ממתק לשבת פרשת בא תשע"ז
חנן היה ילד חכם מאוד, מפעם לפעם אהב ללכת לקרקס, מכל החיות בקרקס ריתק אותו הפיל הגדול, במהלך ההופעה הוא ראה את הפיל סוחב עצים ודוחף חביות וכולם מתפעלים מכוחו העצום. לאחר ההופעה ראה חנן שקושרים את הפיל עם שרשרת ליתד עץ קטנה שתקועה באדמה, הוא שאל את עצמו "איך ייתכן שהפיל שקודם סחב עצים גדולים נשאר במקום ולא בורח, הרי הוא יכול להשתחרר בקלות מהיתד, כששאל את אביו הוא ענה לו שזהו פיל מאולף, ההסבר הזה לא סיפק אותו, שנים רבות ליוותה אותו השאלה עד שפגש באדם חכם שהסביר לו "כשהפיל היה פילון קטן קשרו אותו ליתד כזו כדי שלא יברח, הוא ניסה בכל כוחו להשתחרר ולא הצליח, הוא ניסה שוב ושוב ומשלא הצליח הגיע למסקנה שמיתד כזו הוא לא יכול להשתחרר אף פעם, לכן גם כשגדל וכוחו התחזק הוא נשאר שבוי במחשבות הילדותיות שלו ולכן הוא אפילו לא מנסה להשתחרר"
בפרשתנו אנחנו קוראים על כך שמשה רבנו אומר לפרעה בשם הקדוש ברוך הוא, "שלח את עמי!״
הקב"ה רוצה להוציא את עם ישראל לחירות ומבקש מפרעה לשחרר אותם אבל המילה הבאה בפסוק היא "ויעבדוני" הקב"ה אמנם מוציא אותם מהגלות במצרים אבל הם הופכים להיות עבדים לקב"ה ומבחינה מסוימת נראה שעבדות רוחנית יותר חמורה מעבדות גשמית ואם כן היכן החירות שעם ישראל כל כך שמחים בה.
מסתבר שבניגוד למה שמקובל לחשוב שפירוש המילה חירות היא חופש, ישנה אפשרות לחיות לכאורה בחופש אבל לא באמת להיות בחירות, חירות אמתית היא לאו דווקא לא לעבוד קשה אלא לממש את עצמי במקסימום גם אם זה דורש הרבה עבודה.
כמו שכשבעל חי נמצא בכלוב אפילו שאין לו דאגות והוא מקבל את האוכל והשתייה שלו מאנשים הוא לא בחירות, ודווקא כשהוא בטבע וצריך לעבוד קשה למצוא את האוכל שלו הוא בחירות, כך גם כשאדם חופשי לעשות כל מה שירצה אבל אין לו את החופש לחשוב ולבטא את חכמתו ושכלו, הוא לא באמת בחירות.
כן הדבר בעם ישראל, כל זמן שהם תפוסים בהרגלים שלהם ממצריים ולא מצליחים לממש את רצונה של הנפש להתחבר לקב"ה, הם לא באמת בחירות, לכן אומר הקב"ה לפרעה "שלח את עמי" אבל לא מספיק שהם רק יצאו ממצרים, צריכים גם להוציא את מצרים מהם, "שלח את עמי" זה שלב ראשון אבל המטרה היא "ויעבדוני" דווקא כשהם יקבלו את התורה שתראה להם את הדרך והכלים לשליטה נכונה בחייהם אז הם יהיו בחירות אמתית.
לכל אחד מאתנו ישנם הרגלים ומגבלות שמפריעות לנו בהתקדמותנו בחיים בגשמיות וברוחניות, לפעמים אנחנו קשורים ליתד ואפילו לא מנסים להשתחרר כי התרגלנו לכך שאין לנו את הכוחות , עלינו לעשות כל מאמץ על מנת לצאת מהמצרים האישי לחירות ולהגיע לארץ ישראל הרוחנית של חיינו.
יהי רצון שבזכות העבודה האישית של כולנו לצאת ממצריים נזכה ליציאה של כל עם ישראל מהגלות לגאולה שלימה בקרוב ממש.
שבת שלום ומבורך!
מסרון השבוע – פרשת בא
האביב היהודי
בין כוס תה אחת לשניה, כשהחורף בעיצומו וקרררררר – פרשת השבוע מדברת על חג האביב, בו יצאנו ממצרים והתחלנו לקבל את המצוות.
יש הסבורים כי היהדות שייכת לסתיו או לחורף, זמנים של שלכת? והסתגרות. שהרי דת מגבילה את האדם ולכאורה מפריעה לו לפרוח? וללבלב.
זה המקור ל"חרדת חזרה בתשובה", ובקיצור "תשובהפוביה". הפחד שהחיים עומדים להיפגע, שהפרח ינבול.
בא חג האביב ומלמד כי יהדות אמיתית שייכת לאביב, לזמן של שיא הפריחה. אמנם התורה מגבילה בדברים מסוימים, אך בכך היא מעניקה ליהודי משמעות בחיים ומכוונת אותו לייעודו. אורח חיים יהודי – אם הוא נעשה בדרך הנכונה – מביא לאושר פנימי, פריחה ומימוש עצמי אמיתי.
לכן חג האביב נקרא גם חג החירות. כי חירות היא מימוש עצמי, והמימוש של הנשמה שבתוכנו מתחיל בחיבור עם הבורא.
ואם אתם עדיין מרגישים בסתיו, הגיע הזמן להתקדם לאביב היהודי.
האם בכל מצב ניתן לחולל שינוי?
פרשת 'בא' מספרת על שלוש המכות האחרונות הנוחתות על מצרים כשאחריהן יוצאים בני ישראל ביד רמה. אך מדוע אלוקים שולח את משה לדבר על ליבו של פרעה בין מכה למכה, אחרי שהוא כבר הכביד את ליבו ועל פניו שלל ממנו את הבחירה החופשית?
מכאן עולה מסר אדיר לפיו אדם יכול בכל עת לעשות סיבוב של 180 מעלות ולהיטיב את מעשיו. אין מצב אבוד. אם אלוקים סבור שאפילו פרעה יכול, בוודאי שכל אחד יכול.
בשבוע הבא, יחול יו"ד בשבט, יום ההילולא של רבי יוסף יצחק (הריי"צ) מליובאוויטש והיום בו קיבל הרבי מליובאוויטש את ההנהגה תחתיו. אחד המכתבים הראשונים אותו הוציא הרבי אחר פטירת חמיו היה לרב מיכאל ליפסקר, ובו הטיל עליו הרבי בשם חותנו את השליחות למרוקו. הוא היה הראשון שנשלח על ידי הרבי, ועשה במרוקו, יחד עם עמיתיו, עבודה כבירה של קירוב לבבות, ובעקבותיו יצאו אלפי משפחות 'שלוחים' לכל רחבי הגלובוס, לגעת בעוד נשמה ולהביא עוד אדם למצב טוב יותר, ובכך להביא גאולה לעולם.
!yes we can
השבת פרשת בא (כך מתכוננים לצאת ממצרים)
כהכנה ליציאת מצרים נצטוו בני-ישראל להקריב את קרבן הפסח. בנוגע למצווה הזאת נצטוו: "וככה תאכלו אותו, מותניכם חגורים, נעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם". שלוש הפעולות הללו קיימות גם בעבודתו הרוחנית של האדם, והן ההכנה הראויה ל'יציאת מצרים' במובן הרוחני.
הדבר הראשון הוא "מותניכם חגורים". עניינם של המותניים שהם מחזיקים את כל הגוף, ובכלל זה הראש. בחיים הרוחניים ה'מותניים' הם האמונה, שהיא הכוח הרוחני המחזיק את האדם, אולם האמונה זקוקה לחיזוק, ולכן צריך שיהיה "מותניכם חגורים".
חיזוק האמונה נעשה על-ידי התורה, וביתר פירוט – על-ידי הלכות התורה. אמנם איננו מבינים מה הקשר בין לימוד הלכות התורה לבין חיזוק האמונה, אבל זאת האמת, שלימוד ההלכות מחזק את האמונה. וזה הדבר הראשון שיש לעשות – ללמוד את הלכות התורה ולחזק בכך את האמונה.
הדבר השני הוא "נעליכם ברגליכם". הנעל נועדה לבודד את הרגל מהקרקע, שלא תתלכלך ברפש ושלא תיפגע מאבנים וקוצים המצויים בדרך. הנעליים נעשות מעור בהמה מעובד. העור המקורי הוא קשה וגם מדיף ריח רע, וכאן נדרשת עבודה – לרכך את העור ולסלק ממנו את הריח הרע.
עניין זה בעבודה הרוחנית: יהודי נדרש לפעול בעולם הזה הגשמי, כדי לבררו ולזככו, ועליו לבוא במגע עם ענייני העולם. אולם הנפש האלוקית אינה יכולה לבוא במגע ישיר עם העולם, כי היא עלולה להיפגע ממנו, ולכן הקשר עם ענייני העולם נעשה על-ידי הנפש הבהמית, שהיא בדוגמת 'נעליים'. אלא שיש לעבד ולזכך את הנפש הבהמית, כשם שמעבדים את עור הבהמה, כדי שיהיה רך ובעל ריח נעים.
זה עניינו של "נעליכם ברגליכם" – על היהודי לברר ולזכך את הנפש הבהמית שלו, ואז תוכל הנפש האלוקית להתלבש בה ולפעול בעולם הזה הגשמי, בלי שהיא עצמה תינזק, אלא להפך, היא תעלה את ענייני העולם לקדושה.
הדבר השלישי הוא "מקלכם בידכם". נאמר במדרש: "אין הקב"ה רודה את הרשעים אלא במטה". כלומר, מקל נועד להכות ברע. עניינו בעבודה הרוחנית הוא להכות את יצר הרע, כמאמר חז"ל "לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע".
על היהודי לקיים "מקלכם בידכם" – לעמוד בתוקף מול יצר הרע, המתאווה לענייני העולם. יצר זה אי-אפשר לברר ולזככו בדברי שכל והסברה, מכיוון ששקע כל-כך בתאוות איסור עד שנתבטל ממנו גדר של 'בהמה טהורה', שאפשר להכשירה. נגדו יש להשתמש ב'מקל' – לגעור בו בתוקף, על שהוא מנסה להסתיר את האמת האלוקית. כך 'יוצאים ממצרים' ועומדים מוכנים לקראת הגאולה על-ידי משיח-צדקנו.
(ע״פ תורת מנחם כרך יד, עמ' 34; כרך יט, עמ' 316)
שבת שלום !!!
מוקדש לזכות הת' מנחם מנדל בן נחמה דינה לרפואה שלימה
