ויצא

ממתק לשבת פרשת ויצא תשע"ח היה יהודי שהיה גר בשכנות לביתו של הרבי מליובאוויטש, כל פעם שהרבי היה יוצא מביתו והיה רואה את אותו יהודי היה מניד ראשו לשלום, יום אחד ראה את הדוור עובר ליד הרבי והרבי הרים את ידו ונופף לו לשלום, שאל היהודי את הרבי למה לי הרבי רק מניד את הראש ולדוור הגוי הרבי מרים יד לשלום? ענה לו הרבי "מעולם לא הרכנתי את ראשי בפני מי שאינו יהודי". בפרשת השבוע ויצא אנחנו קוראים על יעקב שיוצא מבאר שבע והולך לחרן, בדרך הוא עוצר לנוח, לוקח מאבני המקום ושם מסביב לראשו, מסביר רש"י "שהיה ירא מפני חיות רעות" ולכן שמר על ראשו, קצת מוזר שהוא פוחד מחיות רעות ושומר רק על הראש, האם החיות לא יכולות לפגוע בחלק…

מ"עפר הארץ"  ל"ופרצת"! על הפסוק בפרשתנו ויצא "והי' זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה"(כח, יד)נאמר במדרש "כשיגיעו זרעך עד עפר הארץ, אותה שעה 'ופרצת ימה וקדמה'. הוי: 'מקימי מעפר דל'" (שמות רבה פכ"ה, ח). ולפי פשוטו נראה, שלפי דברי המדרש, הפסוק "והי' זרעך כעפר הארץ", אינו חלק מהברכה, אלא אדרבה, שכאשר יגיעו בני ישראל למצב שפל כזה אז תחול הברכה של "ופרצת גו'". ויש לבאר על דרך החסידות, ש"והי' זרעך כעפר הארץ" אינו מרמז על ירידה כי אם אדרבה: מבואר באור החיים הק' (פרשתנו כח, יד) שכל הפרשה של "ויצא יעקב מבאר שבע גו'" מרמזת לירידת הנשמה ממקור חוצבה להתלבש בתוך גוף גשמי וחומרי, שהיא "מאיגרא רמא לבירא עמיקתא". ומבואר בספרים, אשר ירידה זו היא לצורך עלי'. שדווקא ע"י כך…

מהי "מלאכתו" של הקב"ה? כתב הרמב"ם בסוף הל' שכירות: "כדרך שמוזהר בעל הבית שלא יגזול שכר עני, ולא יעכבנו, כך העני מוזהר שלא יגזול מלאכת בעל הבית ויבטל מעט בכאן ומעט בכאן . . וכן חייב לעבוד בכל כוחו, שהרי יעקב הצדיק אמר כי בכל כח עבדתי את אביכן...". ונמצא, שזה ש"חייב לעבוד בכל כוחו" למדים מעבודת יעקב בבית לבן הארמי בחרן. ויש לבאר זה בדרך החסידות: אמרו חז"ל (אבות פ"ב מט"ז) "נאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך", שבני ישראל הם ה"פועלים" שחייבים לעשות את "מלאכת בעל הבית"  - הקב"ה. והנה, אפשר שיעלה על הדעת ש"מלאכת בעל הבית" בעבודת השי"ת היא דווקא כשעוסקים בדברים נעלים, כגון תורה ותפלה, אך כשמתעסקים בעניני עוה"ז, אין זו מלאכתו של הקב"ה. ועל זה באה…

מתי הנקבות קודמות לזכרים? על הפסוק בפרשתנו ויצא "ויקם יעקב וישא את בניו ואת נשיו על הגמלים" (לא, יז) פירש רש"י "הקדים זכרים לנקבות, ועשו הקדים נקבות לזכרים". ויש לבאר שתי הנהגות אלו של יעקב ועשו למעליותא, ובעבודת האדם לקונו: הנה, זכר ונקבה - איש ואשה - מורים על עבודת המוח ועבודת הלב. כי עיקר ענין המוחין ולימוד התורה הוא אצל האיש, ואילו ייחודיותה של האשה לגבי האיש היא בענין הרגש והמדות. והנה, הסדר הרצוי בכלל הוא ש"הוא ימשל בך" - זכרים קודמים לנקבות. והיינו, שהמוח ישלוט על הלב (תניא פי"ב ובכ"מ), שהמדות צריכות להיות מונהגות ע"י השכל. כי רק כאשר המדות מונהגות ע"י השכל, אזי חמדת הלב והנהגת האדם היא כדבעי. ולכן, יעקב "הקדים זכרים לנקבות", כי הסדר הרצוי הוא תחילה…

שינה טובה! על הפסוק בפרשתנו ויצא  "ויפגע במקום וילן שם גו' וישכב במקום ההוא" (כח, יא) פירש רש"י "באותו מקום שכב, אבל י"ד שנים ששמש בבית עבר, לא שכב". וידועה שאלת המפרשים (דברי דוד להט"ז, ועוד) שלכאורה כיצד מתאים שדוקא "במקום הזה" ‑ מקום המקדש, שכב יעקב לישון? ואף שיעקב עצמו לא ידע על קדושת המקום, כמ"ש "ואנכי לא ידעתי" (לקמן, טז), אך עדיין קשה, מדוע הזמין הקב"ה שישכב יעקב לישון במקום קדוש כזה? ויש לומר הביאור בזה בדרך הפנימיות: באדם ישנם שני חלקים. החלק העליון הכולל ראשו, לבו וכיו"ב, והחלק התחתון הכולל את רגליו וכו'. וברוחניות, הנה חלקו העליון של האדם הוא תוכנו ומהותו הרוחניים, וחלקו התחתון הוא גשמיותו. והנה, ההבדל בין עמידה וישיבה לשכיבה הוא, שבעת עמידה וישיבה ניכר בגלוי…

אל תכניס ראשך לפרנסה! על הפסוק  בפרשתינו  ויצא:  "ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו" (כח, יא)פירש רש"י "עשאן כמין מרזב סביב לראשו שירא מפני חיות רעות". וצריך להבין, מדוע הקיף יעקב רק את ראשו, והרי ממה נפשך: אם היה לו בטחון בהקב"ה שהחיות לא יזיקוהו, מדוע הקיף את ראשו, ואם לא רצה להזדקק לניסים למעלה מהטבע מדוע לא הקיף גם את שאר הגוף? ויש לבאר זה על דרך  הדרש: כתיב "יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך". פסוק זה מבאר האופן הרצוי בהתעסקות בפרנסה ‑ שצריך להיות "יגיע כפיך" דוקא, ולא "יגיע ראשך". כלומר: ההתעסקות בעניני הפרנסה צריכה להיות רק בידיו, "כפיך", ואילו הראש, היינו הכוחות הנעלים ‑ צריכים להיות מונחים בתורה ועבודה. וכשעבודתו היא באופן כזה, אזי מובטחת ההצלחה ‑ "אשריך וטוב…

ממתק לשבת פרשת האזינו תשע"ו קבוצה של סטודנטים היו פעם בשיחה אישית ביחידות עם הרבי מליובאויטש, לאחר היחידות הם שאלו את הרבי: "רבי, האם אנחנו יהודים טובים?" הם כנראה ציפו לשמוע מהרבי את היחס לאנשים שעדיין לא מקפידים על חיים של תורה ומצוות ביום יום". *** הרבי ענה להם: "בוודאי אתם מכירים את הסיפור של סולם יעקב אבינו. יש סולם שמלאכים יורדים מלמעלה למטה ומלאכים שעולים מלמטה למעלה. כל יהודי נמצא על סולם. אם ישנו יהודי שעומד על הסולם בשלב גבוה מאד אבל הוא לא מתקדם, הוא במצב פחות טוב ממי שנמצא בשלב הראשון אבל מתקדם לשלב השני ושואף להמשיך ולהתקדם. ואז סיים הרבי ואמר להם את השאלה הזו כל יהודי צריך לשאול את עצמו כל יום "האם אני יהודי טוב? האם…

בספר אור המאיר איתא בשם מורנו המגיד ממעזריטש נ"ע, דמה שרדף לבן אחר יעקב אבינו, הוא מפני שיעקב השאיר אחריו אותיות התורה שעדיין לא ביררם והוציאם מלבן, ולזאת הוצרך לבן לרדוף אחר יעקב – ליתן לו את האותיות שנשארו אצלו. וזאת ע"י שניתוספה פרשה בתורה – סיפור רדיפתו אחרי יעקב. וחזינן מהא, שיכול להיות ענין שבחיצוניות ובפועל הרי-זה לגמרי היפך הקדושה, אמנם בפנימיות הרי הכוונה בזה היא לשם שמים – כדי להוסיף בקדושה. ע"ד המבואר בספר תניא קדישא, שכאשר יהודי עומד ומתפלל, ועומד לנגדו גוי ומבלבלו – הרי-זה בכדי לעוררו שיוסיף בכוונת התפלה. כלומר:גם הנכרי בעצמו, מצד שרשו (ששורשו של כל דבר הוא בקדושה) הרי-הוא מרגיש שצריך להוסיף דבר בקדושה; אלא שלהיותו הצינור הממשיך זה – הרי-זה מתבטא באופן שמבלבלו מתפלתו. אמנם…

פרשת ויצא אותה שאלה יכולה להישאל גם על כללות התורה למה ההתעסקות הרבה כל כך בגשמיות, תפילין מעור גשמי, אתרוג גשמי וכו' מאת בית חבד תיאלנד: בשנה הראשונה לשליחותי בתאילנד הייתי יוצא לרחוב הקאוסן המפורסם בבנגקוק ומחפש אנשים שיבואו להשלים מניין, יום אחד בעודי עומד ברחוב אני רואה מרחוק בחור גדול מתקרב לעברי עם שער ארוך, קעקועים ועגילים, ראיתי שהוא ישראלי אבל הייתי בטוח שזה לא הטיפוס שיבוא להשלים מניין, הסתובבתי כדי לא להיתקל במבט שלו, אחרי דקה אני מקבל טפיחה על הכתף והבחור אומר לי "חבדניק, אתה צריך מניין?" עניתי לו בנבוכות "כן" הוא מיד התחיל להסתובב ותוך כמה דקות חזר עם עוד 20 ישראלים, צעדנו כולנו ביחד לבית חב"ד והתפללנו מנחה, אחרי התפילה הבחור ניגש אלי ואומר לי "אתה חדש…

ראש ורגל  "וילן שם כי בא השמש" (בראשית כח,יא)  בדרכו של יעקב אבינו לחרן, עובר יעקב במקום בית המקדש ולן שם, כנאמר: "ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש". חז"ל לומדים מפסוק זה, כי לילה זה היה הראשון בו יעקב שכב לישון, לאחר שארבע עשרה שנה היה בבית מדרשם של שם ועבר ועסק בתורה בלילות. ואם כך נשאלת שאלה גדולה: אם ארבע עשרה שנה לא ישן בלילה, דווקא כאן, במקום המקדש, שכב לישון?!  הרבי מסביר כי עניין השכיבה הוא ירידה רוחנית גדולה לאדם. מעלתו של אדם מתבטאת דווקא כשהוא עומד, אז רואים בבירור – הראש (השכל) למעלה, הלב (הרגש) באמצע, והרגליים (כוחות העשייה) למטה. אך כשהוא שוכב לישון, נוצר מצב שבו הראש והרגליים שווים כביכול. החלק העליון של האדם מסמל את רוחניותו,…

שינה למעליותא! על הפסוק "ויפגע במקום וילן שם גו' וישכב במקום ההוא" (כח, יא) פירש רש"י "באותו מקום שכב, אבל י"ד שנים ששמש בבית עבר, לא שכב". וידועה שאלת המפרשים (דברי דוד להט"ז, ועוד) דלכאורה כיצד מתאים שדוקא "במקום הזה" – מקום המקדש, שכב יעקב לישון? ואף שיעקב עצמו לא ידע על קדושת המקום, כמ"ש "ואנכי לא ידעתי" (לקמן, טז), אך עדיין קשה, מדוע הזמין הקב"ה שישכב יעקב לישון במקום קדוש כזה? ויש לומר הביאור בזה בדרך הפנימיות: באדם ישנם שני חלקים. החלק העליון הכולל ראשו, לבו וכיו"ב, וחלק התחתון הכולל רגליו וכו'. וברוחניות, הנה חלקו העליון של האדם הוא תוכנו ומהותו הרוחניים, וחלקו התחתון הוא גשמיותו. והנה, ההבדל בין עמידה וישיבה לשכיבה הוא, דבעת עמידה וישיבה ניכר בגלוי החילוק בין החלק…

הקב"ה נתן לנו תורה ומצוות המקיפות את כל חיי האדם. אם כך -  מדוע לא פטר אותנו לפחות מכל טרדות היום-יום, מקשיי הפרנסה וכו'? אז היינו יכולים להתמסר ללימוד התורה והמצוות... תשובה לכך נמצא בפרשת השבוע שמתחילה ב: "ויצא יעקב וילך חרנה". יעקב יוצא בשליחות יצחק, למצוא לו אישה בחרן. חז"ל מסבירים כי חרן היא "חרון אף של מקום"-מרכז של עבודת אלילים, מידות רעות ושאר דברים שליליים. יעקב הבין שעליו לצאת מבאר-שבע שם יושבים הוריו- מקום של רוחניות, קדושה ותורה, ולרדת מטה מטה לתוך גשמיות העולם, ודווקא שם לעמוד בכל הניסיונות!!  וזוהי הוראה גם עבורנו- נבראנו דווקא בעולם גשמי וחומרי, לא על מנת שנברח ממנו ונהיה בבחינת "מלאכים", אלא התכלית היא דווקא לעבוד בתוך מציאות העולם, בתוך כל הקשיים והניסיונות שמזמנים לנו,…

על הפסוק "והי' זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה" (כח, טו) איתא במדרש "כשיגיעו זרעך עד עפר הארץ, אותה שעה 'ופרצת ימה וקדמה'. הוי: 'מקימי מעפר דל'" (שמות רבה פכ"ה, ח). ולפי פשוטו נראה, שלדברי המדרש, הפסוק "והי' זרעך כעפר הארץ", אינו חלק מהברכה, אלא אדרבה, שכאשר יגיעו בני ישראל למצב שפל כזה אז יחול הברכה של "ופרצת גו'". ויש לבאר על דרך החסידות, ש"והי' זרעך כעפר הארץ" אינו מרמז על ירידה כ"א אדרבה: דהנה מבואר באור החיים הק' (פרשתנו כח, יד) דכל הפרשה ד"ויצא יעקב מבאר שבע גו'" מרמזת לירידת הנשמה ממקור חוצבה להתלבש בתוך גוף גשמי וחומרי, שהיא "מאיגרא רמא לבירא עמיקתא". ומבואר בתורת החסידות, שירידה זו היא צורך עלי'. דדווקא ע"י שהנשמה יורדת להתלבש בגוף ועוסקת עמו…

על הפסוק "ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו" (כח, יא) פירש רש"י "עשאן כמין מרזב סביב לראשו שירא מפני חיות רעות". וצריך להבין, מדוע הקיף יעקב רק את ראשו, והרי ממה נפשך: אם היה לו בטחון בהקב"ה שהחיות לא יזיקוהו, מדוע הקיף את ראשו, ואם לא רצה להזדקק לניסים למעלה מהטבע מדוע לא הקיף גם את שאר הגוף? ויש לבאר זה ע"ד הדרוש: כתיב "יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך". אשר פסוק זה מבאר האופן הנרצה בהתעסקות בפרנסה – שצריך להיות "יגיע כפיך" דוקא, ולא "יגיע ראשך". כלומר: ההתעסקות בעניני הפרנסה צריכה להיות רק בידיו, "כפיך", ואילו הראש, היינו הכוחות הנעלים – צריכים להיות מונחים בתורה ועבודה. וכשעבודתו היא באופן כזה, אזי מובטחת ההצלחה – "אשריך וטוב לך". ולכן, כאשר הלך יעקב…

ב"ה טור לפרשת ויצא כותרת: מדריך להישרדות זאת שאלה שמטרידה כל אחד מאיתנו. מצד אחד היהדות מחנכת לחיי קדושה מלאים, ומצד שני העולם המודרני מושך לעבר חיי חולין ריקנים, ואנחנו נמצאים בתווך. היו שאימצו את נוסחת הכניעה: "היה יהודי בביתך, ואדם בצאתך". אבל היהדות מתנגדת לכך ואומרת: "היה יהודי גם בביתך וגם בצאתך", כמו שכתוב "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך". השאלה היא, איך? בעצם, זאת שאלה עתיקת יומין. כבר יעקב נדרש 'לצאת' מארץ הקודש ולהגיע לחרן, למקום שהיה במצב רוחני ירוד ביותר. יעקב צלח את המעבר בשלום בשלושה שלבים: בהתחלה, באמצע ובסוף. שלושת הצעדים של יעקב מהווים מודל של שלושה כללי הישרדות רוחניים לכל יהודי. בהתחלה, עוד לפני שירד לחרן, הסתגר יעקב 14 שנה בישיבתו של עבר, ושקע לחלוטין בלימוד תורה. יעקב הבין…