מדוע שיעור הנחתום קטן משיעור הבעה"ב?
בנוגע לשיעור מצות חלה הכתוב בפרשתנו, כותב רש"י "חכמים נתנו שיעור לבעל הבית אחד מעשרים וארבעה, ולנחתום אחד מארבעים ושמונה" (טו, כ). ויש לבאר החילוק בין שיעור חלה לבעה"ב לשיעור הנחתום:
בנוגע לענין ה"חלה" מבואר שתוכן מצוות חלה הוא ההכרה בזה שלא יגיעת האדם ועבודתו מביאה לו את התבואה, כ"א הקב"ה לבדו הביא לו את הברכה, ובמילא אין התבואה והעיסה שייכים לו, אלא להקב"ה. ולכן הוא נותן את "ראשית עריסותיכם" – "תרומה לה'", להראות שבאמת שייכת העיסה להקב"ה (ראה בזה בלקו"ש חי"ח עמ' 183 ואילך, וש"נ).
והנה, מבואר בספרים, אשר בעל עסק רואה את ההשגחה העליונה יותר מ'יושב אוהל', כי בעל עסק צריך לעשות פעולות שונות כדי להרוויח מעסקו, והצלחתו תלוי' בתנאי המקום והזמן, עליית וירידת השערים וכו'. ובכל זה רואים לעתים תכופות בגלוי שמסבב הסיבות ית' הוא זה שגרם להצלחתו במסחר. משא"כ היושב אוהל, שמקבל בדרך כלל את פרנסתו הקצובה מן המוכן, אין הוא רואה השגחה זו בגלוי כל כך.
ועפ"ז יש לבאר חילוק שיעור החלה בין הבעה"ב להנחתום:
האופה את העיסה בבית אינה מודע בדרך כלל לפרטי הדבר, איך הרוויחו את הכסף לקנות את העיסה, אלא מקבל הוא את הדבר מוכן לאפי', ובמילא אין ה"בעה"ב" מרגיש כ"כ איך שהעיסה קשורה ותלויי' בברכת הקב"ה. ולכן עליו לתת שיעור גדול "א' מכ"ד", כי אצלו נדרש זהירות גדולה יותר כדי לא לשכוח שהכל בא מאת הקב"ה.
משא"כ הנחתום, שהוא בעל עסק, ואופה את העיסה לפרנסתו באופן הבא ע"י מסחר עם כל התנאים הנ"ל, הרי הוא רואה בעסקו כבר שההצלחה תלוי' בהקב"ה השולח לו את פרנסתו, ולכן אצלו מספיק "א' ממ"ח", כי גם שיעור זה מספיק לשמרו מהטעות שהצלחתו תלוי' רק בו.
(ע"פ לקוטי שיחות חי"ח עמ' 185 ואילך)
לעילוי נשמת
מרת איטא פייגא בת ר' אברהם ע"ה
ספיטעצקי
נפטרה כ"ה סיון ה'תשס"ב
תנצב"ה
לזכות
הילד יוסףנדיב הכהן שי'
לרגל הולדתו בשעטו"מ ביום כ"ג אייר ה’תשע”ה
*
נדפס ע"י הוריו
הרה"ת מנחםמענדל הכהן וזוגתו מרת מלכה שיחיו
ריבקין
