אדמו"ר רבי ישראל פרידמן מרוז'ין
תאריך הילולה: ג' חשון מקום קבורה: אוקראינה
רבי ישראל פרידמן מרוז'ין (ג' בתשרי ה'תקנ"ז – ג' בחשון ה'תרי"א). מכונה "הרוז'ינר" וכמו כן מכונה "הרוז'ינאי", מייסד חסידות רוז'ין המפוארת שהיה חסידות אב להרבה ענפי חסידויות שיצאו ממנה.
רבי ישראל נולד בעיירה פראהבישט שבאוקראינה פלך ויניצה, למחרת ראש השנה – ג' תשרי תקנ"ז, לרבי שלום שכנא מפרוביטש בן רבי אברהם המלאך ולחוה בת מלכה בת רבי מנחם נחום מצ'רנוביל בעל המאור עיניים.
כבן שש היה כשנפטר עליו אביו, ואחיו רבי אברהם מפראהביטש גידלו וחינכו. בהיותו בן שבע התארס עם הרבנית שרה, בתו של רבי משה שהיה ראש ישיבה בברדיצ'וב ואחר כך היה רב בבוצ'אן. ובהיותו בן שלוש-עשרה התקיימה חתונתו בבוצ'אן. בהיותו בן ט"ז שנים נפטר אחיו, ורבי ישראל נתמנה כממלא מקום אחיו ואבותיהם.
את תחילת כהונתו כאדמו"ר עשה בפראהביטש, עיר מגורי אביו, משם עבר לסקווירא ומשם לרוז'ין שעל שמה נתפרסם הוא ושושלתו אחריו.
הוא נודע בעבודת ה' נשגבה על דרך מלכות, אך הוא עצמו סיגף עצמו בסיגופים שונים. היה הולך עם נעלי זהב ללא סוליות, וכאשר היה צועד על השלג היו נראים על השלג סימני דם מרגליו. היה ממעט באכילה.
באביב של שנת תקצ"ח בעקבות עלילה של מתנגדים נאסר רבי ישראל על ידי שלטון הצאר. הוא הואשם בכך שציווה להרוג שני 'מוסרים'. לאחר כמעט שנתיים – בשנת ת"ר, הצליח לברוח מהמאסר בעזרת שוחד שחסידיו שילמו למנהל בית הכלא, ולהבריח את הגבול הרוסי, ולאחר נדודים וטלטולים רבים וקשים התיישב, בשנת תר"ב, באחוזת "פוטוק" שבעיירה סדיגורא הסמוכה לעיר צ'רנוביץ אשר בבוקובינה שבאותה תקופה הייתה חלק מהאימפריה האוסטרו הונגרית, וכיום חלק מאוקראינה, שם המשיך את דרכו המלכותית.
לאחר פטירת הרבנית שרה, בשנת ה'תר"ז, נישא לרבנית מלכה, אלמנת רבי צבי הירש מרימנוב.
אדמו"ר הזקן אמר על הרוזינאי "אמרו צדיק כי טוב", כי היה אז שבע עשרה שנה בגימטריא טוב (ועוד מטעמים אחרים).
כשנסתלק הרוז'ינאי, ג' חשון תרי"א, היה יום גשום מאד. בשעה שלש קרא הצמח צדק בליובאוויטש את המשרת שיקרע לו קריעה ל"ע, והורה להביא לו התפילין שלו. אז לא היו שום ידיעות טלגרפיות. כשהרבנית שאלה אותו מה קרה, אמר שהרוז'ינאי נסתלק, וחשב עצמו לאבל.
הצמח צדק אמר פעם לבניו: בשעה שהצדיק הקדוש מרוז'ין אומר תהלים, כל העולם פתוח לפניו. ובתהלים של שבת הוא רואה בשרשים שבכל עניני העולם, ואז הוא יכול לתקן בשורש ובמילא נדחית ומתבטלת הגזירה, ואני הנני מסכים על הצעת הצדיק הקדוש מרוז'ין.
סיפר המהר"ש את סיפור הדבר: אהבה גדולה וחיבה יתירה היתה בין הרבי הצמח צדק לבין הרבי מרוז'ין. פעם אירע ענין כללי גדול, ושלח הרבי הצמח צדק את הגה"צ המפורסם רבי יצחק אייזיק הלוי אל הרבי מרוז'ין לטכס עצה לביטול הגזירה.
בבוא רבי יצחק אייזיק אל הצדיק מרוז'ין, קיבל אותו בסבר פנים מאירות, ובשמעו דבר השליחות שמסר לו הרבי ה"צמח צדק", אמר: נאמר כמה פרקי תהלים, ויפתח השי"ת שערי אור ונראה מה נעשה. ביום השבת כשהרבי מרוז'ין אמר תורה כדרכו, הנה באמצע פסק מלומר וציווה שכל החסידים שהיו באותו מעמד יצאו מן החדר, ועליו פקד להישאר וכאשר יצאו כולם אמר לו הרבי מרוז'ין: עצתי נאמנה כי ישלחו שני שלוחים לעיר המלוכה בטענות אלו, והגזירה תיבטל בעזרת ה', וגם האדמו"ר שלכם מסכים עמדי…
סבר כי התבודדות אינה מצריכה פרישה מהעולם והתרחקות מהבריות אלא בעת שאדם מצוי עם קהל ובתוכו עליו לדעת להתבודד, וכן סיגופים אינם דווקא גלגולים בשלג בליל חורף וטבילה במי קרח אלא גם כאשר שוכבים במיטה חמה ניתן לטעום את טעם חיבוט הקבר. אהב את השמחה ולא הסכים לקבל ליחידות חסיד שפניו עצובות היות ושנא את העצבות.
בהקשר לסגולה לפרנסה [לספר במוצאי שבת קודש ספור על הבעש"ט] אמר כי ישנם 3 לאווים:
1) לאו דווקא על הבעש"ט אלא על כל צדיק.
2) לאו דווקא במוצאי שבת אלא בכל זמן.
3) לאו דווקא סגולה לפרנסה אלא לכל עניין.
לאחר חגי תשרי ה'תרי"א חלה במחלת לב קשה. טרם פטירתו אמר: 'השם יתברך יודע את האמת, כי מיום היוולדי לא נהניתי מהעולם הזה אפילו כחוט השערה והנהגתי הייתה בנשיאות ובגדולות רק לכבוד שמו יתברך' והשיב את נשמתו ליוצרה.
הועתק מתוך
http://www.mytzadik.com/index.asp?lid=6&page=tzadik&kid=113
