בפרשתנו שלח מדובר אודות שכאשר אמר הקב"ה למשה גזירת "אכנו בדבר ואורישנו ואעשה אותך לגוי גדול ועצום ממנו" (יד, יב), ענה משה "ושמעו מצרים גו' והמתה את העם הזה גו' ואמרו הגוים גו' מבלתי יכולת ה׳ להביא את העם הזה אל הארץ אשר נשבע להם וישחטם במדבר" (יד, יג ואילך).
ולכאורה דבר זה תמוה ביותר, שהרי המדובר הוא על הריגת שישים ריבוא ישראל, והאם לא מצא משה רבינו כל טענה אחרת מלבד "ושמעו מצרים"?
ויש לומר הביאור בזה, על פי מה שמצינו שלשון הכתוב על גזירת הקב"ה הוא "וישחטם במדבר".
והנה, שחיטה עניינו הכשרת הבהמה למאכל אדם, ולא רציחת הבהמה בלבד. וכן מצינו בנסיון העקידה שהליכת אברהם "לשחוט את בנו" לא הי' להרוג אותו ח"ו אלא כדי ל"והעלהו שם לעולם" להעלותו ולהקדישו כעולה לה', וכן מצינו בעוד מקומות.
וזהו שגם כאן לשון הכתוב הוא "וישחטם במדבר" להשמיענו, שלא הי' גזירה זו כדי להמית את ישראל בלבד ר"ל, כי אם על מנת לזככם ולכפר עוונם, ולהעלותם לחיי העולם הבא.
ולכן לא טען משה רבינו להשי"ת על עצם כליית עם ישראל, כיון שגזירה זו היתה כדי להעלותם לדרגה גבוהה יותר, וטענתו היתה רק שהזיכוך באופן זה יביא לחוסר אמונה אצל המצריים, שיאמרו "מבלתי יכולת ה'".
(על פי לקוטי שיחות חכ״ג עמ׳ 96 ואילך)
