הוצאות שבת חוזרות
"כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד ראש השנה, חוץ מהוצאות שבת". על הוצאות שבת נאמר "לוו עלי ואני פורע". כביכול הקב"ה נותן לנו צ'ק פתוח ואומר: בני, קנו בו לכבוד שבת ללא שום צמצום…
בזוהר מובא שלא רק שהקב"ה יחזיר לאדם את כל הוצאותיו לכבוד השבת, אלא אף יחזיר לו אותן בכפל כפליים, שהרי כשהאדם מוציא את הכסף, הרי כביכול "הלווה" כסף להקב"ה, והקב"ה פורע את החוב בכפל כפליים (כמו בצדקה).
בזוהר מובא גם כי השבת היא מקור הברכה בעולם. כל הברכות שלמעלה ומטה תלויות ביום השביעי. הספורנו מפרש על הפסוק "ששת ימים תעבוד ובשביעי תשבות" כי "הצלחתך בששת הימים תהיה כמו שתשבות בשביעי". החפץ חיים מסביר על הפסוק "ראו כי ה' נתן לכם את השבת", כלומר, ראו כיצד השבת מעניקה לכם את הפרנסה של כל ימות השבוע. "וביברך אלוקים את יום השביעי" – היום השביעי הוא היום המבורך של השבוע, מכוחו אנו נהנים כל שאר ימות השבוע. שמירת השבת מובאת גם כסגולה לעשירות ("ברכת ה' היא תעשיר – זו השבת"), סגולה להצלחה בחינוך הילדים (ולכן גם ברכת הבנים היא דווקא בשבת), ועוד ועוד.
