סוֹדָהּ שֶׁל הַזְּקֵנָה הַמֻּפְלֶגֶת

אַחַד הַחֲסִידִים נָסַע לְמָקוֹם מְסֻיָּם לְרֶגֶל הִצְטָרְכוּתוֹ וְהִתְאַכְסֵן בְּבַיִת אֶחָד הַמִּתְנַהֵג בַּעֲשִׁירוּת. שָׁם רָאָה אִשָׁה זְקֵנָה מְאוֹד שֶׁכֹּל בְּנֵי הַבַּיִת, זְקֵנִים וּצְעִירִים כְּאֶחָד, מְכַבְּדִים אוֹתָהּ בְּיוֹתֵר. הָאוֹרֵחַ הִתְעַנְיֵן עַל טִיבוֹ שֶׁל הַבַּיִת. הָאִשָׁה הַזְּקֵנָה הִבְחִינָה בִּתְמִיהָתוֹ וְשָׁאֲלָה לִמְקוֹם מוֹצָאוֹ. הוּא סִפֵּר לָהּ שֶׁבָּא מֵעִיר שֶׁל חֲסִידִים, וְהִיא אָמְרָה שֶׁמֵּאַחַר וְהוּא מַתְמִיהָ עַל הַבַּיִת הִיא תְּסַפֵּר לִכְבוֹד הַחֲסִידִים אֶת כָּל עִנְיָנֶיהָ.

לְאַחַר חֲתוּנָתָהּ יָלְדָה תִּינוֹק אֶחָד, וּבְעוֹדָהּ צְעִירָה לְיָמִים נֶאֱבַד בַּעְלָהּ וְלֹא נִשְׁמַע מִמֶּנּוּ דָּבָר. הִיא שָׁמְעָה עַל הַבַּעַל שֵׁם טוֹב וְנָסְעָה לִשְׁאֹל אוֹתוֹ עַל בַּעְלָהּ כֵּיצַד וְהֵיכָן תּוּכַל לְמָצְאוֹ. הָאִשָׁה נִכְנְסָה לַבַּעַל שֵׁם טוֹב וְהַתִּינוֹק עַל יָדֶיהָ וְסִפְּרָה לוֹ עַל עִנְיָנָהּ. הַבַּעַל שֵׁם טוֹב הִשְׁכִּיב רֹאשׁוֹ עַל יָדָיו הַקְּדוֹשׁוֹת וְכָךְ שָׁכַב זְמַן מָה עַד שֶׁהִגְבִּיהָּ אֶת רֹאשׁוֹ. אָז אָמַר לָהּ: אַתְּ עֲגוּנָה לַנֶּצַח. חִפַּשְׂתִּי אֶת בַּעְלֵךְ וְלֹא מְצָאתִיו, לֹא בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא בָּעוֹלָם הַשֵׁנִי.
אַחַר כָּךְ שָׁאַל: מָה הוּא הַתִּינוֹק שֶׁעַל יָדַיִךְ, יֶלֶד אוֹ יַלְדָּה? וְעָנְתָה יַלְדָּה. הוּא אָמַר לָהּ: תַּבְטִיחִי לִי שֶׁתִּתְנַהֲגִי בְּכַשְׁרוּת וַאֲבָרְכֵךְ בַּאֲרִיכוּת יָמִים וּמִזֹּאת הַיַּלְדָּה תִּזְכִּי לִרְאוֹת בָּנִים וּבְנֵי בָּנִים וְגַם תִּזְכִּי לַעֲשִׁירוּת.
וְהוֹסִיפָה הָאִשָׁה הַזְּקֵנָה לוֹמַר לַחָסִיד שֶׁכָּל הָאֲנָשִׁים שֶׁהוּא רוֹאֶה הֵם צֶאֱצָאֶיהָ, וּבָרוּךְ הַשֵׁם זָכְתָה לִרְאוֹת דּוֹר חֲמִשִׁי. הָאִשָׁה סִיְמָה אֶת דְּבָרֶיהָ בְּכָךְ שֶׁהִיא כַּיּוֹם בַּת ק"ה שָׁנִים וְהִתְקַיְּמָה בָּהּ בִּרְכַּת הַבַּעַל שֵׁם טוֹב בִּשְׁלֵמוּת וְגַם זָכְתָה לַעֲשִׁירוּת.
(ליקוטי סיפורים)

??שבוע טוב ומבורך??

♦לעילוי נשמת♦
יוסף יצחק בן שרה שטרנה

+++++++++++

״האדם יכול להשיג מה
שהשיגו כל התנאים והאמוראים,
אולם הגאווה מעכבת ואינה מניחה להשיג.״