טור פקודי

כותרת: אל תחשיד ואל תחשוד!

כמעט בכל מהדורת חדשות אנו שומעים על חשדות כלפי איש ציבור או סתם אזרח מן השורה. לא רק התקשורת עוסקת בחשדות. גם אנו עלולים לחשוד במישהו או אפילו לחרוץ את דינו, עוד לפני שאנו יודעים בדיוק במה מדובר.

מה גישת התורה לחשדות וחשודים?

מצד אחד, התורה מלמדת כי על האדם לעשות מאמץ כדי להסיר מעצמו חשדות שווא. כך אנו קוראים בפרשת השבוע, כי משה נתן דו"ח מפורט על כל התרומות שהתקבלו לצורך בניית המשכן. שווי התרומות שהתקבלו – זהב, כסף ונחושת ועוד – נאמד במיליארדים. לפיכך, הקפיד משה לנהל את הכספים בשקיפות, כדי להסיר ממנו כל חשד, חלילה, להתנהלות כספית לקויה.

אדם עלול לטעון 'לא אכפת לי מה אומרים עליי', או 'העיקר שה' יודע כי הצדק עמי'. אולם, התורה כבר אומרת "והייתם נקיים מה' ומישראל" (במדבר לב), והחכם מכל אדם אומר: "ומצא חן… בעיני אלוקים ואדם" (משלי ג). כאשר אדם מתנהל בצורה מחשידה, הוא גורם לחילול ה', ואנשים אף עלולים ללמוד ממנו דוגמה שלילית. לכן מלכתחילה ראוי להתנהל בצורה שלא תעורר חשד, ואם כבר עלה חשד כלשהו – יש לעשות מאמץ ולהפריך אותו.

דוגמה בולטת לכך ניתן ללמוד מבני משפחת אבטינס, שהיו מכינים את סממני הקטורת. כדי להסיר מעליהם כל צל של חשד כאילו הם מתבשמים בסממני הקטורת, נהגו נשותיהם שלא להתבשם כלל, ואפילו כלה שהייתה נכנסת למשפחה, נדרשה להתחייב כי לא תתבשם.

באופן דומה נהגו גם בני משפחת גרמו, שהיו מכינים את לחם הפנים בבית המקדש. הם לא היו אוכלים לחם מחיטה נקיה, כדי שלא יטענו שנלקח מלחם הפנים.

מצד שני, בנוסף למאמצים האישיים שעל כל אדם לעשות כדי להיות נקי, מוטלת עלינו החובה שלא לחשוד בזולת, אלא לדון אותו לכף זכות. כל עוד לא הוכח כי הזולת אכן עשה מעשה בלתי ראוי, יש להעמידו בחזקת כשרות.

כאשר יהודי מלמד זכות על חברו ומשתדל להדגיש את הטוב שבו, הוא גורם לכך שגם בשמים ידונו אותו לכף זכות.

ובארבע מילים: אל תחשיד ואל תחשוד!