מַסֶּכֶת אָבוֹת (ידועה גם בשם פִּרְקֵי אָבוֹת) היא המסכת התשיעית בסדר נזיקין במשנה. בניגוד לשאר מסכתות המשנה העוסקות בדינים ובהלכות, מסכת זו עוסקת בענייני מוסר, מידות טובות ודרך ארץ. במקורה, היו במסכת חמישה פרקים.
מסכת אבות בנויה ממאמרים קצרים של חכמי המשנה – התנאים. בדרך כלל המאמר המובא הוא המוטו לחיים של אותו תנא, וניתן לראות בו תמצית של השקפת עולמו הייחודית. בין המשניות שבמסכת, ניתן למצוא פתגמים ידועים כגון "סייג לחכמה שתיקה", "אמור מעט ועשה הרבה", "אם אין אני לי מי לי", "יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך" ועוד. סדר החכמים המופיעים בפרק ראשון נקבע על פי סדר הדורות, מאנשי כנסת הגדולה, דרך תקופת הזוגות ועד תחילת הנשיאים. מפרק שני נכתבו דברי התנאים, בדרך כלל לפי הסדר בו חיו.
"עשה רצונו כרצונך, כדי שיעשה רצונך כרצונו." ~ פרק ב', משנה ד', רבן גמליאל בן רבי יהודה הנשיא
הוא היה אומר: עשה רצונו כרצונך כדי שיעשה רצונך כרצונו; בטל רצונך מפני רצונו כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך. הלל אומר: אל תפרוש מן הציבור ואל תאמין בעצמך עד יום מותך ואל תדין את חברך עד שתגיע למקומו ואל תאמר דבר שאי-אפשר לשמוע שסופו להשמע. ואל תאמר לכשאפנה אשנה, שמא לא תיפנה (פרק ב, משנה ד)
פירוש רבינו עובדיה מברטנורא: עשה רצונו כרצונך – פזר ממונך בחפצי שמים כרצונך, כאילו פיזרת אותם בחפציך. שאם עשית כן, יעשה רצונך, כלומר יתן לך בעין יפה.
פירש כ"ק אדמו"ר:
עשה רצונו – על האדם לעשות ולפעול רצון חדש למעלה, וכפירוש הידוע בלשון חז"ל "עושין רצונו של מקום", שעושים רצון חדש למעלה. ולדוגמה: יהודי עלול לחשוב שהיות ואנו נמצאים עדיין בגלות, בהכרח לומר שזהו רצונו של הקב"ה, ואם כן מה יכול הוא לעשות? על זה אומרת המשנה שיש לפעול רצון חדש למעלה, שהגאולה תהיה תיכף ומיד.
כרצונך – ניתן לעורר רצון חדש למעלה אך ורק כאשר האדם עושה זאת מצד הרצון שלו, ולא מפני ששמע על כך ממישהו אחר וכיוצא בזה.
(משיחת שבת-קודש פרשת מסעי תשד"מ – בלתי מוגה)
בדרך כלל, כולנו שופטים את האחר. הסתכלות על פועלו ודרכי התנהגותו. לנו נראה שאנו נוהגים כשורה. הסתכלות זו, גורמת לנו לחוש בעליונות כלפי הזולת. כך, אנו חשים בעליונות גדולה המאפשרת לנו לצייר את עצמנו כצדיקים גדולים.
אך אין הדברים פשוטים כלל ועיקר. הרי אם ננסה לרגע להתבונן במציאות בעיניים של עושה ה"רע" יתברר לנו שאין האדם ממש "רשע". פתאום את כל הקשיים שעימם הוא מתמודד. כמה קשה לאותו אדם לעשות מה שמוגדר אצלנו כ"טוב". כנראה שישנם פיתויים ומכשולים רבים שמונעים מהאדם לעשות אפילו מה שהוא רוצה. אינו דומה בן עשירים שגונב מפני שהוא מחפש "אקשן" לאדם עני שגונב כי אין לו מה לאכול. לא. זה לא אומר שלעניים מותר לגנוב. אבל עניים יש לשפוט אחרת.
המשנה אומרת שאל לו לאדם לדון את חבירו לפני שהוא בעצמו נמצא באותו מצב בו נמצא החבר.
במקום לנסות כל הזמן לשפוט ולדון את החבר, לחפש את המגרעות שבמעשיו, עלינו לנסות ולהבין את המניעים למעשים אלו, לראות מה גרם לאדם להתנהג כך. במקום לחפש "לקטול", אנחנו צריכים לנסות לעזור ולסייע, לבקש להוציא את האדם מהמצבים בהם הוא נתון ולעזור לו לבחור בטוב.
"הוא היה אומר: מרבה בשר – מרבה רימה, מרבה נכסים – מרבה דאגה, מרבה נשים – מרבה כשפים, מרבה שפחות – מרבה זימה, מרבה עבדים – מרבה גזל". "מרבה תורה – מרבה חיים, מרבה ישיבה – מרבה חכמה, מרבה עצה – מרבה תבונה, מרבה צדקה – מרבה שלום, קנה שם טוב – קנה לעצמו, קנה לו דברי תורה – קנה לו חיי העולם הבא".
מרבה נכסים – מרבה דאגה
לא בכדי נקרא שמו "כסף" – שכן הכל נכספים אליו ומייחדים את רוב זמנם ומרצם להשיגו. במבט שטחי נראה כי אכן קיים הגיון במרדף אחר הממון, שהרי ככל שיתרבה ממונו של האדם, לא יחסר לו דבר מכל אשר תאווה נפשו, חייו יהיו נוחים ומלאי עניין, והכסף – יענה את הכל…
אולם גם כאן מעמידנו הלל על הצורך לאבחן את המציאות לעומקה. עלינו להבחין כי לכל סיבה יש מסובב, וכי לכל תענוג חומרי יש תשלום במזומן – כבר בחיינו בעולם הזה. אותם יחסי גומלין הקיימים בין כמות ה"בשר" לכמות ה"רימה", קיימים גם בין רוב ה"נכסים" – לרוב ה"דאגה".
מרחוק אמנם נראה הכסף כמזהיר ונוצץ, אך ככל שמתקרבים אליו, מתגלים הצדדים האפלים של המטבע…
שלמה המלך קבע: "השובע לעשיר איננו מניח לו לישון" (קהלת ה', י"א). ככל שהולכים העסקים ומסתעפים, ומתרבים נכסי הנדל"ן, הולכות דאגותיו של האדם ומשתרגות מעל לראשו. ליבו מתוח כקפיץ בגלל מניותיו – האם ירדו או עלו? מה קורה בבורסה, ומהו שער החליפין?
כמעט שאין לעשיר פנאי להנות מעושרו מרוב עומס טרדותיו. הרכוש שבידו אינו משביע אותו, כי הוא לוטש עיניים ומתיימר להגדיל עוד ועוד את מעגל הכנסותיו. כללו של דבר – המקבץ ממון אינו אלא מקבץ דאגה.
הממון גורם למאבק תמידי בין איש לרעהו, עולמנו הפך לשדה קרב, שבו עלול איש לרמוס את רעהו עבור השגת ממון.
סיפור לשבת, "יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך" הסיפור מוקדש הפעם לכול האנשים "השקופים" {מאחורי כול אדם מסתתרת נשמה. ובכוחו של כול אחד להשפיע}, כבדו את הזולת ותחנכו לכבוד.
מוקדש באהבה לכולנו שבת מלכה. קבוצה של שוחטים מישראל יצאה לביקור עבודה בארצות הברית. כידוע, בתי המטבחיים המרכזיים ביותר נמצאים דווקא שם, בגלל האפשרויות לגידול בקר בכמויות גדולות במיוחד. שוחטים שם אלפי ראשי בקר ביום, ומייצאים את הבשר לכל העולם. קבוצת השוחטים נסעה לשם לשבוע של עבודה מרוכזת, בו הם אמורים לעבוד בשחיטה מן הבוקר עד הערב, ומה שיוצא מתחת ידם מקבל תו תקן מיוחד של כשרות מהודרת.
השחיטה מתבצעת בחדרי קירור ענקיים, שם הכול עובד בשיטת הסרט הנע, ובצורה חשמלית הכול מועבר לניקוי ולאריזה. בגלל הקור העז בחדר הקירור נמצאים שם בלבוש חם, ואי אפשר להישאר זמן רב. מדי חצי שעה צריך לצאת להתחמם בחדר סמוך ולחזור לעבודה.בתום יום עבודה אחד כשסיימו השוחטים את מלאכתם ויצאו מן הבניין לכיוון מקום לינתם, פנה אליהם השומר שעמד בכניסה, אמריקאי שחור, ושאל אותם: "לא חסר לכם מישהו?"הם בדקו, ומייד התברר שמישהו חסר.
הם חזרו מהר חזרה פנימה ומצאו את אחד מחבריהם שנשכח בטעות בתוך חדר הקירור וננעל שם. הם מצאו אותו שניות ספורות לפני שנפח את נשמתו מן הקור. רק בזכות ערנותו של השומר חייו ניצלו.לאחר מכן שאלו את השומר: "הרי מאות אנשים עוברים על פניך מדי יום. איך זה שדווקא אותו זכרת, ושמת לב שהוא חסר?""הוא היחיד שאמר לי בוקר טוב", ענה השומר.
