טור לפרשת ואתחנן

כותרת: זיווג מן השמים

שני ילדים משוחחים בבית ספר ממלכתי בארצות הברית. שח האחד לחברו: "אתמול אבא שלי פגש יהודי"…
קוטע אותו החבר: "אין צורך להזכיר את דתו של אדם. כאן יש הפרדת דת ממדינה".
ממשיך הראשון: "או-קיי. אז אתמול אבי פגש סיני".
"טוב מאוד", מתערב חברו, "לאום מותר להזכיר".
"יפה", משיב הראשון, "ואותו סיני אמר לו: יחזקל, איפה אתה מתכוון לשהות בתשעה באב?"…
כמה מפתיע, אך האמריקאים לא גילו את אמריקה. הפרדת דת ממדינה הייתה קיימת כבר לפני אלפי שנים. קודם מתן תורה, הדת הסתכמה בפולחן דתי, וכמעט שלא היתה רלוונטית לשאר תחומי החיים.
המהפך התרחש במתן תורה, כפי שמתואר בפרשת השבוע, פרשת ואתחנן. מתוך 613 מצוות, בוחר הקב"ה את עשרת הדיברות, אותן הוא מוסר במעמד היסטורי כביר, בנוכחות מיליוני אנשים. והנה, במקום לשמוע רעיונות נשגבים, אנו שומעים הוראות פשוטות ובסיסיות: לא תרצח, לא תנאף, לא תגנוב, לא תחמוד וכן הלאה. איך יתכן שהתגלות אלוקית כה נשגבת עוסקת בדברים כה נמוכים?
מסתבר, שזה בדיוק הרעיון של מתן תורה – לחבר את הדת למדינה ולהכניס את האמונה בה' לחיי היום יום. אורח חיים יהודי אינו מסתכם בתפילה בבית הכנסת, שכן התורה מלווה את סדר היום שלנו מבוקר ועד לילה, ומדריכה אותנו גם במעשים הכי 'פשוטים'.
כשאנו קמים בבוקר, מודים לה' ונוטלים ידיים; לפני ארוחת הבוקר, אומרים ברכה; בעבודה ובמסחר, נוהגים ביושר וזוכרים להפריש כסף לצדקה; בבית עם הילדים, דרך החינוך אמורה להיות על פי תורה. כך אנו מחברים את התורה לחיינו ומחדירים את הקדושה גם בעיסוקים גשמיים, בבחינת "היה יהודי בביתך, וגם בצאתך"!
את הרעיון הזה מתמצתת התורה בשלושת המילים הפותחות את עשרת הדיברות: "אנוכי ה', אלוקיך". המילים "אנוכי ה'" מייצגות את האמונה בה' כשלעצמה; והמילה הנוספת, "אלוקיך", באה להבהיר כי האמונה לא נשארת עיקרון פילוסופי, אלא משפיעה על כל תחומי החיים שלך ושלי – אלוקיךָ.
הזיווג הזה, בין רוחניות וגשמיות, מיושם בהצלחה כבר למעלה משלושת אלפים שנה. מה הפלא, מדובר הרי בזיווג מן השמים.