חיזוקים באמונה קצרים ובתמונות

אהוב יהודי

ר' אייזיק הלוי מהאמלי סיפר: כשבאתי לליאזנא מצאתי מזקני החסידים שהיו מחסידי הרב המגיד והרה"ק הרמ"מ מהאראדאק, והוה מרגלא בפומייהו [=והיה רגיל בפיהם]: "אהוב יהודי והשי"ת יאהב אותך; עשה טובה ליהודי והשי"ת ייטיב עמך; קרב יהודי והשי"ת יקרב אותך".
(הרבי מליובאוויטש היום יום כ"ז מר חשוון)

" ולא לדרשה קאתינא זוהי תביעה שתובעים מכאו"א (מכל אחד ואחד) מאתנו אשר מיד כשיוצאים מכאן מבלי לדחות לאחר זמן יתחילו לחפש ענין של פרנסה למלא שליחותו של הקב"ה שזוהי הפרנסה של נשמת כאו"א מישראל להשתדל בעשיית טובה ליהודי גם אם נדמה לו שפעולה זו אינה שייכת לדרגא ומדריגה שלו ונכון יהי' לבו בטוח שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה כך שפעולה זו תביא לו הצלחה בענינים שלו ומזה באים לנקודה נוספת שזה גופא שמזמינים לו עשיית טובה ליהודי הו"ע של צדקה עבורו כיון שעי"ז (שעל ידי זה) תהי' לו הצלחה בעניניו וזהו גם המענה על השאלה מהי התכלית שבכל זה שזהו ע"ד (על דרך) מארז"ל על הפסוק צדקת פרזונו בישראל צדקה עשה הקב"ה בישראל שפיזרן לבין האומות אין לך ריחוק גדול יותר מהריחוק שבין נפש אלקית חלק אלקה ממעל ממש לבין אומות העולם שנמצאים בקצוי תבל באשור ובמצרים ואעפ"כ נאמר על זה צדקה עשה הקב"ה כו" שפיזורן של ישראל לבין האומות הוא צדקה לא לאומות העולם אלא בישראל.

ולכאורה יהודי טוען שבהיותו בארץ ישראל תחת גפנו ותחת תאנתו" בזמן שביהמ"ק (בית המקדש) הי' קיים יכול הי' לפעול הרבה יותר ובמילא הי' הקב"ה נהנה ממנו שלא בערך יותר והמענה על זה בהדי כבשי דרחמנא למה לך ועד"ז בנדו"ד שכאשר תובעים מיהודי לבזבז את האוצרות שלו בשביל חבירו כשם שהקב"ה מבזבז את אוצרותיו בשבילו עליו לדעת שסוכ"ס (סוף כל סוף) ה"ז צדקה בשבילו עוד יותר מאשר בשביל חבירו וכמארז"ל יותר ממד שבעה"ב(בעל הבית )עושה עם העני העני עושה עם בעה"ב
(תורת מנחם – י (תשי"ד א))

"…..וכך גם תבע שצריכים ללכת מצד מסי"נ (מסירות נפש) לעזור ליהודי ולא לחכות עד שיגידו לו שבמקום פלוני יש פלוני שצריכים לעשות לו טובה אלא שבעצמו יחפש וילך לשם לעשות הטובה וכדאי כל ירידתה מאיגרא רמה לבירא וכפתגם הבעש"ט הנשמה יורדת שבעים או שמונים שנה בכדי לעשות ליהודי טובה בגשמיות או עמיקתא ברוחניות "

סיפור עתיק שמתאים מאוד לימינו:

דמעות חנקו את גרונו של היהודי. הוא ישב מול הרב עובדיה (עבדאללה) סומך, מנהיג יהדות עיראק לפני כ–150 שנה, וכמעט לא הצליח לדבר. הוא התחיל לספר לרב על כל חטאיו ומעשיו הרעים, אבל בכה ולא הצליח להמשיך. "אין לי תקווה", אמר וכתפיו רעדו, "יש לי כל כך הרבה צרות ובעיות, אני אבוד".

הרב סומך שתק, הביט בו באהבה, וכשהאיש השתתק אמר רק דבר אחד: "ו…?".

האיש לא הבין למה כוונתו. הוא הביט ברב, חיפש רמז, ואז אמר: "לא הבנתי, זהו".

הרב חייך ואמר: "ו…?".

האיש עדיין לא הבין למה כוונתו. הוא הרי סיפר את כל צרותיו ובעיותיו עד הסוף, אין המשך. כאן הסיפור נגמר.

הרב סומך הסביר: "מתי מסתיים סיפור? כשאתה מחליט לסיים אותו. אפשר לספר על חטא, אבל אפשר להמשיך ולספר איך תיקנת. תמיד אפשר להוסיף סוף חדש לעלילה. הסוד הוא לא לעצור בייאוש, אלא תמיד להוסיף את ו' החיבור, את האות ו', שפותחת משפט חדש, אופק חדש, עתיד חדש. ו…?".

הרב סומך רמז לאיש שגם אם אנחנו מרגישים שיש לנו עכשיו אך ורק בעיות בחיים, זה לא תמיד סופי. גם כשמדובר במצוקה אישית שלנו, וגם כשנראה שהכול אבוד ברמה הלאומית — תמיד אפשר לנסות להוסיף את ו' החיבור, ולהמשיך את הסיפור לכיוון טוב יותר.

חודש חסידי – בטחון וישועה!
מכתב מהרבי מליובאוויטש ובו דגש על הקשר בין מעלת חודש כסלו למבט על מצב אישי בריאותי:

[בנוגע ל]מצב בריאות בתו… תחיה.

הנה צריכים להיות חזקים בבטחונם בה' יתברך אשר בלי שום ספק יעזור ה' יתברך ויהיה הכל כשורה,

ובאשר עתה הוא חדש כסלו, שהוא החודש החסידי, ובימי החנוכה שניצח פך של שמן שהיה חתום בחותמו של כהן גדול, הרבי של דורו, ו[ל]אחר כמה שנים ניצח אדמו"ר הזקן ועמו כל החסידים ויוצאי חלציהם עד ביאת המשיח וגם אחרי כן, במילא זהו גאולה גם בגשמיות כפשוטו להמשיך [ולפעול] בריאות לכל אחד באופן הדרוש לו.

מובן מעצמו שצריכים לשמוע להוראת הרופא ולעשות כהוראתו, אבל לשלול לגמרי ענין המרה שחורה [-עצבות], ואז יראו בעיני בשר שיש ממה להיות שבעי רצון ובשמחה.

מקור: אגרות קודש ח"ז ע' סז