כיצד וויתר משה רבנו על הקרבת קרבן פסח? פרשת בהעלותך
בפרשתנו "בהעלותך" מופיעה פרשת הקרבת הפסח ו"פסח שני" במדבר, בשנה השנייה לצאתם ממצרים. רש"י (ט, א) מסביר מדוע ספר במדבר לא נפתח בפרשה זו שנאמרה בניסן (אלא בפרשה שנאמרה באייר): "מפני שהוא גנותן של ישראל, שכל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר, לא הקריבו אלא פסח זה בלבד".
והנה לנו שאף ש"תלה הכתוב מצווה זו [של הקרבת הפסח] בביאתם לארץ, ולא נתחייבו במדבר אלא פסח אחד שעשו בשנה השנית" (רש"י בא יב, כה), מכל מקום, הא גופא שבני ישראל לא ביקשו מעצמם מהקב"ה לחייבם בקרבן פסח במשך כל שנותיהם במדבר – נחשב הדבר ל"גנותן של ישראל".
ולכאורה תמוה: כיצד יתכן הדבר שגם משה ואהרן לא הקריבו את הפסח "כל ארבעים שנה" ולא בקשו מהקב"ה להקריב?
ויש לומר הביאור בזה:
רועי ישראל ונשיאיהם אינם חושבים כלל על עצמם ותועלתם האישית, אלא מוסרים נפשם עבור כלל ישראל. מצינו, שמסירות-נפשו של משה עבור ישראל הייתה עד כדי שביקש מהקב"ה "מחני נא מספרך אשר כתבת" (תשא לב, לב).
ובענייננו: באם משה ואהרן היו מבקשים אצל הקב"ה ופועלים שיחייב אותם בהקרבת הפסח, אף שעי"ז 'ירוויחו' את מצוות הפסח, הרי לאידך הי' זה מגלה את "גנותן של ישראל" ביתר שאת; זה הי' מראה שאע"פ שהייתה אפשרות להתחייב בהקרבת הפסח, לא בקשו זאת ישראל, מלבד משה ואהרן. ולכן, בהיות משה ואהרן רועים נאמנים לישראל, וויתרו על תועלתם האישית והעילוי שהי' בא להם בהקרבת הפסח, ובלבד שלא יתגגבר עי"ז "גנותן" של ישראל.
(ע"פ לקוטי שיחות חכ"ג עמ' 70 ואילך)
לזכות
הילדה שיינא ברכה תחי'
בת הרה"ת שלום דובער וזוגתו מרת מירל דבורה לאה שיחיו
איידלמאן
לרגל הולדתה בשעטומ"צ
יום ב' דחג השבועות ה'תשע"ה
לזכות
החתן הת' אפרים חיים שי' מאיראוויטש
והכלה מרת חוה דישא תחי' פרקש
לרגל בואם בקשרי השידוכין בשעטומ"צ
*
נדפס ע"י הורי החתן
הרה"ח אריה לייב וזוגתו מרת רינה שיחיו מאיראוויטש
