חג מתן תורה (שבועות) מתייחד בכך שמקדימים לו ימי הכנה, אשר מכח הכנות אלו באים ישראל לקבל את התורה.
ולכאורה דרוש ביאור:
הרי, מחד – פשוט שימי ההכנה הם פחותים במעלתם. כי מדובר בימים קודם מתן תורה, כשעדיין לא ניתן הכח המיוחד של מתן תורה, להביא את אור הקדושה בעניני העולם; אמנם מאידך, כיון ש"הגורם הוא חזק ונעלה יותר מן הנגרם" (ראה המשך וככה תרל"ז פכ"א (ס"ע כ"ה)), צריך לומר – שימים אלו, שהם המביאים וגורמים את מתן תורה – יש בהם מעלה ויתרון אף לגבי זמן מתן תורה!
ויש לבאר, שדוקא מצד פחיתות ימים אלו – בזה היא מעלתם.
כלומר: כאשר ביום חג השבועות, זמן מתן תורה, עומד יהודי בתשוקה לקבל את התורה – אין זה דבר חידוש, שהרי ישנו אז גילוי אלקות ("וירד ה' על הר סיני") המעורר אותו; אמנם בימים שקודם מתן תורה, כאשר עדיין נמצאים לפני הגילוי דמתן תורה, ואעפ"כ עומד יהודי בתשוקה לקבל את התורה, הרי זה דבר חידוש.
ובפשטות, ימי ההכנה למתן תורה הם ימי החול, אשר על פי תורה עסוקים בהם בדברים של חול. וכאשר למרות כל זאת מפסיק יהודי מעבודתו ומסחרו וכיו"ב, ועוסק בהכנות לקבלת התורה – הרי זה פועל ומעורר רצון אצל הקב"ה ליתן לישראל את התורה.
(ע"פ לקוטי שיחות חי"ג עמ' 142 ואילך)
