צום עשרה בטבת, ייהפך לששון ולשמחה
יום התחלת המצור על ירושלים
לנקות את בן המלך
יום זה נקבע ליום צום, משום שבו "סמך מלך בבל על ירושלים" והתחיל המצור, שהביא בסופו של דבר לחורבן בית המקדש.
אולם למרות הצער על החורבן, מתגלה דווקא ביום זה גם הקשר העצמי והאהבה של הקדוש ברוך הוא לעם ישראל.
ניתן להבין זאת בעזרת משל, ממלך הרוחץ בכבודו ובעצמו את הלכלוך של בנו יחידו. למרות שהרחצה והשפשוף גורמים לבן לסבל – הם נעשים אך ורק מתוך אהבתו העצומה של המלך אל בנו. "שווה" למלך לגרום לבנו צער זמני, בכדי שיהיה נקי וראוי להתגלות מעלתו הנפלאה כבן מלך.
כן הדבר גם בנוגע לחורבן בית המקדש. הצער והקושי שנגרמו על ידי החורבן, אינם רק כדי להענישנו ח"ו – אלא הם נעשו מתוך אהבתו הגדולה של הקדוש ברוך הוא לעם ישראל. הוא יתברך חפץ שנתנקה ניטהר ונתעלה להיות מאוחדים עמו יתברך בגאולה.
בגאולה הקרובה תתגלה מהותם האמיתית של ימי הצום. ולכן ייהפכו ימים אלו לששון ולשמחה. אז יובהר לכולנו שדווקא בהם באה לידי ביטוי אהבתו הגדולה של הקדוש ברוך הוא לבניו, בני ישראל.
(ע"פ שיחת ש"פ בלק תשנ"א)
חג עשרה בטבת
בעשרה בטבת פתח מלך בבל במצור על חומות ירושלים, שהסתיים כעבור כמה שנים בחורבן בית-המקדש. עד היום צמנו ביום זה, אך כאשר תבוא הגאולה בקרוב ממש יתבטל הצום, וכמו כל צומות החורבן יהפוך יום זה לחג. בקרוב תתגלה בבהירות האמת, שכל הסיבה לחורבן ולגלות הייתה כמשל "מלך הרוחץ בעצמו צואת בנו יחידו מרוב אהבתו". כלומר: זהו תהליך של קרצוף רוחני, שנובע מאהבה ומאכפתיות של הבורא אלינו, ומוביל לתוצאה ה'נקייה' שתקבלנה נשמותינו בגאולה השלמה. לפיכך, כאשר נחוש בתוצאות – נחגוג ונשמח.
(משיחת שבת פרשת בלק תנש"א)
ימים טובים במיוחד!
ארבעת צומות החורבן – עשרה בטבת, שבעה עשר בתמוז, תשעה באב וצום גדליה – יהפכו בגאולה הקרובה לימים טובים ושמחים, עוד יותר מאשר ימי החגים הרגילים. גילויי הקדושה שבהם יהיו כה גבוהים ועצומים, עד כי לעומתם 'יחווירו' גילויי הקדושה של החגים הרגילים וידמו לאור נר מול אור השמש.
(משיחת שבת פרשת בלק תנש"א)
