בהגדה אומרים "ברוך המקום ברוך הוא, כנגד ארבעה בנים דברה תורה, אחד חכם, אחד רשע, אחד תם, ואחד שאינו יודע לשאול". וצריך להבין: א. מהי השייכות בין "ברוך המקום . . ברוך הוא" ל"כנגד ארבעה בנים דברה תורה". ב. צריך ביאור הלשון "אחד חכם ואחד רשע וכו'", ולכאורה הי' צריך לומר "כנגד ארבעה בנים כו' חכם רשע תם ושאינו יודע לשאול".
והביאור בזה בפנימיות הענינים:
נאמר בגמרא (סנהדרין מד, רע"א): "ישראל . . אף על פי שחטא ישראל הוא". בכל איש ישראל, יהי' מי שיהי', קיימת נקודת היהדות, הנקראת בחינת "אחד" שבנפשו – היינו ניצוץ האור האלקי של ה' אחד, שהוא מהות נקודת הנשמה שאינה ניתנת לשינויים או חלישות ח"ו. ועד ש"אפילו קל שבקלים ופושעי ישראל מוסרים נפשם על קדושת ה' . . וסובלים עינויים קשים שלא לכפור בה' אחד ואף אם הם בורים ועמי הארץ" (תניא פי"ח). אפילו אדם שבמשך חייו התנהג כאילו אין לו קשר ח"ו לאלוקי ישראל, הנה כשמגיע נסיון של עבודה זרה הנוגע בנקודת הקשר שלו להקב"ה, אז מתגלה ה"אחד" שבו, והוא הגורם שימסור נפשו על קידוש השם.
וזהו הטעם שנכתב "אחד" אצל כל אחד מהבנים, כיון שלכל יהודי, בכל מצב שנמצא, ישנו בחינת ה"אחד" שבנפשו. וגם הרשע, למרות שמצד הנהגתו נראה שאין לו קשר ושייכות להקב"ה, הרי בחינת ה"אחד" שבנפשו נמצאת אצלו בשלמות ומאוחדת היא באלקות ללא כל שינוי.
והנה, ידוע המובא בספרים ש"ברכה" הוא גם מלשון "המשכה" (כדפרש"י עה"פ (בראשית כד, יא) "ויברך את הגמלים" — "הרביצם"), להמשיך דבר ממקום למקום. ועל פי זה יש לבאר השייכות ל"ברוך המקום וכו'", לרמז שהעבודה היא להמשיך ולהבריך את הקב"ה – "ברוך המקום" – בכל אחד מהבנים, ולגלות את ה"אחד" שבנפשות החכם, הרשע, התם והשאינו יודע לשאול. וזוהי עבודת כל אחד מישראל, להביא נקודה פנימית זו שבנפשו לידי גילוי ופועל בהנהגתו היום יומית, שבכל מצב שיהי' בחייו – לא רק בשעת עמידה במסירת נפש – ירגיש את ה"אחד", את הקשר העצמי של נשמתו לבורא העולם, וידבק נפשו ומחשבתו לעבודתו ית'.
(ע"פ לקוטי שיחות ח"א עמ' 247 ואילך)
