על הפסוק "ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור" (ב, ה) איתא בגמ' "ירדה לרחוץ מגילולי אבי'" (סוטה יב, רע"ב). ובצפע"נ להרוגוצ'ובי (עה"ת) מבואר שהנילוס הי' הע"ז של מצרים כדאי' במדרש, וע"י ש"ירדה לרחוץ מגלולי אבי'", ביטלה את הע"ז.
והנה איתא בשמו"ר (פ"א, כא) ד"כיון שהושלך משה למים אמר כבר מושלך מושיען במים, מיד בטלו הגזירה". דמעשה זה גרם לביטול הגזירה ד"כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו" (א, כב).
ויש לבאר דשני מאורעות אלו קשורים הם:
דהנה תוכנה הפנימי של גזירת "כל הבן הילוד גו'" הוא שפרעה רצה לשעבד לא רק את גופם של בני ישראל, כ"א גם את נשמותיהם. רצונו הי' להשליך ולהטביע אותם ב"יאור", שיעבדו את הע"ז שלו ר"ל.
אך כאשר נולד מושיען של ישראל, הנקרא "רעי' מהימנא", דהפירוש הפנימי בזה הוא שרועה ומפרנס את ישראל בענין האמונה ומחזק את אמונתם בהקב"ה, הנה עי"ז בטלה גזירה זו, וכבר א"א לו לפרעה להטביע את ישראל ח"ו בע"ז, כי משה רבינו יחזק את האמונה בהקב"ה, עד שא"א כלל להאמין בע"ז.
ונמצא שביטול הע"ז של מצרים, וביטול גזירת "כל הבן הילוד", הם במהותם פעולה אחת.
(ע"פ לקוטי שיחות חט"ז עמ' 13 ואילך)
