דברי תורה קצרים לחודש מנחם אב מסודר לפי ימים
א' מנחם-אב (8.7) – ראש חודש מנחם-אב
אהרון המדליק
יום זה הוא יום ההילולא של אהרון הכהן, שתפקידו להדליק את המנורה בבית המקדש.
כל אחד משבעת נרות המנורה מסמל דרגה אחרת בנשמותיהם של ישראל. הדלקה זו של אהרן את הנרות גילתה בכל יהודי את עצם נשמתו.
בעבודה זו של אהרון, לא רק מטרת עבודתו הייתה להאיר, אלא גם האמצעי לכך נעשה ע"י קרבה ואהבה, כמסופר על אהרון שהיה "אוהב את הבריות ומקרבן לתורה".
עלינו ללמוד מדרכיו של אהרון, להיות יותר ויותר "אוהב את הבריות ומקרבן לתורה". ובזכות הנהגה זו נזכה בקרוב לגאולה האמיתית והשלימה.
(ע"פ לקוטי שיחות כרך ב ש"פ בהעלותך)
א' מנחם-אב (8.1) ראש חודש
כולנו בעננים
ביום זה מציינת התורה את ההילולא של אהרון הכהן (זהו יום ההילולא היחיד המפורש בתורה). מעלתו של אהרון מתבטאת באהבת ישראל הגדולה שלו. כפי שנאמר במשנה "אוהב שלום ורודף שלום". בזכותו של אהרון זכו ישראל לענני הכבוד שהגנו על עם ישראל במדבר. עננים אלו הקיפו את כל ישראל במידה שווה, בלי הבדל בין איש לרעהו. זאת מכיוון שעל ידי אהבת ישראל נחשבים כולם כאחד ואין שום הבדל בין זה לזה. המשנה מורה לנו: "הווי מתלמידיו של אהרון" – עלינו להגיע לאחדות מוחלטת בינינו ובכך נביא את הגאולה.
בעבר היה צורך באחדות כדי לתקן את סיבת הגלות, שבאה בגלל שנאת חינם. אולם עתה, אומר הרבי, סיבת הגלות כבר תוקנה ואין שום דבר שמעכב עוד ח"ו את הגאולה. עתה זקוקים אנו לאחדות בעיקר כדי להתחיל לטעום מהאחדות הנפלאה שתשרור בזמן הגאולה. ובזה עצמו למהר את הגאולה.
בקרוב, בזמן הגאולה, כאשר תהיה בינינו אחדות ישראל ללא סייג וללא דופי – ישובו העננים לשרת את ישראל ככלי טייס להבאתם לבית המקדש.
(ע"פ דבר מלכות ש"פ מטות מסעי ס"ח)
ב' מנחם- אב (8.2)
הסיום המסיים
בימים אלו, החל מראש חודש אב עד חמשה עשר באב, קורא הרבי מלך המשיח שליט"א לערוך בכל מקום סיומי מסכת. זאת על יסוד פתגם הבעל-שם-טוב: "משנכנס אב, ממעטים" – את החורבן והגלות – "בשמחה", באמצעות שמחה באופן המותר בזמנים אלו.
היות שאנו מאמינים ובטוחים שמשיח צריך לבוא בכל יום, הרי שמשיח יבוא עוד לפני תשעה באב. ואם כן הוא יערוך בתשעה באב "סיום" גדול – על כל התורה שנלמדה על ידינו בזמן הגלות. שהרי אמרו חז"ל (קה"ר פי"א, ח) שלימוד התורה של זמן הגלות נחשב רק כ"הבל" לגבי תורתו של משיח. אם כן יערוך משיח "סיום מסכת" גדול על כל הנלמד בזמן הגלות, ויתחיל שלב חדש של לימוד "תורה חדשה מאתי תצא" (ישעיה נא, ד. ויק"ר פי"ג, ג).
(ע"פ ליקוטי שיחות כרך כג עמ' 992 הערה 88)
ג' מנחם- אב (8.3)
לעלות ולהתקדש
המטרה של המשכן ובית המקדש היא לא בכדי שה' ישכון בתוכו, אלא כפי שנאמר, "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". לא בתוכו אלא "בתוכם", בתוך כל אחת ואחת מבני ישראל. כדי שאנו ניקח את החומר הגשמי, איתו אנו חיים יום יום, ונכניס בתוכו את הקדושה האלוקית. להשרות את שכינתו של ה' בעולם, באופן שהקדושה תחדור אל תוך מציאות העולם שלנו ותרומם אותה.
מטרה זו באה לידי ביטוי במבנה הגשמי של בית המקדש. המבנה היה באופן מדורג, כך שככל נכנסו פנימה יותר, היו עולים למפלס גבוה יותר. זאת משום שככל שהקדושה היתה מרוממת יותר, היה המקום גבוה יותר מקודמו. כלומר, הקדושה שבבית המקדש חדרה אל תוך מציאותו של שטח האדמה בה הוא שכן, וככל שקדושתו עלתה, כך הלך אותו מקום והתעלה עד שנעשה גבוה יותר.
(ע"פ ליקוטי שיחות כרך כט פרשת ראה)
ד' מנחם- אב (8.4)
גניזה מתוכננת
כבר בעת בנייתו של בית המקדש הראשון, הוכן בו מקום שבו יוכלו לגנוז את ארון הקודש. כך כתב הרמב"ם: "ובעת שבנה שלמה את הבית וידע שסופו לחרב, בנה בו מקום לגנוז בו את הארון במטמוניות עמוקות ועקלקלות" (הלכות בית הבחירה פרק ד הלכה א).
מכך מובן כי כבר בעת בנייתו הוכנו בבית המקדש שני מקומות עבור הארון: מקום גלוי על אבן השתייה, ומקום מוסתר שבו ניתן לגנזו. מקום מסתור זה הינו חלק בלתי נפרד מקדושתו של קודש הקודשים. בשל כך נוצר רצף בין שלושת בתי המקדשות, אשר בכולם נמצא אותו ארון קודש – שהוא מרכזו של בית המקדש – ללא שום חורבן או הפסד. זאת מכיוון שבכל בתי המקדשות נמצא ארון הקודש במקום הקדוש המיועד לו – הגלוי או המוסתר. אך לא היתה תקופה שבה היה בית המקדש קיים ללא ארון קודש כלל.
(ע"פ ליקוטי שיחות כרך כא פרשת תרומה)
ה' מנחם- אב (8.5)
יום ההילולא של האר"י הקדוש
ניסי האש
כאשר הקים שלמה את בית המקדש הראשון, דלקה על גבי המזבח גחלת שנפלה מן השמיים, אשר האש שבה בערה בצורת אריה. אש זו הייתה שונה מכל האש בעולם, משום שהתרחשו בה מספר ניסים: היא הייתה מאירה כמו החמה (השמש), הייתה בה ממשות, היא הייתה שורפת גם דברים לחים, ולא העלתה עשן.
(מסכת יומא כא, ב)
ו' מנחם אב (8.6)
חוזה בנשמה
שבת זו מכונה בשם "שבת חזון". אחד הפירושים לשם זה הוא ש"חזון" מלשון מחזה, משום שבשבת זו מראים לכל יהודי את בית המקדש השלישי כמו במחזה מרחוק. זאת על מנת שנשמתו של כל יהודי – אשר רואה את בית המקדש במחזה, תפעל עליו לעשות הכל כדי שיבנה בית המקדש. ובמיוחד על ידי התעסקות עם בנין בית המקדש האישי שבכל אחד, הפיכת הבית הפרטי לבית שמגדלים בו תורה, תפילה וגמילות חסדים. על ידי הנהגה כזו יאיר בתוכנו הגילוי של בית המקדש השלישי בעוצמה רבה אשר תביא לבנייתו בקרוב ממש.
(ע"פ שיחת ש"פ דברים תשמ"ז)
ז' מנחם אב (8.7)
לחוש את הקִרְבָה
בפרשת דברים, אותה קראנו בשבת האחרונה, מכונה המקום בו דיבר משה עם ישראל טרם כניסתם לארץ ישראל "עבר הירדן". זאת למרות שבסיום החומש הקודם מכונה מקום זה "ערבות מואב". הסיבה לכך היא, מכיוון שהשם "עבר ירדן" מסמל את מיקומו של השטח הקרוב ביותר לארץ ישראל.
כדי להדגיש שבני ישראל עומדים להכנס לארץ ישראל לכן הוא קורא לערבות מואב בשם "עבר הירדן", זאת בכדי שיחושו את הכניסה הקרובה ויתחילו להתכונן לקראתה.
מכך עלינו ללמוד לגבי דורנו, שאנו עומדים כבר אחרי כל העבודה והבירורים של זמן הגלות, עלינו לחוש עתה את הגעגועים לביאת משיח צדקנו, וע"י כך בוודאי נפעל את התגלותו בקרוב.
(ע"פ שיחת ש"פ דברים תשמ"ח)
ח' מנחם אב (8.8)
ימים מסוגלים
ימים אלו מסוגלים ביותר לביאת משיח צדקינו ולבנין בית המקדש השלישי, בקרוב ממש.
כפי שאומר המדרש: "עלה אריה (נבוכדנצר) במזל אריה (חודש מנחם-אב) והחריב אריאל (בית המקדש), על מנת שיבוא אריה (הקדוש ברוך הוא) במזל אריה (בחודש מנחם-אב) ויבנה אריאל (בית המקדש)" (ילקוט שמעוני ירמי' רמז רנט). כלומר, זהו התנאי והכוונה הטמונה בחורבן בית המקדש: "על מנת שיבוא אריה במזל אריה ויבנה אריאל".
(ע"פ דבר מלכות, שיחת ש"פ דברים, תשנ"א)
הדברים הנ"ל מקבלים משנה תוקף ביודענו כי הדגשת הגאולה בחודש "מנחם אב" נאמרת על ידי הרבי שליט"א מלך המשיח, אשר שמו זהה לשם החודש "מנחם" (אב). ובפשטות שנזכה להתגלות "מנחם" משיח צדקינו, עוד לפני תשעה באב ותהיה גם הנחמה ל"אב" – לאבינו שבשמים בקרוב, מיד ממש!
ט' מנחם אב (8.9)
תשעה באב – מתהפך לששון ולשמחה
מזל טוב- בתשעה באב
בהמשך לפתגם הקודם בו רואים את עוצמת הגאולה הטמונה בחודש זה, חשוב להתבונן בעומק יותר על יום "תשעה באב" עצמו.
"תשעה באב" משקף בחיצוניות יום של חורבן ואבל, אך בפנימיותו זהו יום טוב "יום רצון לה'". הכוונה הפנימית שביום זה היא שיתגלה הטוב הטמון בו והוא יהפך להיות יום שמחה בגאולה הקרובה. כנאמר בזכריה: "…וְצוֹם הַחֲמִישִׁי (תשעה באב החל בחודש החמישי מניסן) …יִהְיֶה לְבֵית-יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים".
כמו כן במדרש נאמר שתיכף אחרי החורבן נולד מושיען של ישראל. אם כן, "תשעה באב" הוא יום הולדתו של משיח, שבו מזלו גובר. כלומר, שלידת משיח ביום זה משמעותה היא שמיד לאחר החורבן כבר נוצר המצב שבו שמשיח עומד ומוכן לגאול את ישראל מיד.
ובפשטות, שיום זה הוא יום מסוגל ביותר לגאולה בקרוב ממש.
(ד. מלכות פרשת דברים נ"א)
י' מנחם אב (8.01)
משפט וצדקה
בימים אלו חשוב לא ליפול בנמיכות הרוח מאורך הגלות ומקשייה, אלא עלינו לדעת שבקרוב ממש נזכה לגאולה השלמה. שהרי הנביא אומר "צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה, וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה" (ישעי' א,כז). כלומר, שעל ידי העיסוק ב"מִשְׁפָּט" – לימוד התורה וע"י קיום מצוות "צְדָקָה", תתקיים במהרה הנבואה הכתובה בפסוק הקודם "וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה (ישעי" א,כו) – שהסנהדרין תשוב לדון בירושלים הבנויה.
הבטחת הנביא ישעיה על עבודת ה' בזריזות אשר תחיש את גאולתנו, מקבלת משנה תוקף על ידי נבואת הרבי מליובאוויטש שליט"א מלך המשיח. הרבי ניבא וחזר והדגיש כי "דורנו הוא הדור האחרון לגלות והדור הראשון לגאולה".
(ע"פ שיחת ש"פ דברים תש"נ)
י"א מנחם אב (8.11)
לטעום טהרה
בימות המשיח יתעלה העולם כולו לדרגה של טהרה מוחלטת. כפי שאומר הנביא "וְאֶת רוּחַ הַטֻּמְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ" (זכרי' יג,ב).
היות ואנו עומדים ממש על סף הגאולה, עלינו כבר להתחיל לטעום מן הטהרה של ימות המשיח. זאת על ידי שימוש אך ורק בציורים טהורים. כמו כן יש לבחור לילדים צעצועים בדמותם של בעלי חיים טהורים וכדומה.
(ע"פ לקוטי שיחות כרך כה עמ 113)
י"ב מנחם אב (8.21)
מְלֵוִי לכהן
לעתיד לבוא יתעלו כל הלווים לדרגת כהנים. אך הרבי הצמח צדק, הרבי השלישי לבית חב"ד, מדגיש כי משה לא יהיה כהן פשוט, היות שהוא היה בדרגה של מלך. אם כן, משה רבינו שהוא לוי – ישמש כְכֹּהן גדול בזמן הגאולה.
(ע"פ אור התורה שמות עמ' א'תקפו)
י"ג מנחם אב (8.31)
כפול הוא בלי גבול
ההפטרה אותה אנו קוראים בשבת זו פותחת במילים "נַחֲמוּ נַחֲמוּ, עַמִּי" (ישעי' מ,א). הכפלת מילים בדרך כלל מסמלת משמעות נוספת. וכאן, משמעות הכפל היא בלי גבול. זאת בדומה להכפלת המילים בפסוק "הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם" (דברים כב,א) או "פָתֹחַ תִּפְתַּח" (שם טו,ח) – עשיה בלתי מוגבלת אפילו מאה פעמים. (כמובן, שהמספר מאה רק ממחיש את הכמות הבלתי פוסקת שבה יש להשתדל לעשות טוב, אך ברור שכוונת חז"ל היא עד לבלי גבול).
לכן ניתן להבין כי הכפלת המילה נחמו מסמלת את הגאולה. זאת מכיוון שכפל הלשון מורה על כך שלא מסתפקים בנחמה חד פעמית, אלא ישנה הוספה וריבוי בלי הגבלה. ריבוי והוספה כאלו מסמלים את הגאולה הקרובה בה הגילוי האלוקי יהיה בלתי מוגבל. נחמה כפולה זו מתבטאת בכך שבבית המקדש השלישי מאיר אור בלתי מוגבל, אשר מחבר ומאחד את הבית הראשון והשני יחדיו. וזוהי הנחמה האמיתית.
(ע"פ דבר מלכות ש"פ ואתחנן תשנ"א אות ד')
י"ד מנחם אב (8.41)
אמונה ומעשה
למרות שכל יהודי מאמין בכך שהנה זה משיח בא ביום זה ממש, מורה התורה ליהודי שעליו לעשות את עבודתו בהווה בשלמות, כולל הכנות לעבודה של מחר ומחרתיים ואף לאחר זמן. כלומר, יש לשלב בין הציפייה והאמונה בהתגלות המשיח בכל רגע, יחד עם חיי היום יום בגלות, כל עוד לא הגיעה עדיין הגאולה.
לכן יש צורך לקבל החלטות טובות בנוגע לפעולתנו בזמן הקרוב בכל ענייני התורה והמצוות, אלא שיש להקדים לכל החלטה ולומר "אם חס ושלום משיח יתעכב".
(ע"פ דבר מלכות ש"פ דברים אות י')
ט"ו מנחם אב (8.51)
"לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב"
מנחם שמו
חודש אב נקרא בשם "מנחם אב" – כלומר בשמו של החודש נמצא שמו של משיח. זאת ע"פ דברי חז"ל שמשיח "מנחם שמו" (סנהדרין צח,ב). יום זה, ט"ו בחודש, בו הירח נמצא במילואו, מסמל את שלימותו של החודש. דהיינו שלימות החודש הנקרא על שמו של המשיח שבו אף נולד המשיח.
(ע"פ דבר מלכות ש"פ דברים תשנ"א אות ח')
ט"ז מנחם אב (8.61)
לילה ארוך ומואר
מיום ט"ו באב מתקצר היום ומתארך הלילה. היות שהיום הוא הזמן לעבוד, ובלילה ללמוד תורה, לכן כאשר הלילה מתארך, זה הזמן להוסיף בלימוד התורה. ואם כבר מוסיפים בלימוד, יש להוסיף בלימוד המבטא את האין סופיות של התורה. כשם שבגאולה יהיה אור אלוקי בלתי מוגבל, כך עלינו להוסיף כ"טעימה מן הגאולה", בלימוד התורה ללא הגבלה. במיוחד עלינו ללמוד בנושאים הקשורים לתורת החסידות – תורתו של משיח ובענייני גאולה ומשיח.
(ע"פ דבר מלכות ש"פ דברים תשנ"א אות י"א)
י"ז מנחם אב (8.71)
עד מתי?!
בפתיחת הפרשה אותה קראנו בשבת מתוארת תחינתו של משה רבינו אשר מבקש מהקדוש ברוך הוא שיכניסו לארץ ישראל. משה הִרבה לבקש ולהתחנן על כך תפילות רבות ביותר – תקט"ו (515) תפילות. רצונו של משה היה להכניס את בנ"י לארץ ישראל, וע"י כך תהיה כניסה זו כניסה נצחית שאין אחריה גלות, מכיוון שמעשי ידיו של משה נצחיים.
מכך ניתן ללמוד הוראה לכל יהודי – משום שבתוך כל אחד מאיתנו ישנה בחינה של משה רבינו – שעלינו לבקש ולהתפלל ולא להרפות מתפילה על הגאולה, אלא לזעוק כל העת לקדוש ברוך הוא "עד מתי?!" הבא לנו כבר את הגאולה האמיתית והשלימה.
(ע"פ דבר מלכות ש"פ דברים תשנ"א אות ח')
י"ח מנחם אב (8.81)
שלווה בבקשה
על נחיצותה של התפילה לגאולה ניתן ללמוד לא רק ממשה רבינו (ראה בפתגם הקודם) אלא גם מיעקב אבינו. חז"ל מספרים על יעקב "ביקש יעקב לישב בשלוה". כך גם עלינו לבקש ל"שבת בשלווה" בגאולה הקרובה.
ועוד יותר מכך, עלינו לא להסתפק רק בתפילה אלא אף לתבוע ולדרוש את הגאולה. כפי שניתן להבין מדברי חז"ל "כל אותן אלפים שנפלו במלחמה בימי דוד, לא נפלו אלא על שלא תבעו בנין בית המקדש" (מדרש תהילים, יז).
והמדרש ממשיך: ואם אלו שלא נחרב בימיהם נדרשו לבקש את הגאולה, אנו שנחרב בימינו, וודאי שחייבים אנו לתבוע ללא הרף את בנין בית המקדש בקרוב ממש.
(ע"פ לקוטי שיחות כרך ל עמ' 281 ואילך)
י"ט מנחם אב (8.91)
תלמיד מפציר
כשהִרבה משה להתחנן אל הקדוש ברוך הוא שיתיר לו להכנס לארץ, עצר אותו ה' ואמר "רַב לָךְ, אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה" (דברים ג,כו). זאת בכדי "שלא יאמרו הרב כמה קשה והתלמיד כמה סרבן ומפציר" (רש"י שם).
אולם, דבריו אלו של הקדוש ברוך שלא להרבות "בַּדָּבָר הַזֶּה", לא נאמרו אלא לגבי התפילה של משה אז. אך בנוגע אלינו, אדרבא – צריך להרבות בתפילה על הכניסה לארץ ועל הגאולה. רצונו של ה' הוא שעם ישראל יבקשו ויתחננו ויפצירו על הגאולה ללא הרף. לכן תיקנו אנשי כנסת הגדולה בנוסח התפילה שלנו בקשות ותחינות רבות לזירוז הגאולה. כמו "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח", "לישועתך קיווינו כל היום", "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים" ועוד.
ומחדש הרבי שליט"א מלך המשיח שזאת ניתן ללמוד גם ממשה רבינו עצמו. כי מסתבר לאמר שמסירות נפשו של משה רבינו לגאולה ולעם ישראל היתה כל כך גדולה, שלמרות שה' אמר לו להפסיק להתפלל – הוא המשיך להתחנן ולהתפלל להכניס את ישראל לארץ ובכך להביא את הגאולה מיד. זאת על פי מאמר חז"ל "כל מה שיאמר לך בעל הבית עשה, חוץ מצא". מסביר הרבי ש'בעל הבית' זה הקב"ה וכל מה שאומר צריך לעשות בקיום התורה והמצוות. חוץ מל'צאת', חוץ מלצאת אל הגלות ולהישאר רחוק משולחנו של הקב"ה. כי בגלות
לא מרגישים את הקב"ה ואת זה
יהודים לא רוצים.
(ע"פ ד. מלכות
דברים נ"א)
כ' מנחם אב (8.02)
עם עצמי ועם הזולת
יום פטירתו של רבי לוי יצחק שניאורסון – אביו של הרבי מליובאוויטש שליט"א מלך המשיח
על מנת להביא את הגאולה האמיתית והשלימה יש צורך בשלימות עבודתו של האדם עם עצמו, וגם בשלימות השפעתו על הזולת. עבודת ה' בדרגה כזו הייתה אצל ר' לוי יצחק. הוא עבד את ה' עד למסירות נפש ממש, והמשיך להפיץ תורה וחסידות למרות הקשיים ברוסיה הסובייטית. גם לאחר שנאסר ואף הוגלה לארץ גזרה בשל 'חטאו' בחיזוק היהדות בעירו, הוא המשיך לכתוב חידושי תורה ולהשפיע על סביבתו.
רמז לכך ניתן למצוא גם בשמותיו: "לוי" על שם "הַפַּעַם יִלָּוֶה אִישִׁי אֵלַי" (בראשית כט,לד) – שהוא ממשיך את "אישי", הוא הקדוש ברוך הוא, "אלי" בעבודה עצמית. ו"יצחק", על שגורם לזולת שמחה וצחוק – השפעה על הסביבה.
(ע"פ ספר השיחות תשמ"ט עמ' 056)
כ"א מנחם אב (8.12)
דקדוק מועיל
"עקב" – הוא שמה של פרשת השבוע אותה קראנו בשבת. למילה זו ישנן שתי משמעויות: משמעות אחת לומדים מפירושו של רש"י "מצוות שהאדם דש בעקביו". כלומר, מצוות שהאדם רגיל לזלזל בהם. השמירה אף על מצוות אלו, מבטאת עבודת ה' נעלה יותר, המביאה שכר רב יותר. משמעות שניה מפרש הרמב"ן, שהמילה "עקב" היא מלשון אחרית וסוף, כמו: "עקבתא דמשיחא".
כאשר ישנם פירושים שונים לאותה מילה, הם חייבים להיות קשורים זה לזה. מאחר והם פירוש לתורה אחת, שהיא חוכמתו של ה' אחד. מכך ניתן להבין שישנו קשר בין שני הפרושים למילה "עקב", והיא:
דקדוק אף במצוות שנראות לנו כקלות ופעוטות – יזכה אותנו בקרוב לסוף וסיום הגלות, ל"עקבתא דמשיחא".
(ע"פ דבר מלכות ש"פ עקב תשנ"א סעיף י)
כ"ב מנחם אב (8.22)
עקב מול ראש
אחת הסיבות לכך שהדור הסמוך לביאת המשיח נקרא "עקבתא דמשיחא" – משום שקיום המצוות אז נעשה באופן של "עקב". בזמן שבית המקדש היה קיים קיימו ישראל את המצוות באופן של "ראש", מתוך הבנה ותענוג. אולם בעת הגלות מקיימים את המצוות ללא הבנה ותענוג, כ"עקב" זה שאין לו רגש (כמו עקב ברגל שעורו גס יותר והוא חש פחות משאר אברי הגוף) וכל שכן שאין לו הבנה ותענוג.
אולם מאידך, דווקא קיום כזה – כ"עקב" שאינו מבין ואינו מרגיש ובכל זאת מבצע את רצון בעליו – הוא קיום בדרגה גבוהה יותר. קיום כזה מבטא קבלת עול והתבטלות מוחלטת כלפי הקדוש ברוך הוא – שלמרות שאינו מרגיש ואינו מבין, הוא מבטא את הנקודה הקיימת אצל כל יהודי, ומקיים את הציווי האלוקי אף בלי הבנה ובלי רגש. דווקא קיום כזה, כ"עקבתא", מתוך קבלת עולו של הקדוש ברוך הוא – הוא המקרב את "משיחא", את התגלות המלך המשיח בקרוב ממש.
(ע"פ לקוטי שיחות כרך ט עמ' 17)
כ"ג מנחם אב (8.32)
דין וחסד
את מעלתו של עבודת ה"עקב", שדווקא על ידה זוכים לגאולה, ניתן ללמוד גם מספר דניאל. ייחודיותו של ספר דניאל היא בכך שמדובר בו באופן מפורש אודות הגאולה וחשבון קץ הגלות והוא נמנה כאחד מכ"ד ספרי התנ"ך. וזאת, למרות שהוא נכתב בגלות.
רעיון זה מרומז גם בתולדות חייו של דניאל. הוא חי בגלות מרה, בארמונו של המלך נבוכדנצר, אך הקפיד לקיים מצוות ולעבוד את ה' במסירות נפש. זאת ניתן לראות גם בשמו "דניאל" – אותיות "דין א-ל". "דין" מרמז על החובה והגלות, ו"א-ל" מרמז על מידת החסד שהופכת את הגולה לגאולה.
(ע"פ שיחת ש"פ עקב תשמ"ט הערה 25)
כ"ד מנחם אב (8.42)
מהו החלום?
ישנם החושבים כי הדיבורים אודות הגאולה הינם כמו חלום. אך האמת היא שההפך הוא הנכון – הגאולה היא המציאות האמיתית, והגלות היא החלום. כשם שניתן להקיץ מן החלום בבת אחת ולחזור למציאות האמיתית, כך אנו נחזור כהרף עין למציאות האמיתית שלנו – לחיים של גאולה בפועל ממש. עד שהיום ממש נפקח לפתע את העיניים ונראה פתאום כי משיח צדקנו כבר נמצא עמנו.
(ע"פ שיחת ש"פ פינחס תשד"מ)
כ"ה מנחם אב (8.52)
אמת נצחית
שלושת בתי המקדשות מכוונים כנגד שלוש אבות האומה: בית המקדש הראשון מכוון כנגד אברהם אבינו (מדת החסד, אהבת ה'). בית המקדש השני – כנגד יצחק (מדת הגבורה, דין, יראת ה'). ובית המקדש השלישי – כנגד יעקב.
מידתו של יעקב היא רחמים – מידה המחברת ניגודים: חסד ודין, ולכן אין בה שינוי או הפסק. על מידה זו נאמר: " עֹשֶׂה שָׁלוֹם, בִּמְרוֹמָיו". כלומר, כדי לעשות שלום בהנהגת העולם, כדי שהדין לא יתנגד למידת החסד והנתינה, מאיר ה' הארה גבוהה ביותר המחברת ביניהם, והיא מידת הרחמים. לכן בית המקדש השלישי יהיה קיים בקיום נצחי שאין אחריו עוד חורבן.
(ע"פ לקוטי שיחות כרך ט עמ' 62)
כ"ו מנחם אב (8.62)
לזכור ולהתכונן לשבת
אנו מצווים לזכור את יום השבת במשך כל השבוע, ולהתכונן לקראתו. כפי שמפרש רש"י: "תנו לב לזכור תמיד את יום השבת, שאם נזדמן לך חפץ יפה תהא מזמינו לשבת". (שמות כ, ח)
כן הדבר לגבי הגאולה הקרובה. גם כאשר אנו נמצאים בימי החול – בזמן הגלות, עלינו לזכור תמיד את הגאולה ולהתכונן לקראתה.
(ע"פ שיחת י"א ניסן תשד"מ)
