את מוזמנת להיכנס לביתנו".
קמה האהבה ונכנסה לבית,
ומייד אחריה ..
נכנסו גם
העושר וההצלחה.

שאל האיש בפליאה:
"הלוא אמרתן שרק אחת מכן
יכולה להיכנס."
"נכון" ענו לו הזקנות,
"אבל במקום שבו נוכחת האהבה,

ישנם גם עושר והצלחה".

אומרים שחייב להיות
משהו חשוב יותר מאהבה,
אבל כנראה שאין 💜
בואו נוקיר את האהובים שלנו,
נראה להם אהבה.
נעריך אותם
ונזכיר להם את זה כל יום מחדש.
אל תפסיקו לאהוב 🙏🏻
תאהבו את עצמיכם 💚
ואת הסובבים אתכם 💫
שבת שלום אלופים💪

ממתק לשבת פרשת כי תבוא תשע"ז 2017

היו פעם שלושה סוחרים שנכנסו לשותפות, יצאו ביחד ליריד לקנות סחורות, כשהגיעו השאירו את הכסף אצל בעל המלון שהיה נאמן על שלושתם ומכיוון שעדיין לא מספיק הכירו סיכמו עם בעל הבית שייתן להם את הכסף רק אם יבואו שלושתם ביחד, בינתיים יצאו למסע קניות ובכל מקום השאירו את הסחורות במטרה לאסוף הכל בפעם אחת, כשסיימו חזרו למלון ואמרו לצעיר שביניהם "לך אתה ותאסוף את הסחורות", הלך הצעיר לבעל המלון וביקש את הכסף אך בעל המלון אמר שאינו יכול לתת לו רק אם כולם יבואו ביחד, צעקו לו השניים מחדרם שהוא יכול לתת לו ואכן נתן לו, משעברו השעות והשותף לא חזר הבינו שני השותפים שנפלו בפח, באו לבעל הבית ואמרו לו תן לנו את הכסף אמר להם נתתי לחבר שלכם אמרו לו אבל הרי סיכמנו שתתן את הכסף רק אם אנחנו שלשתינו ביחד, הלכו השותפים ותבעו את בעל המלון למשפט, השופט ששמע את פרטי הסיפור הצדיק את השותפים וחייב את בעל המלון לשלם תוך חודש את מלוא הסכום, הסתובב לו בעל המלון בעצבות גדולה ולא ידע מהיכן ישיג סכום כסף כה גדול,
בינתיים הגיע אל מלונו אורח מירושלים שראה אותו ושאל למה פניך נפולות, סיפר לו המלונאי את כל הסיפור, אמר היהודי אל דאגה אני אבוא איתך לבית המשפט ואני מתחייב שלא תצטרך לשלם כלום ואכן ביום המשפט הגיע היהודי עם בעל המלון ואמר לשופט חברי מעונין לשלם את הסכום המלא אבל על מנת לעשות זאת הוא חייב שיבואו שלשתם כפי שסוכם יביאו נא שני השותפים את השותף השלישי ויקבלו את מלוא הסכום…

***
פרשתינו פותחת במצות הבאת הביכורים לבית המקדש אדם עבד קשה, זרע וחרש, והנה סוף סוף הגיעה השעה והוא רואה פירות צריך דבר ראשון לקחת את הפירות הראשונים ולהביאם לבית המקדש לכהנים. כאשר במעשה זה מראה האדם עד כמה חזקה אמונתו בה' שברכת ה' היא תעשיר ואינו חושב שכוחי ועוצם ידי עשה לי את החייל הזה,
מצוות הביכורים החלה רק לאחר כניסתם של עם ישראל לארץ ורק לאחר 14 שנה בהם כבשו וחילקו את הארץ ליושביה כנאמר בכתוב כי תבוא אל הארץ… וירשתה וישבת בה,
אפשר להבין למה התורה אומרת שאדם ממתין עד שייקבע במקומו ואז יתחיל לתת כי רק אז יוכל להתחיל לגדל פירות ולתת אבל מדוע ציוותה התורה שכל עם ישראל ימתינו עם מצווה חשובה זו 14 שנים? הרי חלק גדול בעם כבר קיבל את מקומו וקבע את עצמו ולמה לא יתחילו לתת ביכורים מיד ברגע שיוכלו ?


אלא שכאן מעבירה לנו התורה מסר מאוד חשוב, מצות הביכורים צריכה להיעשות בשמחה כנאמר בפסוק ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' ושמחה אמיתית היא רק כאשר כל העם כולו נמצא כל אחד במקומו יהודי אינו יכול לשמוח כאשר יש יהודי נוסף שעדיין לא הגיע אל המנוחה והנחלה ועל זה נאמר ברכינו אבינו כולנו כאחד הקב"ה אומר לנו "אם אתם רוצים לקבל את ברכתי עליכם לבוא כולכם ביחד".

***
מצוות הביכורים קיימת גם בשדה הרוחני של האדם כאשר את ראשית הפירות על האדם לתת לה' אם זה בהתעוררות משנתו לתת את הדקות הראשונות לתפילה לאלוקים, אם זה את כספו הראשון לתת לצדקה ואם זה בכוחו את כוחו החזק להקדיש לקיום מצוות ובעניין זה יכול אדם להרגיש אני את נפשי הצלתי עשיתי את הנדרש ממני ומה אכפת לי מה קורה עם יהודי אחר ועל זה אומרת לו התורה שעם ישראל חיכה עד שכל יהודי יגיע למנוחתו ונחלתו וכך גם אתה אינך יכול לשמוח עד שלא תראה שלכל אחד יש את כל הנצרך לו בגשמיות וברוחניות.

***
יהי רצון שנשכיל לבוא אל הקב"ה "כולנו ביחד" ולבקש שיביא אותנו אל המנוחה והנחלה מתוך שמחה של הגאולה האמיתית והשלימה.
שבת שלום

הרב נחמיה וילהלם

מצוות הביכורים

מסרון השבוע – פרשת כי תבוא – חומוס עושים באהבה

הפרסומת אומרת ש"חומוס עושים באהבה, או לא עושים בכלל". אני לא מתערב בנוגע לחומוס, אבל בנוגע לקיום מצוות – החצי הראשון נכון, והחצי השני לא.

פרשת השבוע אומרת כי קיום מצוות אמור להיעשות מתוך שמחה ואהבה. ברור שעלינו לקיים את רצון ה' גם אם אין לנו חשק, אבל הרצוי הוא שמצוות יבואו מתוך רגש של אהבה.

השבת אנו מציינים את תאריך ח"י באלול, יום ההולדת של "שני המאורות הגדולים" – הבעל שם טוב מייסד תנועת החסידות, ובעל התניא מייסד חסידות חב"ד. החסידות לא באה לחדש מצוה או הלכה, אבל כן באה להפיח רוח חיים, רגש ושמחה בקיום מצוות. זה גם רמז הביטוי "ח"י באלול" – להכניס חיים בחודש אלול בו עלינו להתחזק בקיום מצוות.

לא פלא שכאשר מציירים חסיד – הוא רוקד משמחה. כי "מצוות עושים באהבה"…

שבת שלום ושנה טובה,
הרב חיים הבר
בית חב"ד שכונה ט' באר שבע

לשנה הבאה בירושלים

הבעל שם טוב על השמחה

ממתק לשבת פרשת כי תבוא תשע"ח 2018

מסופר על רבי יוסף קארו בעל הבית יוסף, שתוך כדי כתיבת ספרו נקלע פעם לסוגיה שהיתה קשה עליו במיוחד ולא הצליח להגיע להבנה, הוא התעמק במשך תקופה ארוכה לאחר שלא הגיע להבנת העניין התפלל מעומק לבו שיפתחו לו מעיינות החכמה ויצליח להבין ואכן למחרת בבוקר כשקם פתח את הספר והכל היה ברור ומובן, שמח הבית יוסף שמחה גדולה, כמה ימים אחר כך נכנס רבי יוסף לבית המדרש וראה שני בחורים צעירים לומדים בדיוק את הסוגיה שהיתה קשה לו ולהפתעתו האחד מסביר לשני את הדברים בצורה פשוטה ביותר, בדיוק כפי שהבית יוסף עצמו הגיע אליהם אחרי מאמץ וזמן כה רב, נפלה רוחו בקרבו ויצא מבית המדרש, מיד ביציאתו פגש את האר"י ז"ל שאמר לו אל תרגיש רע, סוגיה זו אכן היתה קשה מאוד, אבל לאחר שאתה פתחת את ההבנה בסוגיה זו בזכות היגיעה והתפילות שלך עכשיו כל אחד שילמד אותה יבין אותה מיד וכל זה רק בזכותך.

*

בפרשת השבוע משה רבנו אומר לעם ישראל "ולא נתן ה' לכם לב לדעת ועיניים לראות ואזנים לשמוע עד היום הזה" אומר רש"י שרק אחרי ארבעים שנה התלמיד מבין את דברי רבו ועומד על דעתו, נשאלת השאלה הרי משה רבנו לא נתן להם את כל התורה מיד בתחילת הארבעים שנה ואם כן יש הרבה דברים שעוד לא עברו ארבעים שנה מאז שנאמרו ואיך אומר להם משה "למען תשכילו את כל אשר תעשון"
מוסבר על כך בחסידות שהצורך בהמתנה של ארבעים שנה כדי לעמוד על דעתו של רבו אין הכוונה לכל רעיון ששמענו מהרב, זה כמובן תלוי בכישרון, ארבעים השנים נדרשות כדי להבין את דרך מחשבתו של רבו כך שיוכל לחשוב ולנתח דברים כפי דרכו של הרב ולזה מתכוון משה רבנו כשהוא אומר לעם ישראל היום הזה, בו עברו ארבעים שנה מאז מתן תורה ומאז שנחשפתם להשם ולתורתו, זה הזמן שתוכלו להבין את משמעות התורה של הקב"ה ואת משמעותם של הנסים שזכיתם לחוות ועכשיו תבינו אותם בצורה מלאה יותר ותוכלו ליישם את המצוות בקלות יותר.

יהי רצון שנזכה שיפתחו עבורנו שערי החכמה ונהיה חכמים מספיק להבין את התפקיד המוטל עלינו כאן בעולם כדי להכין את העולם לקראת גאולה אמיתית ושלימה שתבוא בקרוב ממש.

שבת שלום ומבורך ! כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה במיוחד!

בשבת הקרובה ח״י אלול יחול יום הולדתם של שני המאורות הגדולים. רבי ישראל הבעל שם טוב שייסד את תורת החסידות ורבי שניאור זלמן בעל התניא שייסד את חסידות חב״ד, שניהם לימדו אותנו המון על מהותה של אהבת ישראל אמיתית לכל יהודי ועל חיבור עם ישראל לאביהם שבשמיים.

בערב שבת אחר חצות, נהוג לטעום ממאכלי השבת (נסו את זה בבית…).
וכך, אחר שחלפה מחצית האלף השישי לבריאת העולם, התגלתה תורת החסידות, כטעימה ממאכלי השבת – גילוי פנימיות התורה שיהיה באלף השביעי.

השבת, ח"י באלול, אנו מציינים את יום ההולדת של "שני המאורות הגדולים" שהביאו לעולם את אור החסידות ודרכיה, וקירבו בין יהודים לבין עצמם, ובינם לבין הבורא – רבי ישראל בעל שם טוב, מייסד תנועת החסידות, ורבי שניאור זלמן מליאדי, מייסד חסידות חב"ד.

זה הזמן לטעום ממאכלי השבת ולהצטרף ללימוד תורת החסידות, אצלנו בבית הכנסת ובכל אתר ואתר. "טעמו וראו כי טוב השם"…

הכל דבש ☕

החיים לא פשוטים. אני איש מבוגר ועבודתי היא פיזית, קשה ובזויה. בנוסף, בתי נאלצה לעזוב את ביתה ועברה לגור עם כל ילדיה אצלי… 

שפך שואב המים את צרותיו בפני הבעל שם טוב.שמע זאת הצדיק ובירך אותו שיהיה לו טוב בחיים. החסידים ששמעו זאת התפלאו מה כבר יכול להשתנות בחייו העגומים של יוסף השואב, וכיצד לפתע יהיה לו טוב?

והנה, כעבור שבוע הם נפגשים שוב, כשהפעם יוסף שח בפני הצדיק עד כמה הוא מאושר וכמה טוב לו בחיים… גם בגילו המבוגר הוא מסוגל לעבוד, בתו באה לגור עמו והוא כל כך שמח לראות מידי יום את הנכדים…

הבינו החסידים שחייו של יוסף לא השתנו. זווית המבט שלו על החיים היא שהשתנתה, והוא הפך למאושר ושמח.?

פרשת 'כי תבוא' כוללת בתוכה ברכות על ההליכה בדרכי הטובה, מול דברי תוכחה ומוסר על הדרך ההפוכה. אך תורת החסידות מלמדת אותנו כיצד גם בתוכחה גנוזות ברכות גדולות ומכל מצב ביכולתנו להפיק טוב ומתוק. הכל בחיים הוא עניין של הסתכלות.

אך לקראת השנה החדשה אנו מבקשים מהשם, מאחלים איש לרעהו, 'שנה טובה ומתוקה', כפשוטו, ללא צורך בהסברים. שנה של גאולה וישועה לפרט ולכלל.

פשוט לומר תודה


בכנס עולמי לנוירולוגיה, נדונה התופעה של התעלפויות המתרחשות בשעות הבוקר, מיד לאחר הקימה מן השינה.

פרופסור מקמרון מבריטניה נשאה נאום ארוך, בו פירטה את תוצאות המחקר רב השנים שערכה בסוגיה זו, ובעקבותיו הגיעה למסקנה שההתעלפויות נגרמות כתוצאה מן המעבר החד שבין שכיבה לעמידה.

היא הסבירה שלוקח לדם 12 שניות להגיע מן הרגליים אל המוח.
כאשר מתבצעת קימה מהירה, הדם 'נזרק' למוח במהירות רבה מידי והוא מגיב בתגובת שרשרת שגורמת להתעלפות.
היא הציעה לכל אדם, גם אם אינו נוטה להתעלף, שלאחר קומו משנתו יישב על המיטה, יספור לאט עד 12 ורק אז יקום.

כשסיימה את דבריה, קם פרופסור יהודי וביקש את רשות הדיבור.
"אצלנו היהודים", אמר, "יש מנהג עתיק, בן אלפי שנים, לומר תפילת הודיה מיוחדת לבורא עולם, על שזכינו להתעורר בבוקר בריאים ושלמים.
התפילה הזאת נאמרת בישיבה, מיד כשמתעוררים. יש בה 12 מילים אותן לוקח לומר כשתים עשרה שניות.

וכאן הוא קרא לאט ובהטעמה "מודה אני לפניך מלך חי וקיים, שהחזרת בי נשמתי בחמלה, רבה אמונתך"…

?
בפרשת השבוע מובאת מצוות הביכורים, שהמסר המרכזי שלה הוא פשוט לומר תודה.
לבחור להסתכל על חצי הכוס המלאה, להודות ולשמוח במה שנתן לנו הבורא.

כשאדם היה מודה להשם, אומרים חז"ל, היו מבשרים לו משמים, כי כשם שזכה להביא ביכורים ולהודות בשנה זו, כן יזכה לשנה הבאה.

אז תודה להשם על השנה.
שנזכה לכתיבה וחתימה טובה לשנת תש"פ טובה ומתוקה!

סיכום פרשת השבוע כי תבוא

ב"ה
ממתק לשבת פרשת כי תבוא תשע"ט 2019

איש עסקים מסתובב בתל אביב בדרך לפגישה מאוד חשובה ומחפש חנייה, כשהוא רואה שהוא עומד לאחר את הפגישה ולהפסיד הרבה כסף הוא מרים את עיניו לשמיים ואומר "ריבנו של עולם, אני מתחייב להתחיל להניח תפילין כל יום ולשמור שבת רק תעזור לי למצוא חנייה״, הוא מסיים את שיחתו הקצרה עם אלוקים מוריד את עיניו ורואה ממש לידו רכב יוצא מהחנייה ומפנה לו מקום, הא מרים שוב את עיניו ואומר "טוב אלוקים הסתדרתי לבד בסוף, לא צריך עזרה…״
בפרשת השבוע אנחנו קוראים איך שמשה רבנו אומר לעם ישראל "אתם ראיתם את כל אשר עשה ה' לעיניכם.. האותות והמופתים הגדולים" אבל אז הוא מוסיף "ולא נתן ה' לכם לב לדעת ועיניים לראות ואוזניים לשמוע עד היום הזה"
הפסוק קצת תמוה כי משה רבנו כביכול אומר לעם ישראל שעד היום הם לא הבינו את הנסים שהקב"ה עושה עמהם והרי אנחנו רואים שעם ישראל אמרו שירה בים ולאורך כל הדרך כן הודו לה' ואם כן מה כוונתו של משה שעד היום הם לא מספיק הבינו?
רש" מסביר שכשמשה אומר "לא נתן ה' לכם" הכוונה היא "להכיר את חסדי ה' ולהידבק בו" כשכוונתו היא שמשה לא מדבר כאן על הנסים הגדולים כמו יציאת מצריים וקריעת ים סוף שבהם ברור שהם ראו והודו אלא על חסדי השם שביום יום, בהם יותר קשה להיות במודעות ולשים לב שזה אכן חסד השם שיש לנו בגד ללבוש ולחם לאכול, שאנחנו קמים בבוקר בריאים וכו' אלו דברים שאם אדם יכיר בהם כחסד ה' זה יעזור לו להידבק בה' וללכת בדרכיו.
ולכן משה רבנו אומר להם היום הזה אחרי ארבעים שנה אני רואה שאתם סוף סוף מפנימים את חסדי השם ומבינים שגם החסדים "הקטנים" בכל יום הם נסים ונפלאות ועלינו להודות לה׳ אבל לא רק להסתפק בתודה אלא גם ללכת בדרכיו וליראה אותו.
יהי רצון שנמשיך לראות את חסדי השם בכל יום ונזכה לעשות את התלוי בנו כדי להידבק בו ובדרכיו כהכנה לגאולה אמיתית ושלימה בקרוב ממש.

שבת שלום ומבורך!

בדיחות לשבת כי תבוא – מילתא דבדיחותא- בדיחות נקיות

איזה מפקח מגיע ממשרד החינוך לבדיקה הוא נכנס לאחת הכיתות
והכיתה שהוא נכנס אליה רועשת ממש חזק
הוא הוציא נער אחד שהיה הכי גבוהה מכולם ודיבר הכי הרבה
לאחר 15 דקות ניגש תלמיד מהוסס ושואל בפחד את המפקח :?אפשר לקבל את המורה שלנו בחזרה???


האמא: איך הציון שלך במבחן הילד:לא כל כך טוב אבל עניתי על 3 שאלות נכון
האמא : מה הן? הילד : שם,כיתה ותאריך

איש אחד אומר לדוקטור : דוקטור אני סובל מכאבים
דוקטור: מה חשבת ליהנות מהם?

5/5

3 תגובות

  1. השבת פרשת כי תבוא
    (כיצד להכיר תודה)

    כלל קבעו חז"ל: "אלו ואלו דברי אלוקים חיים". כאשר יש מחלוקת בתורה, עלינו לראות בכל אחת מהדעות דברי אלוקים חיים. אמנם ההלכה בפועל נקבעת בסופו של דבר כדעה אחת, שכן אי-אפשר לקיים למעשה שתי דעות מנוגדות, אולם עלינו לנהוג גם על-פי הדעה השנייה במשמעות הרוחנית של הדברים.

    מחלוקת כזאת אנו מוצאים על הפסוק הפותח את פרשתנו, שעוסק במצוות הביכורים. מתי חל על עם-ישראל החיוב לקיים מצווה זו? אומרת התורה: "והיה כי תבוא אל הארץ… וירשתה וישבת בה". התלמוד (הירושלמי) לומד מהמילים "וירשתה וישבת", שחובת הביכורים החלה רק לאחר ארבע-עשרה שנות הכיבוש וחלוקת הארץ. לעומתו, ה'ספרי' מפרש את המילה "והיה": "אין והיה אלא מיד", ומכאן שחובת הביכורים חלה מיד עם הכניסה לארץ-ישראל.

    תוכנה של מצוות הביכורים הוא מתן שבח והודיה לקב"ה על הטוב שהוא גומל עמנו. במשמעותה הרוחנית משקפת מצווה זו את התודה שמודה יהודי מדי יום ביומו לקב"ה. בהבעת התודה הזאת יש שני זמנים, על-פי שתי הדעות בעניין הביכורים.

    יש הבעת תודה המתאימה לדעה "אין והיה אלא מיד": בתחילת היום, מיד כשיהודי פוקח את עיניו, הוא מודה לה' באמירה: "מודה אני לפניך… שהחזרת בי נשמתי". הודיה זו נאמרת עוד קודם נטילת הידיים, בזמן שאסור להרהר בדברי-תורה, מבלי שהאדם יתבונן בגדולת ה' וברוב חסדיו. היא פורצת מתוך האמונה הפשוטה והטהורה הנטועה בליבנו.

    התודה השנייה מתאימה לדעה השנייה, שחובת הביכורים חלה רק לאחר ההתיישבות בארץ. בחיי היום-יום זו התודה השנייה, שבאה בתפילת שחרית. בתפילה מתבונן היהודי בגדולת ה' ובחסדיו, ומתוך התבוננות זו הוא מודה לה': "מודים אנחנו לך".

    כאן התודה כבר אינה פורצת מאליה, אלא היא באה לאחר מחשבה והתבוננות שכלית, כפי שנקבע במשנה, שקודם התפילה צריך האדם להתבונן ב"רוממות הא-ל יתברך ובשפלות האדם", ומהתבוננות זו באה תחושת הכרת-התודה.

    בכל אחד משני סוגי ההודיה יש יתרון שאין בזולתו: יתרונה של התודה הטבעית, שהיא מבטאת את עומק האמונה של הנשמה, אך מצד שני היא עלולה להיות מופשטת וכוללנית מדי. בתודה השנייה, השכלית, אמנם חסרה העוצמה הטבעית הזאת, אבל כנגד זה היא חודרת לתוך אישיותו של האדם ונעשית חלק ממנו.

    השילוב בין השניים ("אלו ואלו דברי אלוקים חיים") הוא היוצר את השלמות – של האמונה הטהורה מזה ושל המחשבה וההתבוננות מזה, וזו עבודת ה' תמה ושלמה.

    (על-פי לקוטי שיחות כרך לד, עמ' 145)

    שבת שלום!!!
    לזכות הת' מנחם מענדל בן נחמה

  2. תודה


    אדם מבוגר התמוטט באמצע הרחוב. הוא איבד את ההכרה ונזקק לחמצן כדי לנשום. כעבור שלושה ימים שב לעצמו ושוחרר לביתו. כשקיבל את החשבון ביציאה מבית הרפואה בארצות הברית, פרץ בבכי. 1500 דולר לתשלום עצמי או באמצעות הביטוח.
    המזכירה הרגיעה אותו שיש להם הסדרים כספיים עם אלו שאין להם ביטוח והוא יוכל לפרוס את התשלומים.

    "לא על זה אני בוכה, אני מסודר עם ביטוח פרטי מושלם. אני בוכה על כפיות הטובה שלי. קיבלתי מכם חמצן שלושה ימים וכבר צריך לשלם 1500 דולר, ואילו אלוקים מעניק לי חמצן כבר שמונים שנה, ריאות ולב תקינים שפועלים כראוי ובזכותם אני זוכה לראות נכדים וליהנות מכל רגע בחיי – כמה עלי לשלם לו?

    📖
    פרשת השבוע 'כי תבוא' פותחת במצוות הביכורים.
    אחר שעם ישראל התיישב בארצו והאילנות נתנו פירות, היו החקלאים עולים לירושלים בתהלוכה ססגונית ומגישים לכהן את פירות הביכורים.
    רש"י מביא בפירושו למצווה זו כי בעת נתינת הביכורים היה החקלאי מקבל ברכה לזכות לִשְׁנוֹת ולהביא גם בשנה הבאה.
    עצם ההודאה, הכרת הטוב והנתינה הופכות אותנו להיות ראויים לקבל שפע חדש וגדול יותר, וחוזר חלילה.

    "הטוב בעולם (כותב הרבי) גדל ומתחזק בכל שנה, בכל יום ובכל רגע, שכן בכל רגע מתווספות פעולות טובות. ואפילו כאשר נראה שהלא-טוב מקבל משקל יתר, הרי זה רק באופן זמני. סוף סוף חייב הטוב להכריע והלא טוב חייב להתבטל לגמרי…"

    שנזכה להודות על כל הטוב, מתוך שמחה ובריאות!

  3. השבת פרשת כי תבוא
    (כיצד להכיר תודה)

    כלל קבעו חז"ל: "אלו ואלו דברי אלוקים חיים". כאשר יש מחלוקת בתורה, עלינו לראות בכל אחת מהדעות דברי אלוקים חיים. אמנם ההלכה בפועל נקבעת בסופו של דבר כדעה אחת, שכן אי-אפשר לקיים למעשה שתי דעות מנוגדות, אולם עלינו לנהוג גם על-פי הדעה השנייה במשמעות הרוחנית של הדברים.
    מחלוקת כזאת אנו מוצאים על הפסוק הפותח את פרשתנו, שעוסק במצוות הביכורים. מתי חל על עם-ישראל החיוב לקיים מצווה זו? אומרת התורה: "והיה כי תבוא אל הארץ… וירשתה וישבת בה". התלמוד (הירושלמי) לומד מהמילים "וירשתה וישבת", שחובת הביכורים החלה רק לאחר ארבע-עשרה שנות הכיבוש וחלוקת הארץ. לעומתו, ה'ספרי' מפרש את המילה "והיה": "אין והיה אלא מיד", ומכאן שחובת הביכורים חלה מיד עם הכניסה לארץ-ישראל.

    תוכנה של מצוות הביכורים הוא מתן שבח והודיה לקב"ה על הטוב שהוא גומל עמנו. במשמעותה הרוחנית משקפת מצווה זו את התודה שמודה יהודי מדי יום ביומו לקב"ה. בהבעת התודה הזאת יש שני זמנים, על-פי שתי הדעות בעניין הביכורים.
    יש הבעת תודה המתאימה לדעה "אין והיה אלא מיד": בתחילת היום, מיד כשיהודי פוקח את עיניו, הוא מודה לה' באמירה: "מודה אני לפניך… שהחזרת בי נשמתי". הודיה זו נאמרת עוד קודם נטילת הידיים, בזמן שאסור להרהר בדברי-תורה, מבלי שהאדם יתבונן בגדולת ה' וברוב חסדיו. היא פורצת מתוך האמונה הפשוטה והטהורה הנטועה בליבנו.

    התודה השנייה מתאימה לדעה השנייה, שחובת הביכורים חלה רק לאחר ההתיישבות בארץ. בחיי היום-יום זו התודה השנייה, שבאה בתפילת שחרית. בתפילה מתבונן היהודי בגדולת ה' ובחסדיו, ומתוך התבוננות זו הוא מודה לה': "מודים אנחנו לך".
    כאן התודה כבר אינה פורצת מאליה, אלא היא באה לאחר מחשבה והתבוננות שכלית, כפי שנקבע במשנה, שקודם התפילה צריך האדם להתבונן ב"רוממות הא-ל יתברך ובשפלות האדם", ומהתבוננות זו באה תחושת הכרת-התודה.

    בכל אחד משני סוגי ההודיה יש יתרון שאין בזולתו: יתרונה של התודה הטבעית, שהיא מבטאת את עומק האמונה של הנשמה, אך מצד שני היא עלולה להיות מופשטת וכוללנית מדי. בתודה השנייה, השכלית, אמנם חסרה העוצמה הטבעית הזאת, אבל כנגד זה היא חודרת לתוך אישיותו של האדם ונעשית חלק ממנו.
    השילוב בין השניים ("אלו ואלו דברי אלוקים חיים") הוא היוצר את השלמות – של האמונה הטהורה מזה ושל המחשבה וההתבוננות מזה, וזו עבודת ה' תמה ושלמה.
     
    (על-פי לקוטי שיחות כרך לד, עמ' 145)

    שבת שלום!!!
    לזכות הת' מנחם מענדל בן נחמה דינה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שתפו את העמוד הזה

שיתוף
Facebook
Twitter
LinkedIn
Email
Print
Telegram
WhatsApp
פינטראס
Facebook

דברי תורה קצרים לפרשת כי תבוא

עוד פוסטים דומים

כִּי-ה-אֱלֹקיךָ-מִתְהַלֵּךְ-בְּקֶרֶב-מַחֲנֶךָ

מכתב ברכה מהרבי מליובאוויטש, לרמטכ"ל

"לָתֵת אֹֽיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ"מכתב ברכה מהרבי מליובאוויטש, לרמטכ"ל צבא הגנה לישראל להצלחה בתפקידו נגד אויבי ישראל:👈 מוקדש לזכות כחות הבטחון המגנים על עם ישראל, שיתן להם הכח

קרא עוד
ברכה לראש השנה

ברכות לראש השנה

יהי רצון מלפניך ה’ אלוקינו ואלוקי אבותינו שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה, מראשית השנה ועד אחרית שנה, שנה של הצלחות, שמחה, בריאות, אושר ועושר. שנה של

קרא עוד
הלכות ראש השנה שחל בשבת בקצרה

הלכות ראש השנה שחל בשבת בקצרה

לקראת השנה החדשה והטובה הכנתי לנו שיעור בהלכות ראש השנה וגם כמובן ראש השנה שחל בשבת.
בתקווה שנחגוג את ראש השנה הבא עלינו לטובה בבית המקדש ה 3 עם מלך מלכי המלכים

קרא עוד
ביטול עין הרע

ביטול עין הרע

בלי עין הרע מכתב מהרבי מליובאוויטש אודות אדם שחשש מעין הרע: …ובמה שכותב אודות פלוני-בן-פלוני [-אדם מסוים] שחושש לעין הרע וכו', הרי בענינים כגון אלו [-עין

קרא עוד
דוקא אדם עסוק יצליח

דוקא אדם עסוק יצליח!

מכתב מהרבי מליובאוויטש למר שניאור זלמן שז"ר בנוגע לעסקן מסויים שיסייע לגייס תומכים לפעולות חב"ד: [בנוגע לעסקן מסויים, שבשיחה עמו עלתה] הצעה שהציעו לו שיתעסק בהמצאת

קרא עוד
עירוב תבשילין

עירוב תבשילין הלכה למעשה

כאשר יום-טוב חל ביום שישי, קיים צורך לתת פתרון לבישול ועשיית מלאכות לצורך השבת. כידוע, מותר לבשל ולהכין אוכל בחג לצורך החג עצמו בלבד, אבל לא לצורך

קרא עוד
כל העולם כולו גשר צר מאד

חיזוקים באמונה קצרים ובתמונות

אהוב יהודי ר' אייזיק הלוי מהאמלי סיפר: כשבאתי לליאזנא מצאתי מזקני החסידים שהיו מחסידי הרב המגיד והרה"ק הרמ"מ מהאראדאק, והוה מרגלא בפומייהו [=והיה רגיל בפיהם]: "אהוב

קרא עוד
%d בלוגרים אהבו את זה: