טור לפרשת ויגש

כותרת: עד מתי?

זו אינה הפעם הראשונה בה יוסי נוסע על אופניו ללא קסדה, ועוד בכביש. אבא כבר הזהיר אותו על כך מספר פעמים, אך ללא הועיל. הפעם, החליט אבא למנוע ממנו את הרכיבה על האופניים. אולי כך ילמד יוסי על חשיבות השימוש באמצעי בטיחות. ובכן, בימים הקרובים יוסי לא נוסע על האופניים.
ומה אחרי זה? כמה זמן אמור העונש להימשך?

אין הצדקה להטיל על הילד עונש לתמיד. זמן הענישה תלוי בגיל הילד ובחומרת המעשה, אבל בכל מקרה חשוב שהעונש יהיה מוגדר, ויהיה לו סוף. כאשר מסתיים הזמן שהקצבנו לעונש, מיד יש לשוב ולהאיר פנים לילד, ולתת לו הזדמנות מחדש. זה נכון בכל סוג של עונש. אם זה הורה שמעניש ילד, מורה שמעניש תלמיד, מנהל שמעניש עובד או מדינה שמענישה אזרח. תמיד העונש צריך להיות קצוב לפי חומרת המעשה, ואין לגרור אותו ולו לרגע נוסף מעבר לדרוש. מיד בתום העונש, יש להרעיף עליו אהבה מחדש.

גם הקב"ה מעניש במידה. במשך תקופה ארוכה הקב"ה לא גילה את אוזנו של יעקב כי יוסף עדיין בחיים. רק בפרשת השבוע, מקץ, אחרי 22 שנה, הקב"ה 'מסדר' את התגלות יוסף לאחיו. ואז, יוסף שולח את אחיו בבהילות ליעקב: "מהרו ועלו אל אבי".

במשך 22 שנה דאג הקב"ה להסתיר את קיומו של יוסף מיעקב, ולא שלח אפילו קצה של רמז. איך בבת אחת הכול השתנה מקצה לקצה? המדרש מסביר, כי הצער של יעקב על יוסף הנעדר היה עונש על כך שיעקב עצמו נעדר מבית הוריו במשך 22 שנה בהן שהה בבית לבן. לכן, גם היעדרותו של יוסף נמשכה 22 שנה בדיוק. רגע לא יותר. כאשר הסתיים פרק הזמן הקצוב לעונש, הקב"ה דאג שיעקב ישמע את הבשורה ויפגוש את יוסף.

גם במצרים היו בני ישראל שקועים בגלות ארוכה. אולם, ברגע שהגיע זמן הגאולה, לפי הבטחתו של הקב"ה לאברהם בברית בין הבתרים, מיהר הקב"ה לגאול את בני ישראל, ולא עיכב אותם אפילו כהרף עין. גם אנחנו בגלות ארוכה, כבר כמעט אלפיים שנה. עלינו לזכור כי זוהי תקופה מוגבלת, שאמורה להסתיים בקרוב ממש. מיד ברגע המיועד, ימהר הקב"ה לגאול אותנו, ולא ישאיר אותנו אפילו רגע אחד מיותר בגלות.

אז כאשר אנו שואלים: עד מתי?– התשובה היא: הנה הנה משיח בא!