אמרו חז"ל "שלשה פרנסים טובים עמדו לישראל . . וג' מתנות טובות ניתנו על ידם . . באר בזכות מרים, עמוד ענן בזכות אהרן מן בזכות משה. מתה מרים נסתלק הבאר" כנלמד מהאמור בפרשתנו (כ, א-ב) "ותמת שם מרים . . ולא הי' מים לעדה", ומכל מקום "חזרה בזכות שניהן" – משה ואהרן, וכאשר נסתלק גם אהרן ועמו ענני הכבוד – "חזרו שניהם – הבאר וענני הכבוד – בזכות משה" (תענית ט, א).
והנה, כל אחד מן ה"פרנסים טובים" שקיבלו ישראל מתנה בזכותו, יש לו קשר פנימי ורוחני עם המתנה שבאה בעטיו, שלכן באה "מתנה טובה" מסויימת דווקא בזכות "פרנס" ההוא דוקא:
משה הי' רועה את ישראל, שרועה עניינו לזון ולפרנס צאנו בפרטיות כל אחד כפי צרכיו, ולכן הגיע בזכותו ה"מן", שהיא ההשפעה הפנימית של התורה בכל איש ישראל כפי מדרגתו.
אהרן הייתה דרכו "אוהב את הבריות ומקרבן לתורה" (אבות א, יב), שלא הי' מביט על מעשי היהודי כי אם על נשמתו האלוקית ואוהבו ללא כל חילוק בין גדול לקטן, ועל כן הגיע בזכותו "ענני הכבוד" – כח המסירת נפש שהוא בכל ישראל בשווה.
ומרים היא פועה (סוטה יא, ב) שהתמסרה לגידול הקטנים במצרים, שרומז על אלו המצויים במדריגה נמוכה, ושמה מרים נקרא "על שם המרור" (ילקוט שמעוני רמז קסב) – לפי שהייתה בזמן קושי הגלות שאז המצב הרוחני הוא נמוך ונחות, ובזכותה ניתנה באר המים שרומזים על ירידת התורה למדריגות התחתונות ביותר (עיין ביאור הדברים באורך במקור הדברים).
והנה, הגם שעבודתו של משה מצד עצמו היא השפעה פנימית לצאן מרעיתו, "מן", מכל מקום הנה לאחר שנסתלקו ענני הכבוד והבאר בהסתלקותם של מרים ואהרן, חזרו העננים והבאר בזכותו של משה, ומאז השפיע הוא לישראל גם עניינים אלו.
כי רועה ישראל אמיתי אינו עוסק רק בעבודה השייכת לו, אלא, בשעה שמוכרח לצורך השעה, מניח את עצמו על הצד, ומוסר נפשו בשביל בני ישראל. ולכן, בשעה שנסתלקו אהרן ומרים, ולא היה מי שיעניק לישראל את ההשפעה שבאה בזכותם, פנה ראש ישראל להתעסק בעצמו בעניינים אלה, הגם שלא היה זה לפי ערכו.
(ע"פ לקוטי שיחות ח"ב עמ' 331 ואילך)
