קיפאון וריקבון כהכנה לעלייה וצמיחה
בפרשתנו ראה כתוב "שמור את חודש האביב ועשית פסח גו'" (טז, א). והיינו, אף שכל המועדים נקבעו ע"פ סדר עונות השנה (ראה שמות כג, טו-טז; ובסנהדרין יא, ב), הנה דווקא בחג הפסח מצינו ציווי מיוחד לכוון (ע"י עיבור וכיוצא בו) שיוקבע דווקא בחודש האביב.
ויש ללמוד מזה הוראה נפלאה ולקבל עוז וכוח בעבודת ה':
הנה עין כי תביט בחודשי החורף אל השדות, תראה אשר תמו הגידולים, אין עוד צמיחה ונדמה שפסקה החיות מן הטבע. אך עם פרוש האביב, בין-רגע ילבלבו האילנות, והשדות תתעטפנה ירק, ואזי יבין הרואה אשר צמיחה כזו אין בכוחה להתהוות ברגע אחד, אלא שבכל חודשי החורף, הייתה הכנה וקיבוץ הכוחות לצמיחה רבתי שבחודש האביב.
וכך גם יציאת מצרים בחודש האביב הייתה לאחר שנים רבות ששקעו במ"ט שערי טומאה, ומכל מקום בזמן קצר ביותר נתעלו לקבל התורה מפי הגבורה. ואין זה אלא מפני שבמשך רד"ו שנה של השעבוד בכור-הברזל המצרי, נזדככו בזיכוך אחר זיכוך. ובצאתם ממצרים נתגלה כל זה, ואז נתברר שכל שנות הגלות המרה, בגשמיות וברוחניות, היו הכנה להיות הם לו ית' לעם סגולה ולקיים מצוותיו.
ומזה ילמד גם האדם לעבודתו, דגם כאשר נדמה לו בקוצר דעתו, אשר נמצא הוא ב"חורף", קור, קיפאון וריקבון, ונדמה לו אשר אין תכלית וצמיחה מתקופה זו; הנה אדרבא. ידע לנפשו אשר קרוב לוודאי שאין תקופה זו אלא הכנה וקיבוץ כוחות לעלייה וצמיחה דתקופת ה"אביב" שבעבודתו, וההפסק ישמש לתוספות כח בעבודת ה'. ומכאן ואילך יציץ ציץ, יוציא פרח ויגמול פירות טובים להנאות בהם את מי שאמר והיה העולם.
(ע"פ אגרות קודש ח"ד אגרת תתקצד)
