על הפסוק במגילה "וקבל היהודים את אשר החלו לעשות" ביאר כ"ק מו"ח אדמו"ר (מוהריי"צ) נ"ע שבכתוב זה מדובר על מסירת נפשם של ישראל בזמן גזירת המן, שעי"ז גמרו את קבלת התורה שהחלו בזמן מתן תורה.
ולכאורה צריך ביאור, הרי לפי פשוטו, בכתוב זה מדובר אודות הזמן שלאחרי הנס דפורים, שבזמן ההוא כבר "ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר", וא"כ, איך רואים מכאן גודל מסירות נפשם של ישראל?
אלא, שיש לומר, שאדרבה, בזה מרומז שגם לאחרי הנס דפורים, הייתה "קבלה" של התורה, שבמידה מסויימת גדלה מעלתה גם על המסירות נפש שבזמן הגזירה.
דהנה, אנו רואים שישנם כאלו שבהיותם במקום שהיו שם גזירות על תורה ומצוות, הי' להם מסירת נפש במשך כו"כ שנים, אך כשבאו אחר כך למדינות הרווחה ולמקומות ששם אפשר לעסוק בתורה ובמצוות מתוך הרחבה, לא הי' ניכר בהם המסירת נפש שהי' להם מקודם.
וענין זה הוא מפני שכאשר האדם בא לידי ניסיון מתגלה אצלו נשמתו הקדושה, וזה נותן לו הכח לעמוד נגד הגזירות. אך כאשר נגמר הניסיון, ונשמתו כבר לא מאירה בגלוי, אפשר שיחזור האדם למצבו הקודם לפני הניסיון.
וזהו עניין ה"קבלה" של ישראל לאחרי הנס דפורים. שגם לאחרי הנס, שכבר לא הי' אצלם נסיונות, עדיין היו שבורים ונדכאים מזה שנשארו בגלות, וכלשון הגמרא "אכתי עבדי אחשורוש אנן" (מגילה יד, א), ובקשו והתפללו שייגאלו ממצב זה.
ועי"ז הראו, שה"קבלה" והמסירת נפש שלהם לא היתה רק בזמן הגזירה והנסיון, אלא גם לאחרי זה "קבלו" את התורה, עד כדי שהיו שבורים מזה שנשארו בגלות.
ומזה יש ללמוד גם בימינו אלה, שאין לאדם להסתפק בזה שיש הרחבה בגשמיות וברוחניות, אלא זה שנמצאים אנו בגלות ו"אכתי עבדי דאחשורוש אנן" צריך להביא רגש של "נשבר ונדכא", ויש לקוות ולהתחנן לזה ש"תחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים" במהרה בימינו.
(ע"פ "תורת מנחם – סה"מ מלוקט על חדשי השנה" ח"ג עמ' לט ואילך)
תגובה אחת
מעשה באדם שהיו לו בתיקו עשרת אלפים דולר, וכל אלפייה היתה קשורה בגומייה עבה. יום אחד הוא הלך ברחוב ופתאום שמע צעקות וקריאות מרחוק. הוא הסתובב במהירות, כדי לראות על מה המהומה. אמרו לו, הלו אדוני, יש לך חור בתיק. כמובן שהאיש נבהל מאד, התחיל לספור כמה אלפיות יש לו, ולצערו הוא מגלה שחסר לו אלף דולר. מה אתה אומר, מה הוא יעשה עכשיו? למעשה יש לו שתי אפשרויות. אפשרות אחת, הוא יאמר לעצמו, אלף דולר הלכו פייפן, זה כבר לא עשרת אלפים דולר, ואז הוא ילך ויזרוק את שאר הכסף. נשמע מטופש, הא? ברור שהוא יבחר באפשרות השנייה, שהיא לשמור על הכסף שנשאר כפליים ממה שהוא שמר עליו עד עכשיו.
משל למה הדבר דומה? לאדם שנכשל בעברה מסוימת שוב ושוב ומתאכזב מאוד. האם בגלל אותה טעות תמשיך לזרוק את האוצרות הרוחניים שכבר רכשת ושעדיין יש לך? ובכלל, כל עוד אדם רואה שהיצר ממשיך לנסות לפתות אותו, זה הסימן הכי גדול שהוא לא אבוד. היצר מנסה לפתות רק את אלה שיש להם עתיד גדול. לכן, אם אתה מרגיש שיש לך הרבה ניסיונות, אדרבה, זה אומר שעדיין לא אבדה התקווה שלך. חוץ מזה, כדאי שתיקח בחשבון שכשאתה עומד בניסיון, אתה מתעלה ומתרומם לפסגות עליונות כאלה, שאדם שאין לו ניסיונות, ייקח לו הרבה מאוד זמן להגיע לשם. ועוד כל ניסיון, זו הזדמנות נהדרת, לתקן. כי זה העיקר של החזרה בתשובה: כשמגיע לאדם ניסיון והוא מתגבר עליו, אז באותו הרגע הוא מתקן את כל העבר שלו, וזה מה שנקרא תשובת המשקל (וכמובן חשוב מאד לעולם לא לשים את עצמינו בניסיון לכתחילה אלא לנסות להרחיק את עצמינו כמה שיותר מפיתוים שאנו יודעים שאנו נכשלים בהם).