מסרון השבוע – פרשת תולדות
הבאר של סאות' דקוטה
ביום ראשון האחרון שמעתי לראשונה על מדינה ושמה סאות' דקוטה. באירוע הענק של כינוס השלוחים העולמי, הודיעו שסוף סוף ייצא זוג שלוחים למדינה האחרונה בארה"ב שעד היום היה בה קוקה קולה אך לא חב"ד, לסאות' דקוטה.
מדובר ב'חור'. אין שם יהדות, בקושי יש יהודים, ואלו שישנם הם מתבוללים. מה יש לעשות שם?
השליח החדש הסביר הכל בנאומו באותו אירוע. בפרשת השבוע רואים כי יצחק עסק בחפירת בארות. בעיניו, זו לא חכמה למצוא מים במקום שיש בו מים כמו נחל, אלא החכמה למצוא מים במקום יבש וצחיח. להאמין שמסתתרים מים עמוק באדמה, להתאמץ ולחפור באר עד שהמים יפרצו החוצה.
לכן יצחק אהב את עשיו. זו לא חכמה לראות את הטוב ביעקב. החכמה להאמין שגם בתוך עשיו מסתתר טוב, וצריך רק לחפור באמצעות אהבה עד שהטוב הזה יתגלה.
השליח החדש יצטרך לחפור הרבה עד שיתגלו המים הרוחניים בסאות' דקוטה. אבל בסוף זה יקרה. ואף אנו, אם נשכיל להאמין בטוב האינסופי שיש בזולת, בסוף הטוב הזה יתגלה.
לראות את הסרטון באתר החדשות FOX NEWS:
http://video.foxnews.com/v/5232164146001/?#sp=show-clips
שבת שלום,
הרב חיים הבר
בית חב"ד שכונה ט' באר שבע
♥♥♥♥♥
♥♥♥♥♥
השבת פרשת תולדות (קדושת הארץ בימי האבות)
כאשר השתרר הרעב בארץ-ישראל, התגלה הקב"ה ליצחק והורה לו: "אל תרד מצרימה, שכון בארץ אשר אומר אליך". הקב"ה ציווה את יצחק שלא ינהג כאביו, אברהם, שירד למצרים מפני הרעב, אלא יישאר בארץ.
במה יצחק שונה מאברהם? מבאר המדרש, שהואיל ויצחק נעקד על-גבי המזבח ונתקדש להיות קרבן עולה לה', יש לו דין של קרבן, וחייבים לשמור על קדושתו. ההלכה היא, שאם מוציאים את העולה מחוץ לקלעי העזרה – היא נפסלת. כך אמר הקב"ה גם ליצחק: "אם יצאת חוץ לארץ – נפסלת".
גם רש"י מפרש ברוח זו והוא מציין שיצחק נחשב "עולה תמימה", אך הוא אינו מזכיר את האיסור לצאת אל מחוץ לקלעים, אלא אומר: "אין חוצה-לארץ כדאי לך". שוני זה משתקף גם במילות הפסוק שעליהן נסבים הפירושים. המדרש מפרש זאת על המילים "אל תרד מצרימה", דבר המתאים לאיסור החל על הוצאת עולה מהעזרה, ואילו רש"י מציין את המילים "גור בארץ הזאת", כבסיס לפירושו: "אין חוצה-לארץ כדאי לך".
כל זה מעיד שאין מדובר בניסוחים אקראיים, אלא בהבדלים מהותיים בתפיסת גדרו של הציווי ליצחק להישאר בארץ. המדרש, שעניינו דרש, מייחס לארץ-ישראל קדושה כקדושת העזרה, ולכן הדבר דומה לאיסור להוציא עולה מן העזרה, ואילו רש"י, המפרש את 'פשוטו של מקרא', מדגיש את חסרונה של חוץ-לארץ, שלכן לא ראוי ליצחק לרדת לשם
ארץ-ישראל, באותו זמן, עדיין לא הונחלה בפועל לבני-ישראל, אלא הייתה בבחינת הבטחה של הקב"ה לאברהם. ההבטחה אמנם הייתה משולבת בכריתת ברית, והקב"ה אמר לאברהם "לזרעך נתתי את הארץ הזאת" – "נתתי", בלשון עבר – אך בפועל עדיין לא נמסרה הארץ לידי עם-ישראל.
לכן מצד פשטות העניינים אי-אפשר לומר שארץ-ישראל כבר הייתה אז קדושה, עד שלגבי יצחק הייתה קדושתה כקדושת העזרה לגבי קרבן עולה. לכן מעדיף רש"י לפרש, שהאיסור לצאת מן הארץ היה משום ש"אין חוצה-לארץ כדאי לך".
אולם המדרש, שעניינו לגלות רבדים שלמעלה מן הפשט הפשוט, רבדים הקשורים במהותם הרוחנית של הדברים – הוא רואה את הקשר הפנימי והעמוק שנוצר בין עם-ישראל לארץ-ישראל על-ידי הבטחת הקב"ה, אף שעדיין לא מומשה בפועל. מבחינת רוחניות העניינים, דיבורו של הקב"ה הוא בבחינת מעשה, ובדרגה זו כבר ניתנה הארץ לידי עם-ישראל ונתקדשה.
לכן מפרש המדרש, שהקב"ה ציווה על יצחק שלא לצאת מהארץ בשל היותו קדוש, שמקומו בארץ הקדושה, כי בראייה הרוחנית של הדברים נתקדשה הארץ כבר באותם ימים, אלא שאחר-כך נתגלתה קדושה זו גם בגדרי העולם, בכניסתם של בני-ישראל לארץ.
(על-פי לקוטי שיחות כרך טו, עמ' 200)
מוקדש לזכות הת' מנחם מענדל בן נחמה דינה לרפואה שלמה
♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥
ממתק לשבת פרשת תולדות תשע"ז
אב ובנו הגיעו אל הרבי מליובאוויטש וביקשו ברכה לקראת בר-המצווה של הבן.
הרבי ברך את הילד, וכשפנו ללכת – קרא להם לחזור. הוא פנה אל הבן ושאל אותו:
"האם אתה אוהד ספורט" ?כן."
"איזה"?
"בייסבול."
"איזו קבוצה?"
"הדוג'רס" (קבוצה שהיתה בניו-יורק בשנות החמישים).
"היית פעם במשחק שלהם?"
"כן. לפני כחודש אבא לקח אותי למשחק."
"ואיך היה?"
"האמת, די מאכזב. כשעברו שני שליש מהמשחק, הקבוצה אותה אני אוהד היתה בהפסד של תשע נגד שתיים, פער גדול מדי. אז קמנו והלכנו."
"תגיד לי, גם השחקנים עזבו"?
"לא, בוודאי שלא."
"מדוע"?
"יש הבדל בין אוהד לשחקן. האוהד נמצא שם בשביל הנאתו, כשהוא רוצה לעזוב – הוא עוזב. אבל השחקן הוא חלק מהמשחק, הוא חייב להישאר עד הסוף, הוא תמיד צריך להשקיע את המקסימום ולקוות שאולי הוא בכל אופן יצליח לנצח."
"גם בתורה ובמצוות, יש אוהדים ויש שחקנים, אמר הרבי, מהרגע שאתה נהיה בר מצווה אתה מקבל את הזכות להיות שחקן ולא רק אוהד אני מציע לך תהיה שחקן"!
*
בפרשתנו אנחנו קוראים על רבקה שהרתה לאחר הרבה שנים של ציפייה, והתורה מספרת "ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה אנוכי ותלך לדרוש את ה', ויאמר ה' לה שני גויים בבטנך וכו'"
מסביר המדרש שכשהייתה רבקה עוברת בפתחי בתי מדרש ומקומות שעושים מעשים טובים הרגישה שהתינוק דוחף לצאת, אמרה לעצמה "איזה ילד צדיק אני מגדלת הוא ממש מרגיש את האנרגיה הטובה, אך כשעברה ליד פתחי עבודה זרה ומעשים לא טובים שוב הרגישה את הדחיפה, אמרה "אם כן למה זה אנוכי", אם זה ילד שלא יודע מה הוא רוצה מעצמו אז למה אני מביאה אותו לעולם, כשאומרים לה שיש לה שניים היא נרגעת שלפחות כל אחד מהם ממוקד ויודע מה הוא רוצה בחיים.
*
בחסידות מוסבר שהסיפור של רבקה הוא בעצם הסיפור של כל אחד מאתנו, לפעמים אנחנו עושים מעשה טוב ומרגישים שזה בדיוק המקום שלנו וממש נמשכים לעשות עוד טוב, אך לפעמים אנחנו מסוגלים לעשות משהו לא טוב ולהרגיש טוב גם עם זה, כשאדם מתבונן בעצמו יכול להישבר ולהגיד "למה זה אנוכי" למה אני כל כך לא יציב, איך יכול להיות שאני נהנה מהטוב אבל מסוגל גם ליהנות מהרע? באה תורת החסידות ואומרת שיש לנו בתוכנו 2 נפשות, נפש אלוקית ונפש בהמית, הנפש האלוקית רוצה לחשוב, לדבר ולעשות את הטוב האלוקי והנפש הבהמית רוצה את מה שנוח לה מבלי להתחשב בתפקידה בעולם, וכמובן שמכיוון שאין שני מלכים מושלים בכתר אחד, עלינו להשכיל לתת לנפש האלוקית את הכוחות לנצח במלחמה, אך כדי לנצח אי אפשר לשבת ביציע ולצפות, צריכים להיות שחקן פעיל,
*
יהי רצון שבאמת ננצל את הכוחות שלנו להיות שחקנים טובים ובזכות זה שכל אחד מאתנו יתן לנפש האלוקית להוביל במקום הנפש הבהמית, נזכה לגאולה שלמה שתבוא בקרוב ממש.
שבת שלום ומבורך!
