Category: ויקרא

דברי תורה קצרים לפרשת ויקרא ממתק לשבת פרשת ויקרא תשע"ז איש עסקים שהקים חברה מצליחה מאוד, זימן את כל המנהלים העובדים בחברתו ואמר להם "אני כבר מתבגר ובקרוב אפרוש ואבחר אחד מכם להיות המנכ"ל של החברה,

על הפסוק בפרשתנו ויקרא  "אשר נשיא יחטא" (ד, כב) מפרש רש"י "לשון אשרי, אשרי הדור שהנשיא שלו נותן לב להביא כפרה על שגגתו". ויש לבאר זה בעבודת האדם לקונו: כתוב במדרש תנחומא (פקודי, ג) שהעולם נקרא

ב״ה ממתק לשבת פרשת ויקרא תשע״ו התנא הגדול רבי עקיבא, היה בתחילת דרכו רועה צאן, איש פשוט שאפילו לא ידע קרוא וכתוב, הוא התחתן עם בתו של אחד מעשירי ירושלים, לאחר חתונתו הפצירה בו אשתו רחל,

בנוגע לפר העלם דבר של ציבור כתוב בפרשתנו "והזה שבע פעמים גו' את פני הפרוכת" (ד, יז), ופירש רש"י "ולמעלה [בפר העלם דבר של כהן משיח] הוא אומר את פני פרוכת הקודש? משל למלך שסרחה עליו

בנוגע לקרבנות חטאת ואשם המוזכרים בפרשתנו ויקרא אומרת המשנה "אין האשם אלא מזכרי כבשים ואין לך חטאת מן הכבשים אלא נקבה" (זבחים עא, ב). ויש לבאר זה בעבודת האדם לקונו: אדם כי יחטא ומביא קרבן לכפר

על הפסוק בפרשתנו ויקרא "ונפש כי תקריב קרבן מנחה" (ב, א) כתוב בתורת כהנים "קרבן – מלמד שהיחיד מתנדב עצים". ולכאורה תמוה, הרי "עצים" אינם חלק מהקרבנות, כי אם כמו "הכשר מצוה", שכדי שהקרבנות יוכלו להישרף

בקשר למילים "אשר נשיא יחטא" (ד, כב) מפרש רש"י אשר – לשון אשרי. אשרי הדור שהנשיא שלו נותן לב להביא כפרה על שגגתו ק"ו על זדונותיו. יש לעיין, מדוע נאמר לשון "אשרי" רק בנוגע להנשיא, ה"נותן

מעשה בחייט פשוט וצנוע שהיה מתפרנס בקושי מתיקונים ותפירות פשוטות, יום אחד פגש אדם עשיר את החייט ומצא חן בעניו, הזמין העשיר חליפה יוקרתית וכעבור זמן קצר סיפק החייט את המבוקש בהצטיינות יתרה. העשיר התלהב מאוד

המילה "ויקרא" הפותחת את פרשתנו מופיע בתורה באות 'א' קטנה. (ויקרא). חז"ל מסבירים כי כתיבת האות הקטנה מרמזת על ענוותנותו של משה רבינו. שלמרות כל מעלותיו הנשגבות היה "עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה".

בפרשתנו כתוב "ואם נפש אחת תחטא בשגגה גו' והביא קרבנו גו' נקבה" (ד, כז ואילך). בקשר לזה אומר הרמב"ם "אין האשם אלא מזכרי כבשים ואין לך חטאת מן הכבשים אלא נקבה" (הל' פסולי המוקדשין פ"ו הט"ז).

על המילים "אשר נשיא יחטא" (ד, כב) מפרשים, לשון אשרי, אשרי הדור שהנשיא שלו נותן לב להביא כפרה על שגגתו" (תו"כ הובא ברש"י עה"פ). ויש לפרש זה ע"ד הרמז בעבודת האדם לקונו: איתא בתנחומא (פקודי, ג)

על הפסוק "והזה שבע פעמים גו' את פני הפרוכת" (ד, יז) מפרש רש"י "ולמעלה הוא אומר את פני פרוכת הקודש? משל למלך שסרחה עליו מדינה, אם מיעוטה סרחה פמליא שלו מתקיימת, ואם כולה סרחה אין פמליא

על הפסוק "ונמצה דמו על קיר המזבח" (א, טו) אומר רש"י "כובש בית השחיטה על קיר המזבח והדם מתמצה ויורד". יש לבאר זה בדרך החסידות: ידועים דברי הרמב"ן (פרשתנו א, ט) שתוכן עבודת הקרבנות הוא שיחשוב

בקשר לפסוק "והפשיט את העולה ונתח אותה לנתחי'" (א, ו) מצינו שבעבודת השי"ת ישנם שני אופנים: ישנם עניינים בהם צריכים להתמסר ולהיות מונח בהם לגמרי, וכמו לימוד התורה וקיום מצוות שיש בהם רק תוכן רוחני, שבדברים

טור לפרשת ויקרא  כותרת: אל תהיה בהמה!  אם תקשיבו לקריאת התורה בשבת הקרובה, פרשת ויקרא, תשמעו על נושא אחד ויחיד – הקורבנות. אדם שרוצה להקריב קורבן, יביא "מן הבהמה – מן הבקר ומן הצאן". בין הקורבנות

ב"ה טור לפרשת ויקרא כותרת: עולים לכיתה א' מי לא זוכר את ההתרגשות הזו, התרגשות של ילד העולה לכיתה א'. חתן השמחה מגיע לבית הספר, מלווה בהורים הנרגשים, ומתחיל לשאול שאלות. אז נכון שאנו נמצאים כעת